להילה

מה שלומך..? איך עבר עלייך הצום? [את צמה נכון?..] מקווה שעבר בטוב. לי היה ממש קל..חחח בכל מקרה, לגבי ההודעה שכתבת לי- אז בעצם, אין לך תשובות לתת לי? ואיך זה יכול להיות אם את עברת כ"כ הרבה ואת כ"כ מלאת ניסיון? ואולי בעצם אני לא אמורה לבקש ממך תשובות.. ומה אני אמורה לעשות?.. פשוט..כלום? לעזוב? להדחיק? נראה לי רעיון טוב אבל מה יקרה, אם יום אחד אני כן ירצה לפתוח את הפצע? אני מניחה שזה ממש יכאב אני לא רוצה. אני מרגישה שאני מדחיקה את הכל וברגע שאני יוציא את זה..יצא כל כך הרבה כאב.. התפרצות כמו הר געש כואב מדי. לא רוצה ככה. אולי לא צריך לפתוח. גם תמי עברה את הכל לבד. בלי שום טיפול. בלי שאף אחד יידע. למה לא קיבלתי שאני לא הבעיה? תגידי לי את האמת- לא נראה לך מוזר שכולם סביבי לא בסדר ורק אני נורמאלית? הרי ברור שלא!. זה משהו שחייב להיות בי!! משהו אצלי דפוק!!! אני לא חלק מהבעיה אני ה- בעיה!. עובדה שזה לא קרה לאף אחד אחר במשפחה שלי. הרי אם המשפחה שלי היתה כ"כ חרא כולם היו צריכים להיפגע אחד מהשני לא? ועובדה שרק אני נפגעת, ורק לי זה קורה טפשי לחפש בעיות אצל אחרים, צריך לראות מה לא בסדר בי. את אומרת שאני מדברת במונחים של יפה\מכוער..זה נכון. אבל רק שתדעי אני מחפשת אצל בנאדם את העומק ולא את החיצוניות. ואצלי גיליתי פתאום שאני באמת לא שטחית ויש אצלי עומק אבל אף אחד לא מעריך אותי על זה. ומה אני צריכה עומק? אני לא פסיכולוגית, סופרת או מרצה באוניברסיטה. הייתי רוצה שמישהו כן ידע שאני באמת חכמה. כי אני באמת. אבל אף אחד אצלי לא מעריך אותי נכון. ולמה? היום אמרתי לאמא שלי שאני רוצה "לנשנש". אז היא אמרה : נו באמת הגזמת!! כל היום את אוכלת! אז אמרתי לה: טוב שזה לא נכנס לגוף שלך! והיא ענתה: לא זה נכנס לגוף שלך. ואני שמנה ואני לא רוצה שגם הבת שלי תהיה כזאת! אז עניתי לה: טוב אל תדאגי לי אני שלמה עם הגוף שלי אז היא אמרה: אני דואגת דואגת.. וואי היא היתה כזאת מעצבנת..אח"כ כבר באמת פחדתי לאכול. לפחות ליידה. לא רציתי שהיא תראה אותי אוכלת. וגם, לכיפור קניתי חולצה חדשה לבנה ובערב כיפור לבשתי אותה..ואז אחותי באה אליי ואמרה לי: וואי איזה בטן החולצה הזאת עושה לך. ואז אתמול בערב אחותי לבשה לי את החולצה הזאת, אז אמא שלי אמרה לי: את רואה?? עליה זה יפה! אמרתי לה: [למרות שכבר ידעתי למה היא התכוונה]מה זאת אומרת עליה זה יפה? מה, עליי זה לא יפה?? אז היא אמרה: נו.. כאילו בגלל שלך יש בטן וואי היא כזאת מעצבנת. ופוגעת. שתעזוב אותי כבר. היא קנתה לי לפני כמה ימים משהו כמו גרנולה ואמרה שמי שמכר לה את זה אמר שאם אוכלים מזה אז לא מרגישים תחושת רעב. והיא באה אליי בשמחה אומרת:"קניתי לך! תטעמי את חייבת. הוא אומר שזה ממש טוב! את לא תרגישי רעבה!" ברור שלא אכלתי מזה. זה היה מגעיל. חחחח אוף כל כך נמאס לי ממנה. להחמיא לי היא לא יכולה. בא לי לתת לה סטירה. היא כאילו מנסה להיות אמא טובה ששומרת על הבת שלה מפני העודף משקל. שתשמור על עצמה ותעזוב אותי בשקט. לא יכולה איתה יותר... טוב, אני מקווה שיהיה יותר טוב.. שיהיה שבוע נפלא:] אוהבת, **חמודה**

שוב סליחה על ההתערבות בשיח הנחמד והחשוב שלך ושל היללוש . אני מרשה לעצמי קצת יותר איתך את יודעת את זה . בכל מקרה התייחסת למקרה שלי כדוגמא ואני רוצה להגיב בחידוד של כמה דברים וראייה של הדברים לפי עיניי : תראי , נכון שאני לא עברתי טיפול , נכון שאני לא טופלתי במסגרת מקצועית , ולא שיתפתי בני משפחה ודאגתי הרבה זמן לשמור על זה בסוד ... אבל כל הה"א שלי לא הייתה נמוגה , כל ההרס העצמי לא היה דועך בזמנו ללא התערבות של חברים שלי . כך שלהגיד שעברתי את זה לבדי - לא ממש נכון . בזכות חברים שלי אני כאן אפשר להגיד היום . ואני חושבת שסיפרתי כאן בפורום את הסיפור עם חברה טובה שלי ומה שהיא עשתה בתקופת החתיכות שלי בכדיי לגרום להסתכל על הדברים בצורה שונה . בכל מקרה- אם את שואלת אותי , החלמה אמיתית וכנה - ובריאה לך יכולה להיות מושגת אך ורק על ידי תמיכה של אחרים בך . את אנושית . את רגישה . את מבולבלת ... מין הראוי שאת תקבלי תמיכה וכתף בשעת הצורך . ואם אין את המענה המסויים הזה - כפי שעכשיו קורה לך , אז המצב הרבה יותר מסובך וקשה . אפשרות לפרוק את הכאב , את התסכול, את כל מה שאת שומרת בפנים ושאוכל אותך מבפנים ... ובעצם מניס את הה"א שלך ואת כל הנלווה לכך . שלא תטעי - את כמו כל אדם אחר בעולם זקוק לתמיכה . כולנו אנושיים והרצון והצורך הבסיסי ביותר מאז שאנחנו נולדים הוא לחום ואהבה . מכל סוג שהוא . מכל צורה שלא תהייה . ועל כן מכאן מתחילות כל הבעיות ומתפתחות . עוד משהו שאני רוצה לחדד את המקרה שלי . אם את שואלת אותי במבט לאחור - בדיעבד , אני היום יודעת שטיפול היה מטיב עימי ברמות שלא יתואר ואולי כל המצב שנקלעתי אליו לאחרונה היה נמנע או מתגמד עקב זאת . לא סתם קיימים אנשי מקצוע שיש להם היכולת לאבחן והיכולת ללמד אותך ולהעניק לך כלים בכדיי להתמודד עם הבעיות שסביבך . אמרתי זאת בעבר , ואני אומרת לך שוב , אם את רוצה לקחת אותי כדוגמא , קודם כל תודה על המחמאה , ושנית קחי בחשבון שאני אומרת באופן נחרץ שאני בעתיד בשעה שאני אדע לנכון - אני אפנה לטיפול מקצועי כדיי לסגור את כל הקצוות ולגמור סופית את כל ניצני ההרס העצמי שעדיין עושים את שלהם אצלי גם כיום . אם אני רוצה לחיות כאדם נורמלי , להגיד לעצמי שמגיע לי חיים אמיתיים ומלאים - אז כן טיפול הוא הכרחי . למה לא עכשיו ? שאלה מורכבת משיקולים אישים של יתרונות מול חסרונות שכרגע מסתכמות בעיקר בתיבת פנדורה שלא כדאי לי לפתוח אותה עכשיו ולהתסכן באיבוד כל מה שהשגתי עד הלום עם עצמי . בעתיד - אין לי ספק בכלל . אם את רוצה לחיות חיים שמגיע לך באמת , שלא תטעי - קחי זאת בחשבון . מלבד זאת כמו שאמרתי בהתחלה - הדבר הבסיסי ביותר שאת צריכה זה תמיכה שתוענק לך בכל צורה שהיא . ואני לא בטוחה שהפורום כאן מספק את כל הצורך הזה ... את צריכה משהו יותר מוחשי , מישהו או מסגרת כלשהי ... לא יודעת מה אבל יש הרבה. ולשאלתך - כן הם הדפוקים . ולא - זה לא כזה נדיר כמו שאת חושבת שזה . יש מלא מקרים אחרים שכל המשפחה דפוקה וגורמים לאדם אחד לחשוב שאצלו זאת הבעייה כי ככה הרבה יותר נוח וגם מתיישב יותר נכון עם ההגיון הלא הגיוני כ"כ שנפוץ מאוד בחברה שלנו של ללכת עם העדר . של - " מה שכולם עושים זה הנכון ..." בשטח - מאוד רחוק מהמציאות לצערנו . לכי עם האמת הפנימית שלך . אל תשכחי אותה לעולם ילדה . אוהבים אותך , חג סוכות שמח , מקווה שהחגים עוברים בקלות ובטוב . נשיקות ממני תמי

ב"ה נכון את צודקת "אני עם הנסיון" אז בואי ואגלה לך סוד אפל על נסיון של מישהו אחר ותמיד אמרתי את זה יש דברים שרק אנחנו יכולים לעבור ואף אחד לא יכול לעבור במקומנו או להחליט במקומנו את כרגע קרבן (לצערי הרב) לאמא שאחסוך במילים לתאר איך באמת הייתי רוצה להגדיר אבל אשמור על לשוני כי אני חושבת שמיותר להתסיס את מה שממילא תוסס אצלך לגביה ובצדק רב. את צריכה לעבור את זה כי ככה שם שמיים החליט ואני מאמינה שהוא עושה עימך חסדים רבים..פשוט דברי איתו את לא צריכה להיות דתייה בשביל זה. את מספרת דברים נוראים אבל יש דבר אחד שהולך טוב לטובתך שאת רואה את האמת כמו שהיא ואת מזהה אותה שזה אדיר את לא יודעת כמה את מזהה מי נוהג נכון ומי לא עובדה שאת לא חושבת שאת היא זו שלא בסדר ובצדק כי את בסדר! אני מכירה שטויות של אחיות אולי היא קנאה בך ורצתה ללבוש את החולצה שלך..לכי תדעי על התגובה של אמא שלך עדיף שאסתום כאמור כי אני ישר מתחילה להזדהות ואני עצמי יכולה להתחיל לנוול את הפה חופשי עליה וזה מיותר וזה גם לא יעזור לך וזה גם לא ממש מתאים או נכון. יקירה את נמצאת בבית דפוק וצר לי שאת צריכה לעבור את מה שאני עברתי והוא לחכות לזמן שבו את תוכלי באופן ממשי להתנתק מבית הורייך. רק אז תבוא לך ישועה עד אז יש הרבה רע אבל יש הרבה טוב בזה שאת יכולה לזהות דברים כפי שהם וזה דבר ענק (לא כל אחד יכול לעשות את זה כשקשה לו או כשהוא נמצא בכזו עיסה של חרא) אגב תמיד יש בנו חלקים שאנחנו בסדר וחלקים אחרים שלא מה את חושבת שאנחנו פיור טובים? לא! יש בנו חרא והרבה חרא והרבה בגללנו ויש בנו גם טוב שהוא יכול להגיע למימדי עוצמה שיכולים להמיס באחת את כל החרא ולהפוך מאדם חשוך לאדם מואר ואת בדרך לשם אדם שיודע להודות בחרא שלו נמצא במקום ממש טוב אני ראיתי אותך את לא שמנה גם לא מתקרבת זה שאמא שלך חולה זו בעיה שלה בלבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זו לא בעיה שלך..הבנת?????????????????????? ואת צודקת זה לא מגיע לך אבל אל תאכלי בקרבתה..עדיף בשבילך! שלא תראה אותך אוכלת.....שלא תראה אותך בכלל...נכון, זה לא משרצית עבור עצמך אבל זו המציאות שלך וזה מה יש ועדיף שתתרחקי. אני מרגישה שמכל מה שאת מספרת אין לך הרבה אפשרויות חוץ מדברים קטנים שהם גדולים אבל אני כן רוצה לחזק את העובדה שרק האדם יודע את האמת באמת גם אם היא לא נעימה לתחושה ואם יש משהו בך שאת מרגישה שחייב בתיקון או בשינוי אז זו עבודה שלך בלבד! וזה בסדר!!!! לא כי את חייבת משהו למישהו אלא שכן את חייבת את הטוב הזה לעצמך בלבד!!!! וכל עוד את פה וכל עוד אנחנו מתקשרות אחת עם השנייה וכל מי שכתב לך עד היום.. ככה נגדל ביחד אני מאמינה יקירה שעוד יהיה איתך טוב יותר מזה יבוא יום שאת תספרי לי ולאחרות מה לעשות ואיך לעשות עם כל החרא הזה לצאת מהחושך לאור... לגבי התחלתי את הצום רגיל בבית כנסת חטפתי שלושה התקפי אולקוס. לא יכולתי להתיישר ולא יכולתי להפסיק לבכות על תחושת הכשלון שלא יכולתי לצום ואל תחושת הפחד מהדין וכל החרטא אפילו שרב אמר שזה בסדר שלא המשכתי עם הצום ואוי ואבוי אם כן אפשר לחשוב שאחכ המשכתי לאכול אבל שתיתי יותר כי לא היתה ברירה ובכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי ואח"כ שבוע ימים הייתי חולה כהוגן פשוט נפלא! זהו... בנימה אופטימית זו חחח נשיקות אני מאמינה בך נכנסת לי ללב אני אוהבת אותך ותעשי כל מה שאת יודעת שהכי פחות יזיק לדימוי העצמי שלך.. אגב... גם אני יכולה לדבר עם אמא שלך..רוצה? תחשבי על זה... ביאן