למה?

שלום רב! אני חולה בבולמיה כבר 8 שנים. אני נשואה ואם לילדים, אני בת 32 ואני חושבת שיש לי הפרעת אכילה כבר מגיל 15. מאז לא הסתדרתי טוב עם האוכל. אני זוכרת שהיו כל מיני שיטות להיפטר ממנו ולפני 8 שנים עליתי על דרך המלך הארורה וכך הגעתי למעגל ההקאות הסוחט והמתיש הזה. אף פעם לא הייתי שמנה, תמיד עודף המשקל היה עד 5 קג,לא יותר. אך לא הסתדרתי ולא אהבתי את גופי. ניסיתי כל מיני דיאטות שמלוות עם כדורים שמדכאים תיאבון והם קצת עזרו לי בהתקפות האכילה, וכשגיליתי שאפשר לאכול הכל ולהקיא הייתי מאושרת, אך זאת הייתה אשליה!! אמנם אני היום מאוד מאוד רזה אך לא נראית יפה, רזה דההויה כזאת, לא זורחת, לא קורנת אושר, סתם רזה, ועצבנית, ומותשת מחוסר האינרגיות שהמחלה הזאת הותירה אותי, כל הזמן לברוח לשירותים לאחר האוכל, לפחד מארוחות חג משפחתיות כי צריך לאכול ואי אפשר לברוח מיד לשירותים כי ישימו לב,,, ובמלון לאחר האוכל צריך למצוא תירוצים לכולם איך לעלות לחדר.... ובמסעדות צריך לבדוק את השירותים כי זה מגעיל להקיא במקום לא נקי..... כאילו מה שאני עושה זה נקי,,,,, ורוצה להרוג את מי שמתקשר אליי לפני ההקאה ומודיע לי שעוד 2 דקות הוא אצלי,,, אני מתחמקת כמעט מהכל .ההפרעת אכילה הזאת מנהלת לי את החיים.... אין לי כח לכלום. מה אני עושה?? אני באמת רוצה לחיות בלעדיה!! אז למה ? למה לא מגיע לי אושר? למה אלוהים נתן לי גוף ונפש בריאים ואני משחיטה אותם??

ב"ה זאת השאלה ואם לשתיהן ענית כן את בצרה מאחר ולשתיהן ענית כן אז ברור שאת בצרה כי זה כל הקטע זה תמיד כן לשתיהן עד ש... את הטיפול שלי התחלתי בגיל 19 כשלמעשה סבלתי הרבה שנים לפני בהתחלה היו לי מאבקים עם המשקל היתי חייבת לעלות במשקל וכשעליתי היתי חייבת לרדת במשקל וכשירדתי חוזר חלילה. בגיל 26 לקראת 27....שימי לב אני עדיין באותו טיפול מבינה אחרי 8 שנים שהטיפול האמיתי הוא הרגע שהפסיכולוג שלי אמר לי "הילהביאן אם את לא עולה במשקל אני מפסיק לטפל בך אם את לא הולכת לקבוצת תמיכה אני מפסיק לטפל בך אם את לא לוקחת תרופות אני מפסיק לטפל בך אם את לא חוזרת לרקוד אני מפסיק לטפל בך.." היתי צריכה לחתום על זה כי אם לא היתי חותמת ו או מיישמת לא היה טיפול ואז גם הבנתי שהטיפול עבד. היה לי קשה לחשוב שהוא יפסיק לטפל בי היה לי קשה לחשוב שלא תהיה לי מסגרת להשמר בה ותתפלאי הוא פשוט עזר לי ההבנה חלחלה בי רק מתי שהוא רצה לקחת את זה ממני והוא התכוון לזה כי מצבי היה מסוכן... זה הגיע למצב שהוא היה נכנס לסרטים אם לא היתי עונה עד כדי כך שהוא חשב ששמתי יד בנפשי.... והנה היום ... מטורפת יותר מתמיד אבל מה?.... חיה את החיים ומבינה שהכל עוזר הרעיון הוא לבחור שאת מעיזה ללכת על כל הקופה כי יש לך יותר מידי מה להפסיד ואני מודיעה לך שרגע ההתעוררות הוא מכאיב מידי ואם תפסידי לא תסלחי לעצמך לכן כל רגע שאת יכולה להרשותלעצמך את הרשות לילדייך נצלי אותו לטיפול בעצמך... זהו את אמא!!! אין הנחות! אם אמא שלך דפקה לך את החיים זה לא אומר שאת הולכת לדפוק את החיים של ילדייך הם יגדלו להיות אותו דבר וזה יותר גרוע זה תמיד יותר גרוע אצל הילדים... קחי את עצמך בידיים המון אהבה חיבוק ענקי