כעס
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שבועיים לא הקאתי הייתי שמחה הרגשתי חיה סוף סוף בעלי היה גאה בי וכך גם אני עד שהגיעה היום הזה שכל כך פחדתי ממנו היום עצמאות הזה האל האש הזה.שכשהגיעה שעת האוכל כל כך פחדתי ממנו ולא אכלתי כלום עד שהיד הארורה שלי נגעה בבשר והפה שלי לא הפסיק לטחון וכמובן הגיעה גם ההקאה עכשיו שאני יושבת ומשחזרת את היום אני חושבת שאם מלחתחילה לא הייתי פוחדת כל כך מהאוכל לא הייתי מקיאה.כולם ישבו צחקו שיחקו ורק אני עוד הפעם לבד אם האוכל אני כל כך כועסת על עצמי שבא לי לקבור את עצמי
את כל כך טועה שאת חושבת שהבשר הזה יגרום לך להשמין. אני הפסקתי עם ההקאות תודה לאל!!!! ואני רק מרזה, בחיים לא זוכרת שכל כך הייתי מרוצה מהגוף שלי כמו עכשיו. הקאות משמינות!!! וזה סתם מיותר, אם את רוצה מטפלת טובה שגם יש לה שיטה טובה להרזיה במיוחד לאנשים שקשה להם לעשות דיאטה, תפני לפורום "הרזיה ללא דיאטה" שם תלמדי שאפשר לאכול הכל וגם לרזות. קוראים לה בלה אגמון http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353
גם לי היה יום עצמאות ארור ביגלל המפלצת הזו,אוף פשוט הרסתי לעצמי את החג כאב לי הגרון כבר כלכך.... לא היה לי אנרגיות ללכת להופעות ולא כלום,פשוט לא תיפקדתי ,אני כלכך מבינה לליבך, זה מייאש כי זה רק הולך ומתעצם גם לי יש תקופות טובות יותר אך אני פוחדת ליפול.אוליי לפחות נסייע אחת לשניה.... אין זה פשוט אנו פשוט סובלות ולא באמת נהנות לחיות .אז למה? למה? אנו חיות אם אנו לא מסופקות,דייייייייייייי חייבים לשנות גישה אין קיצורי דרך, נתחיל מההתחלה כל פעם ונקווה שאולי יום אחד זה יהיה מאחורינו... שתהיה לך שנה מבורכת...
גם לי היה יום עצמאות ארור ביגלל המפלצת הזו,אוף פשוט הרסתי לעצמי את החג כאב לי הגרון כבר כלכך.... לא היה לי אנרגיות ללכת להופעות ולא כלום,פשוט לא תיפקדתי ,אני כלכך מבינה לליבך, זה מייאש כי זה רק הולך ומתעצם גם לי יש תקופות טובות יותר אך אני פוחדת ליפול.אוליי לפחות נסייע אחת לשניה.... אין זה פשוט אנו פשוט סובלות ולא באמת נהנות לחיות .אז למה? למה? אנו חיות אם אנו לא מסופקות,דייייייייייייי חייבים לשנות גישה אין קיצורי דרך, נתחיל מההתחלה כל פעם ונקווה שאולי יום אחד זה יהיה מאחורינו... שתהיה לך שנה מבורכת...
ב"ה הכעס תמיד קיים ברגעים האלה האכזבה תמיד גדולה וגם תמיד איכשהו ידוע מראש שאירועים מאלה נידונו מלכתחילה לכשלון תמיד קיימת פנטזיה שזה לא יקרה - בפועל זה תמיד קורה אני לא מנסה לומר שתמיד זה יקרה ויתפוס אתכן להפיל את רוחכן אבל בגלל שהדפוס מוכר וידוע מראש המנעות מהחלטה "שזה לא יקרה הפעם" לעיתים עוזרת הרבה מאוד משמעותית להפחית את הלחץ שיש סביב המאורע ואז גם באות הצלחות ממשיות של המנעות אחד התהליכים הקשים ביותר במחלה הזאת היא הצבת גבולות לעצמנו לאנורקסיות קל לשים אותם בקיצוניות יתרה לבולימיות קשה תמיד להציבם וכשזה משולב בשתי ההפרעות תמיד קיימת מחשבה שהגבול יהיה שם מעצמו "פעם אני אצליח לשים אותו כי אני יודעת שזה קיים בי ואחרת לא" ולכן באופן מודע לשים את הגבול והמנעות ממאכלים מסויימים בצורה מבוקרת שמגע איתם או עם ההתנגויות השונות ידועים מראש כמפילים, היא לטובתכן בייחוד כשמדובר בשנים ראשונות של גמילה מהתמכרות ולא משנה איזה. היישום לא פשוט אך החלטה להמנע מלהחליט שהיום זה לא יקרה חשובה ביותר מחשבה כמו "היום אני מנסה ואני מקווה שאהיה חזקה ואני יודעת שיש לי סיכוי להצליח...וגם אם אפול אני אנסה שוב ואני אצליח!" זו מחשבה שבד"כ יעילה הרבה יותר כשאנחנו מתכוונים להצליח משום שתמיד הכל יכול לקרות ולקרות גם לטובה. אתן חייבות להבין שדפוס "השחור לבן" תמיד יהיה קיים בכן לכן נסו לחשוב איך אתן מוצאות את האמצע שהוא בגדר אפשרי ליישום. קיים אמצע כזה אצל כל האחת הדרך להשיג את האמצע הזה היא שונה רק אתן יודעות מה זה האמצע הזה והאמצע שלכן הוא אף פעם לא אמצע של מישהו אחר לכן מיותר להשוות את עצמכן לאנשים אחרים כי למעשה כולנו למדים כל הזמן למצוא את האמצע אף אחד לא פתור מזה. בהצלחה ואין שום סיבה שזה לא יצליח עם הרבה סבלנות והמנעות מהחלטות נמהרות ומפילות. המון אהבה
