...

תודה על המענה. אני מאיזור המרכז. המצב קריטי מבחינת משקל. תוכלי להמליץ על פסיכיאטרית עם ידע ונסיון בטיפול בהפרעות אכילה? או עצה איך להתמודד עם חוסר רצון לקבל כל עזרה

חסרים הרבה פרטים בתמונה שתיארת (בת כמה החולה, קצת רקע עליה, כמה זמן היא חולה, האם טופלה בעבר או שכלל לא, מהו מצבה הנפשי הנוכחי, כמה זמן היא במצב הקריטי הזה כלשונך), אך אנסה לענות בכל זאת. באופן תיאורטי אשפוז בכפייה יכול להתבצע באמצעות פניה לפסיכיאטר המחוזי שבאזור מגורייך, בין אם על ידך ובין אם ע"י בימ"ש. במידה והוא מחליט שהמקרה מצריך אשפוז, מוצא צו אשפוז כפוי דרך ביהמ"ש המקומי. אך באופן מעשי צעד זה אינו ריאלי והוא נדיר ביותר, מכיוון שאנורקסיה אינה מוגדרת כמחלת נפש ברישומים הקובעים, וכדי שיתבצע אשפוז כפוי החולה צריכה להיות בסכנת חיים מיידית ו"רצוי" גם פסיכוטית (משוללת קשר ויכולת שיפוט נכונה של המציאות). אם חס וחלילה החולה מגיעה לחדר מיון או לאשפוז אחר (לא פסיכיאטרי), ניתן להזמין את הפסיכיאטר התורן של ביה"ח ולנסות לפעול מכאן, אך בד"כ גם דרך זו אינה יעילה במיוחד ומסתיימת בלא כלום ובשחרור קליל הביתה. לצערי, אין באמתחתי שמות של פסיכיאטרים להמליץ לך עליהם, ואינני מכירה פסיכיאטרים העורכים ביקורי-בית. אולי מישהו אחר יוכל לסייע לך כאן. אולם אינני בטוחה שצעד זה יהא לעזר רב, כי בד"כ הוא גורם לאנטיגוניזם מיידי מצד החולה ולהתחפרות נוספת במקום לא טוב. מה כן ניתן לעשות?? אין מנוס מלנסות לדבר עם החולה שוב ושוב, ולגרום לה להגיע למסקנה שאין דרך אחרת ושהדרך החולנית שלה לא תביא אותה לשום מחוז חמים ומואר, בלשון המעטה. חשוב להגיע בטיפול נפשי לשורשים שגורמים את המחלה, ולעקור אותם מן היסוד. זה אכן מתסכל כשהחולה אינה מוכנה לשמוע ונאטמת, אך בתוכה היא יודעת שהיא צריכה עזרה, והיא רוצה אותה. לכן אסור להתייאש ולוותר. לפעמים צריך לספוג חבטות וליפול למטה כדי להגיע לתובנות, לשנות את הטקטיקה ולהתחיל בתהליך החלמה. בכל מקרה - מדובר במסלול ייסורים לא פשוט לא לחולה ולא למשפחתה, אך אסור להתייאש. צריך לנסות לדבר על לבה ולדרבן אותה לדבר, אך לא בגישה שיפוטית של שלילה ואיומים, אלא בגישה פתוחה ואמפאתית עד כמה שאפשר. לילה טוב.