להילה

הילה שלום אני לא יודעת אם את זוכרת אותי, יש לי בת בת 26 כיום, שסבלה במשך שנים מבולימיה. כתבתי לך לא פעם כאשר הרגשתי נואשת במיוחד, ובגלל הסימפתיה והתמיכה שלך רציתי לשתף אותך במצב החדש שלה, שמאוד מעודד. היא היתה במשך 3 שנים בטיפול פסיכולוגי שלא ראינו שו תוצאות ממנו, ובפעם האחרונה שכתבתי לך היא היתה שמנה, מדוכאת, לובשת את אותם הבגדים כל הזמן, מוזנחת ולא מאושרת. והעיקר.... גרה במקרר בהתקפים.\אולי מזל? אולי תוצאות הטיפול? אבל דוקא זוגיות ארוכה שנגמרה, מעבר לעיר אחרת ומציאת עבודה מאוד מספקת, הפכו את הקערה על פיה. היא ירדה במשקל, נראית מעולה, למרות החוסר באהבה היא פורחת, וגם חזקה יותר ומתמודדת עם ה"מפלצת" בגבורה. נכון להיום היא קונה ומתלבשת נפלא, אוכלת כל יום בעבודה עם כל העובדים בצהרים, ושוב לא מתבישת לאכול ליד אנשים. ובערב כשהיא חוזרת היא אוכלת ארוחת ערב, לא גדולה ולא קטנה. גם כשהיא מגיעה לסופי שבוע הביתה היא נהנית מהאוכל, אוכלת במידה והעיקר אין יותר התקפי בולמוס, ולאחריהם צום. היא לא אוהבת ספורט ולא מוכנה לחזור ולהתעמל שוב, אבל בכל זאת שומרת על גזרה נאה. אני לא יודעת מה גרם לשינוי האדיר, אבל אני מאושרת מאוד, כבר חשבתי שאין לנו תקוה ולעולם לא נצא מהמצב הזה. כולי תקוה שאכן הגענו למצב של החלמה, ואני מקוה שאף פעם זה לא יחזור. רציתי לשתף אותך במצב, ולחזור בי מדברי האחרונים כאשר נואשתי לחלוטין, אבל כנראה שיש בכל זאת אלוהים והוא עזר לנו למצוא שוב את האור. המצב הזה נמשך כבר כ-5 חדשים, את חושבת שזה סימן שבאמת זה נגמר?? שוב, תודה על דברייך המעודדים בזמן משבר,

ב"ה האמת שאני לא יודעת אם זה סימן להחלמה אבל אלוהים יש הוא אתכם אני שמחה שהיא בהטבה אני רק מקווה שהיא לא מקיאה...יכול להיות? אני לא רוצה לבאס או להרוס שמחות אבל זאת אפשרות או שבאמת יש הפוגה והיא משמחת!!!! וכנראה שהטיפול עובד אני מאחלת לכולכם ולה בפרט שזה ימשיך כך אני שמחה שהיא לא הולכת להתעמל כי בעיני זה מפיל וטוב שהיא מתרחקת מזה על כל פנים שווה לשים עין בעיקר אחרי ארוחות... אני מאוד אשמח שתשמרי על קשר איתי ותעדכני מה קורה שימחת אותי וכולי תקווה שהיא רק תמשיך ותתחזק ב"ה אמן ושזו לא אזעקת שווא בהסוואה אחרת המון בהצלחה המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ....