לביאן

למען האמת, המצב שלי ממש ממש רע. את יודעת, כל התקופה הזאת שהייתה לי שהייתי חושבת רק על דיאטות ובטן?... אז היא עברה לי לכמה זמן ועכשיו פתאום זה חזר.. הכל חזר.. פתאום הדיאטות, ההרעבות, הדימוי העצמי של בריצפה, ויחד איתו הביטחון. אני לא מצליחה בתאטרון כי הלך לי כל הביטחון, כנ"ל בעבודה.. אני כל היום רק מסתכלת על הבטן שלי וחושבת איזה שמנה אני..אוף זה כ"כ שטחי. אני עצובה כל היום.. מרגישה רע נפשית. אני לא מבינה למה זה חזר?? אני מנסה לחשוב איך קרה שפתאום חזרתי לעשות דיאטה- ועוד להרעיב את עצמי?! אבל אני מוצאת את התשובה.. אני לא מבינה למה זה חזר לי פתאום? ומה עושים עכשיו? אני מרגישה על הפנים.. מה עושים כדי להעביר את זה? לפעמים אני חושבת לעצמי להרעיב את עצמי שוב..ואז אני אומרת שלא כדאי בגלל איך שהרגשתי וזה לא עובר לי מה אני יכוולה לעשות?? אגב, מה שלומך את? הכל טוב איתך? שבוע טוב, **חמודה**

ב"ה חמודה שלי שלנו יקרה שלי כבר ברור לך שאת נמצאת בהפרעה את זה כבר לא צריך להוכיח לך ברור שאת עוברת עם זה המון שלבים כי ככה זה ובד"כ זו מחלה של שנים ובד"כ זה לא מתחיל מהפרעות אכילה אלא מהרבה טריגרים אחרים שהפרעת אכילה היא רק סימפטום של בעיה שלא אני ולא את מצליחות לזהות בשלב זה גם אם יש קצה של חוט של הבנה או רמז. וברור שזה לא נעלם אם לא מטפלים בזה ואם נמצאים במקום כגון סביבתך שרק יושב ודוגר על זה ובלי לשים לב עד מהרה מביצים אלה בוקעות "דמויות שטן" שרוצות רק ברעתך ואת לא רואה את רק חושבת שאת רואה. את יודעת את זה אבל את משותקת. קפואה. רוצה/לא רוצה...השד יודע מה... השאלה כמה זמן תמשיכי עם זה??... אני בטענה שהרגע הנכון קורה בזמן הנכון גם אם זה מדובר בדבר הכי הזוי שזקוק לפתרון הכי מהיר והוא לא תמיד מגיע ואת אף פעם לא מבינה למה הוא לא נגיש ואז אני אומרת והרבה אחרים "וואלה, איזה תיקון בחר לו האדם הזה....אני לא מקנאה בו"( זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת ) כל עוד תפחדי מהחלמה ובו זמנית תרצי רזון לא תהיה שום החלמה כדי ליצור החלמה גם אם היא חלקית חייבים לוותר על הרזון לפני שלוש שנים בדיוק כשרק פתחתי את הפורום הזה חשבתי שאני "בריאה" אני אולי לא סובלת מהפרעות אכילה אבל לצערי הרב בניגוד להרבה בנות אחרות שיצאו מזה ה 16 שנה שלי הרסו את הגוף שלי ואת הנפש שלי. ובשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי בוכה על זה לא מעט כי המחיר הבריאותי וכמויות התרופות שאני בולעת ליום מפריעות לי אבל אין ברירה לפחות ותודה לאל שיש תרופות אבל בנינו זה לא באמת מנחם אותי אני מנסה כל הזמן כל רגע כוח שיש לי לתפקד ולהפוך אותו לברכה ובמצבי מבפנים זה לא פשוט. יש ימים שהמיטה קורצת הרבה יותר ולא! אני לא מרשה לעצמי אבל זה שם וזה חלק מכל אותה חבילה של שנים אנשים בחוץ חושבים שאני זה הדבר הכי מושלם הכי מדהים אולי כי אני מתאמצת להיראות נורמאלית אולי לפחות מהבחינה הזאת היתי קוראת לזה "מסכה נורמאלית" למרות שאין לי שמץ איך משכה כזו נראית האמת היא שאנילא מרגישה נורמאלית וסביר להניח שלעולם לא אהיה ואת בגיל העשרה ואני נושקת לשלושים ושניים ולמה אני מספרת לך את זה כי לי לקח 9 שנים להבין שאני חייבת בכל מחיר לעזור לעצמי וכשהגיעה העת גם כשלכאורה החלמתי אני עדיין חושבת שזה היה מאוחר אני בחיים אבל החיים שלי בלתי אפשריים לפעמים ואת יכולה עוד לעצור את זה! את יכולה! אני מספרת לך שהמחיר של זה הוא בלתי נסבל מאוד התאמצתי כל השנים לשמור על אופטימיות ועל רוח של טוב פה בפורום עד שהבנתי שזה אולי הרצון שלי אבל לא באמת החיים שלי כי למה שעוללתי לעצמי יש מחיר ואני משלמת אותו יום יום מאידך קורים לי דברים נפלאים וזה אולי הנס שמאחורי כל הדבר אבל הדגש הוא על הנס כי זה לחלוטין לא מובן מאליו ואני קוראת לך אולי מתוך הכאב שאין בי בושה לחשוף אותו בפניך שאולי זה יגע בך ואולי תאזרי בקטנה אומץ לעשות משהו קטן עם הדבר הכ"כ נסתר שעומד מאחורי הפרעת האכילה שלך .... מקווה שזה נכנס איפושהו המון אהבה חיבוק ענקי :-)

אני לא יודעת מה עם חמודה כי היא לא רשמה תגובה עדיין , ומשום מה יש לי הרגשה סקפטית לאור מה שאני למדתי להכיר את חמודה ואת תגובותייה כאן .... אבל בי , הדברים שכתבת כן הצליחו לחדור . אני חושבת שזאת אחת התגובות היותר כנות , ויותר מפוכחות שכתבת כאן ושיצא לי לקרוא בתקופה הלא מבוטלת שאני נמצאת בפורום . מאוד הזדהיתי . בייחוד עם החלק של העיצות וההרגשה אל מול חייך שלך . אני מאמינה בכל מקרה , שאם יש משהו שאדם מרגיש לגביו כל כך הרבה , הדבר גם יתבצע בתוך חייו שלו . וזה תלוי לא פחות בך מאשר בכוחות של הטבע שפשוט מונעים מאנרגיות ומשיכה של דברים . אין לי ספק בכלל שאת תגיעי לשלווה והשלמה הגדולות והמיוחדות שאת מדברת עליהן לא אחת כאן בתגובתך אלינו . את מכירה אותי כבר אני ילדת משפטים שחודרים לי ללב ואם יש משפט שאני באמת אבל באמת מאמינה בו שהוא צודק במיליון אחוז בלי יוצא מן הכלל זה " איפה שהרצון שם הדרך " . מקווה שהדרך שלך תמשיך להתבאר כי רצון יש למיטב הבנתי . לפחות רוב הזמן . המון אהבה . והמון חיזוקים להמשך דרך לא קלה ולא מבוטלת שאת עוברת בגבורה. דמות לחיקוי כבר אמרתי ? נשיקות יפה

לא עכשיו..לא בתקופה הזאת,לא בגיל הזה, לא כרגע. אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי..להרגיש טוב בכלל. להחזיר לעצמי את הביטחון שהיה לי. לאהוב את עצמי, אפילו רק קצת. אני לא רוצה לחפור בזה, לא רוצה להתעסק בזה.. אני רוצה חיים נורמאלים לא חיים עם הפרעה. לחשוב כאילו אין לי את זה בכלל. ואולי רק עוד כמה שנים אני יוכל לטפל בזה. "זה". אני אפילו לא יודעת מה זה. אני לא אמורה לדעת למה יש לי ה"א?? אז למה אני לא יודעת?? אני ממש מעריכה את החשיפה שלך בפניי.. באמת. הלוואי ואני הייתי יכולה לספר ככה למישהו[לא בדרך ווירטואלית] על מה שעובר עליי. זה קצת היה מקל. בכל מקרה, אני רוצה להיות נורמאלית ולא להתעסק בזה כל היום..אני מתכוונת..להדחיק. כאילו זה לא שם בכלל. אחרי כמה שנים, אם אני ירצה, ואם זה עוד יציק לי, אני יטפל בזה. נשמע לך בסדר?? תודה על הכל.. אגב, יש לי שאלה את לא חייבת לענות, למה החלפת את השם? שבוע טוב, **חמודה**