נמאס...

היי, אני בת 21. בתקופת הצבא שירתתי בבסיס סגור ומפחד להשמין הייתי אוכלת רק ירקות כל השבוע ויורדת במשקל, למרות שמלכתחילה לא הייתי שמנה. כשהייתי מגיעה הבייתה לסופ"ש היו לי בולמוסים נוראים והיתי מעלה במשקל וכך היה חוזר חלילה. כיום, אני מנסה לאכול כמה שפחות, עד כדי הרעבה לפעמים אני חורגת מכך ואז נכנסת לדיכאון, בוכה שעות, ולא רוצה לדבר עם אף אחד, מרגישה שמנה ומגעילה, עד כדי כך שלא בא לי להפגש עם אנשים ובכלל לקום מהמיטה ולהתלבש. המצב הזה גורם לי לתסכולים ולדכאון. אני פשוט רוצה להיות כמו כולם ולאכול נורמלי ולא להיות במצב שבו אם אני חורגת ממה שהצבתי לעצמי אני מרגישה מגעילה ושונאת את עצמי ואת כולם. איך אני יכולה לצאת מזה , זה משפיע לי על החיים, כל הזמן עסוקה בזה ואין לי כח יותר!!!! נמאס לי לחשב כל דבר שנכנס לי לפה ולבכות על כל דבר שנכנס לי לפה שעות אח"כ. תודה,

מתוקה שלי את בבעיה רצינית וכל הכבוד לך שאת חכמה מספיק כדי לבוא ולבקש עזרה ואת מודעת לכך שאת בבעיה. אז אני מציעה שתפני לקבלת עזרה מקצועית למישהו שמתמחה בהפרעות אכילה וכמה שיותר מהר, אל תמשכי את זה.זה לא עובר לבד זה לא שפעת שלוקחים אקמול וזהו זה הרבה יותר מורכב, צריך להכנס לנפש פנימה ולראות ולבדוק מאיפה זה מגיע. אל תמתיני יותר מדי בקשי עזרה מקצועית זו לא בושה.