הילונת

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

04/02/2008 | 10:02 | מאת: מולאן

מרחמת עליה אולי כי היא חיה עם אבא שלי אמרתי שלפי מה שאת אומרת אני לא צריכה לכבד אותם בכל מחיר.. אפע"פ שלפי התורה אני כן.. ואני נפרדת מהם עד כדי כך שאני לא מרגישה אליהם שום דבר שקושר אותי אליהם מלבד דיירים נוספים בבית שדורשים ממני כל הזמן ולא מבינים שאני לא חייבת להם כלום כי לא קיבלתי מהם כלום אני חושבת שככה אני מרגישה או שפשוט הייתי צריכה יותר מדי.. וממלא במשפחה עם 7 אחים נוספים כנראה שאין כל כך אפשרות ל"יחס מיוחד"... בימים אלה אני כבר מרגישה שאני שונאת אותה היא כל היום מרחרחת סביבי מחביאה ממני אוכל אבל כשאני פתאום אוכלת פחות מתחילה לדחוף תאף שלה לצלחת שלי ולהתחיל להגיד שהיא "מפחדת" כן אני מודעת לזה שהתגובות הקיצוניות שלה חופפות להתנהגות האכילה הקיצונית שלי אבל עדיין למה שלא פשוט תנסי לעזור.. בדרך זה שתפסיקי לעצבן אותי כל כך ולהיותכזאת פאסיביתת ועצלניתת היא עקרת בית והיא לא עושה כלום חוץ מלבשל הכל היא מצפה ממנו וכל היום היא מסביב לאבא שלי עושה כל מה שהוא מבקש ולפעמים עושה עוד לפני.. אה וזה והתפילות שלה שהן גם נורא חשובות הם למעשה הכי חשובות וכשאת רואה אותה מתפללת את מבינה עד כמה היא כן חזקה ואקטיבית וחרוצה כשהיא רוצה אבל תגידי לי האם בעשותה כך היא לא פשוט דואגת לעצמה?! בשביל מי התפילות האלה אם לא אך ורק בשביל עצמה?! אפילו היא לא מבינה את זה... גם אבא שלי נורא מתעצבן על הפנאטיות וההשקעה שלה בדבר הזה יותר מהכל ופעם לא הייתי מבינה מה זה מפריע לואבל היום אני כן כי זה כואב לראות כמה אנרגיות היא משקיעה בזה וכמה היא כן חדורת מוטיבציה כשזה נוגע למשהו שבאת אכפת לה ממנו - מעצמה אני לא יושבת עם ההורים שלי.. לאחרונה מאז הריב גם לא אוכלת איתם.. בגלל אבא שלי לפני זה הייתי אוכלת איתם כמעט כל יום אבל גם הייתי שקטה מאוד והייתי אוכלת בנימוס יחסי ומסתכלת על אבא שלי ונדהמת.. כאילו אני הבולמית פה אני הולכת להקיא בסוף ואתה זה שאוכל כמו שור מורעב(מקור המילה בולמיה ביוונית משהו כזה..). הוא לועס תעצמות של העוף ואומר שזה בריא.. תוקע גרעפסיים חבל לך על הזמן לגבי כל מה שהיא ראתה בעיני אפשר להסביר את זה במילה אחת.. "הכחשה" כמו שמישהי פעם אמרה "הורים ימתחו כל הזמן את גבולות הנורמאלי כדי להוכיח לעצמם שהכל בסדר" נראה לי שכל הזמן הזה היא רצתה להאמין לי.. אגב על הסיגריות היא כבר יודעת כבר נמאס לי להכחיש ואמרתי שזה בקטנה בעקבות יציאתו של אחיי מהארון.. (חח מהארון של הלא מעשנים) האמת שנראה לי שהן כן כי אמא שלי תמיד נחשבה גם בעייננו לאדםפ טוב חלש ודואג ולפי מה שאת מתארת את אמא שלך היא היתה רעה.. וגם מרוכזת בעצמה (בדיאטות שלה) ואמא שלי אף פעם לא היתה מרוכזת בעצמה נראה שאין לה בכלל עולם פנימי וכל מהותה זה לרצות את אבי ולדאוג לילדים. אני נהייתי חסרת סבלנות ברמות להורים שלי אני קולטת על הפנים של אמא שלי שהיא מפפחדת להיכנס אלי לחדר (ואני שונאת שהיא נכנסת כי היא מחטטת בלי סוף אפילו רק עם העיינים) ואבא שלי בכלל לא נכנס אלא אם כן זה מקרה חירום.. ועדיין טוב לי פה הרבה יותר משגרתי לבד.. אוהבתותך יקירתי שלי מהממת ושמחה שחזרת!!

לקריאה נוספת והעמקה
04/02/2008 | 23:15 | מאת:

ב"ה הפרדה פירושה לתת לעצמך מרחב להכיר את עצמך לתת לעצמך מרחב להכיר מי הדמות האימהית והאבהית בתוכך התורה אומרת לכבד תגדירי מה זה לכבד.? מי אמר שקיימת רק דרך אחת לכבד אדם? מי שחייבים להיות בקשר כדי לכבד מבחינתי אם את חושבת שאת מכבדת ואת לא מפסיקה לקלל אותם בראש אז זה בכלל לא משנה אם את מכבדת או לא אבל זה הרעש שקיים אצלך בראש אז איך בדיוק את חושבת שאת מכבדת? לכבד פירושו להיות במרחק או בקרבה אבל רק בתנאי שהרעש בראש הופך לברכת שלום שלא משנה מה היא עשתה לך והיא עשתה לך ושלא משנה מה הוא עשה לך והוא עשה לך שאת מברכת את שניהם שיזכו לרחמים מאת השם כל מה שכתבתי לא נועד לזרוע מלח על הפצעים ולשים פרוז'קטור על אור השטנים אלא רק לציין עובדה להאיר אותך למודעות לדעת היכן מקור הבעיה אבל זה שאת מזהה מה מקור הבעיה לא אומר שאת צריכה לקלל אותם על זה כי הם באמת מסכנים אם כך בחרו לחיות את אורחות חייהם. וכן כתבתי שנקודת הכוח היא שלנו - שלך! ברגע שאת מפרידה את עצמך קיימת נקודת כוח של יצירה והשפעה שאינך מסוגלת לה כשאת בחממה שיצרה מלכתחילה את הפרעת האכילה שלך לכן אל תצפי שתוכלי להיות חזקה בתנאים שכאלה ואם תהיי טובה לעצמך פירושו לכבד אותך לכבד אותם כי אם את לא מכבד את עצמך לעולם לא תוכלי לכבד את מולידיך קחי בחשבון שיש הרבה מאוד צדדים לראות את הפאנל הזה ולכולם יש חלק בו החלק שאת יכולה להשפיע עליו כאמור הוא רק על ההתנהגות שלך ואם נחזור למקום של לכבד... אז כבדי את עצמך אל תחשיטי את עצמך כי אם תמשיכי לעשות כן כך תתרחקי מהיכולת שלך לכבד באמת. וכמו שאמרתי לפני שלוש שנים אני מאמינה בך ואני יודעת שתגיעי לזה אני גם יודעת שזה תהליך ואני יודעת שהרבה מאוד מהדברים שאני כותבת או מסבירה יהיו מובנים באור אחר ממרחק את בעצמך עשית כמה נסיונות כאלה להתבונן אל כתיבתך ממבט לאחור וראית כמה שינויים חלו בך.... וזה נפלא! קחי בחשבון שזו עוד נפילה עוד צעד וגם כשאת לוקחת כמה צעדים אחורה תמיד תזכרי שהם עתידים להקפיץ אותך קדימה מחוזקת יותר.... המון אהבה יקירה :-)

05/02/2008 | 10:36 | מאת: מולאן