להילה

אתמול בלילה שכבתי במיטה ופשט לא הפסקתי לבכות. בכי שהיה צריך לצאת החוצה כבר הרבה זמן... וחשבתי לעצמי.. ואמרתי: מה אני צריכה לעשות?? מה לעשות??? וכולי בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים- גם על המצב הקיים וגם על זה שלא ידעתי איך ממשיכים ומה אני עושה הלאה? כל השישבת האחים ה"נחמדים" שלי כמובן לא שכחו להזכיר לי כמה אני מכוערת, ולאחרונה הם גם התחילו להזכיר לי שאני שמנה. איזה אדיבים, פשוט אחווה משפחתית! נקודת השבירה היתה כשרבתי עם אחי הקטן [בן 10] ואז הוא צעק: "שתקי יא מכוערת אחת"! בגלל מה שהוא שומע בבית ולסיום השבת הנפלאה אבא שלי טרח להגיד לי אתמול, במוצ"ש כדי לסגור לגמרי את השבת: "שתדעי לך שנהייתה לך בטן". תודה אבא, לא הייתי שמחה לב לזה בלעדיך. אמרתי לו: "אה, אני יודעת." אז הוא אמר: "נו מה זה עוזר לי שאת יודעת?!?!" את יודעת מה הכי מעצבן אותי? שמבקרים אותי על כל דבר- על המראה שלי, על הדיאטות, על זה שאני כל הזמן בבית, על זה שאין לי חבר.. זה החיים שלי!! ש=ל=י!! תנו לי לחיות אותם כמו ש=א=נ=י רוצה!! ועוד יותר מעצבן..שאני לוקחת ללב כל מה שהם אומרים..וכשהייתי במיטה ובכיתי, חשבתי לעצמי שאני לא צריכה להתייחס אליהם.. אבל אז אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לחיות בתוך איזו בועה שתפריד אותי מהעולם. כל הזמן אני חושבת שהלוואי שהייתי נוסעת..לא יודעת..חיה בנתק מוחלט מהמשפחה.. אני לא יודעת כמה זמן המצב הזה ישאר.. אני לא יודעת איך לשנות את עצמי.. ועצובבבבב לי. וכששכבתי במיטה, וכאב לי, כתבתי: ושוב, הכל מתמוטט ומרגישה לבד, ורע לי. ואין אף אחד שיבין, את הכאב ואין כאן אף אחד ליד. ורק אני, מנסה לנחם אבל לא מצליחה, הטוב הופך רע והשנאה היא מתגברת, עוטפת וכעס רב משתלט ושוב, הכל מתמוטט ואין, יד חמה ואוזן קשבת והכל בפנים רועש והדרך שוממת אין יד מכוונת דמעה זולגת והנפש זועקת: צריכה עזרה. חוץ מכל זה, גם כל העניין עם הבטן שנעלם לזמן זה..חזר. רע לי עם הבטן שלי. עם כל הגוף. אני שונאת את עצמי. שונאת את הבטן הזאת.. שמנתי. עליתי על המשקל, אני שוקלת 45!. בא לי למות. פתאום הגיעו לי מחשבות על הרעבה. גם זה לא קרה לי הרבה זמן. לא רוצה שזה יחזור! לא רוצה!! עד שזה נעלם.. כל המקומות האלה, שאמרתי אני כבר לא שם.. אני כן. חזרתי לשם. אני לא רוצה.. אני רוצה שיהיה לי שמח אני רוצה ניתוק מהמשפחה אני רוצה לאהוב את עצמי אני שונאת את החיים שלי. עצובב לי אוף כל כך עצוב לי קראתי את התגובה שלך וכמעט בכיתי אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה ואני לא יודעת מה לעשות ואף אחד לא יודע!! אני רוצה לנסוע מפה רוצה ללכת הכל מתמוטט עליי הכל חוזר אליי אני שונאת את החיים האלה!!!!!!!!! למה דווקא אני יצאתי כזאת??? אנחנו 7 אחים, מכולם אני יצאתי הפגומה. למה דווקא אני??? כולם בסדר, כולם יפים, כולם נפלאים נהדרים מדהימים למה אני כזאת למה?????? למה ההורים שלי יצרו אותי ככהה למההה? אוף לא רוצה לרחם על עצמי תגידי לי משהו בתור אחת שעברה את זה- זה יעבור??? מתישהו זה יעבור?? זה יעלם? זה יגמר? כל התקופה הרעה הזאת תיעלם?? בא לי לבכות אני מבקשת ממך תשובות..את לא הבנאדם מי כן??? לאף אחד אין תשובות בשבילי ואני מתמוטטת אני לא יודעת מה לעשות.. אותה האישה שהייתי עושה לה בייביסיטר.. זאת שהיא מטפלת בה"א.. רבתי איתה.. והיא כעסה עליי ממששש!.. ועוד יותר הרגשתי חרא.. ואני לא יוצאת, כל היום בבית.. חברות שלי כל היום מנסות לכנע אותי לצאת ואני אומרת להם שאין לי כוח ואין לי חשק אין לי מה לעשות. אני יחכה..מקווה שהזמן יעשה את שלו אני מצטערת לגבי מה שעברת בכיפור.. ברור שאת לא אשמה, במצב כמו זה אסור לצום.. אין לך על מה להצטער לגבי זה. אני לעומת זאת כל הצום חיכיתי לרגע שאוכל כבר לאכול כי הייתי ממש רעבה..ובשנייה שנגמר הצום לא יכולתי לאכול שומדבר נהיו לי בחילות...חחחחח ובנימה אופטימית זו..חחחח הילונת, ביאן, גם את נכנסת לי ללב. עמוק עמוק. לדבר עם אמא שלי?.. חחח אולי תדברי עם אחים שלי רוצה? שיחה אישית עם כל אחד? חחחחחחחחח שיהיה לנו שבוע טוב:-) **חמודה**

ב"ה כאב כאב כאב בשפע.. יש את זה להרבה אנשים מנחם? לא ממש אבל יש משהו שאת כן יכולה לעשות להחליט שאת אוזרת את כל הכוחות שלך ואת כל האומץ שטמון בך ופונה לעובדת סוצייאלית במסגרת בית הספר או יועצת או כל דבר אחר שאפשר להעזר בו באותה המסגרת ומבקשת עזרה מחר!!!! אחרי החג!!! אני כבר לא זוכרת אם דיברתי על זה או אמרתי לך על זה משהו אבל זה מאוד יכול לעזור זה לא נכון שאין יד מכוונת..יש! אבל את לא רוצה להתנחם בה משום שהיא חלקית..היא תמיד חלקית לכל אדם לא רק לך ..ככה זה! אז בואי ואומר לך משהו על החיים... החיים תמיד חלקיים..לא קיים אף פעם משהו שהוא שלם במאה אחוזים אין דבר כזה ..פשוט אין! אבל זה לא אומר שאם השאיפה שלך לשלמות לא מתממשת את לא תוכלי להשיג משהו חלקי שבהחלט יוכל לעזור לך וכמו שלי היה משהו כזה ולרבים אחרים אין שום סיבה שלך לא יהיה. הצרה היא שאת בוחרת לבלוע את כל הזבל שהם טוחנים לך במוח כי כאילו אין ברירה ואני מכירה את זה כי אני עצמי הייתי באותו שיט ואני כבר לא חושבת שאני מכוערת. באותה מידה את יכולה פשוט לצרוח להם ולומר בצרחה ובזעקת אימים שהדיבורים האלה שלהם גורמים לך למות ואם תמותי בגלל דיבורים מעין אלה חבל מאוד שכך הם בוחרים לעזור לך לגדול. את אי פעם העזת לומר בפניהם דבר כזה? בחיים לא אני בטוחה שלא אמרת.. אפילו לא משהו דומה אלא רק התגוננת. הזדהית והצדקת בפניהם את כל השטויות שהם מדברים כי את חושבת שאת שמנה ומכוערת בדיוק בגלל זה! ולא מפני שזה נכון. אי אפשר להישאר אדישים למילים מסוג אלה שרשמתי לך לומר במידה ותאמרי..אלה מילות סכין שנכנסות ישר ללב הכי אטום שיש. ואת תצטרכי לומר זאת אך ורק בשביל עצמך לא כי הם ישתנו, אלא ביטוי לכוח שלך לשים להם גבולות שאת לא פח אשפה שאפשר לזבל בלי סוף! מה את מחליטה? שמרי עלייך ויש הרבה מה לעשות את רק צריכה לעשות עם המון אומץ ואל פחד... זה אפשרי!!!! בלעי ת'צפרדעים ותתחילי לשנות את המציאות העגומה שלך אגב בקשות חסד מבורא עולם תמיד מתקבלות בברכה את לא צריכה להיות דתייה בשביל זה.. הוא תמיד עונה כשמדברים אליו בגלוי ובנסתר כאחד! המון אהבה חיבוק ענקי ובלי בכי הלילה ביאן