ביאן

אני לא יודעת איך לנסח את השאלה שלי, והאמת אני לא יודעת למה אני פה, או שכן, זה דיי מסובך! בכול אופן, אני רוצה לשמוע את דעתך, אני ואמא שלי אולי מחליפות כמה מילים וגם זה בקושי במשך היום, אני מרגישה שיש קצר, וגם שהיא מנסה ליהות נחמדה ולשאול שאלות אני נסגרת,מתעצבנת וכו'... שהיתי קטנה, היא הראתה לי לדבריה אהבה(אני אומרת לדבריה כי אני לא ממש זוכרת את זה לצעריי,אבל נוטה להאמין לה), היא אומרת שאני ילדה גדולה עם נשמה של תינוקת, והאמת אני לא יודעת מה לעשות אני בת 18 אבל מרגישה כ"כ קטנה! אני פוחדת לגדול, כול הגדילה הזאת באה עם כ"כ הרבה מחויבויות, לימודים ועבודה...וכול הדברים האלה שממלאים את החיים אבל תמיד מתי שהוא נמאס מהם, ולי נמאס מהכול דיי מהר. אני בוכה על זה שאני גודלת עוד מעט יש לי 18 ואני כ"כ לא רוצה! ובקשר לאבא שלי שלא נדע בכלל, הוא בכלל בעולם של עצמו לפעמיים הוא תורך לשאול מה שלומי?ואני אומרת בסדר. ובזה הכול נגמר ,אני אפילו לא קוראת לו אבא, לפני שנה בערך עשו לחברה שלי מסיבת הפתעה, ושהיא נכנסה אבא שלה חיבק אותה וזה היה כ"כ יפה ואמיתי, ואני בחיים לא חיבקתי את אבא שלי ובחיים לא דיברתי איתו יותר מכמה מילים ובחיים הוא לא בה איתי לשום מקום. וויש לי אחות חורגת גדולה יותר וכול פעם שהוא בא לבקר אותי הוא "בטעות"קורא לי בשם שלה.(לא תמיד, אבל זה כבר קרה כמה פעמיים) ואני דיי מנסה להגיד לעצמי שלא איכפת לי, ושטויות מה אני צריכה חיבוק מאבא או חיבוק מאמא, או שידאגו לי אני כבר גדולה! אבל זה פאקינג לא שטויות!!!!!!ונמאס לי שאני מרגישה שאני גדלה, אבל מבפנים תינוקת שרק רוצה שידאגו לה. למה בעצם אני מספרת לך את כול זה ביאן? אני כבר 4 שנים נמצאת במבוך של אכילה\בליסה\צומות\(הקאות היו מדי פעם אבל ממש לא רציני,למזלי ידעתי לעצור את זה)הייתי אנורקסית שנה וחצי ומאז עליתי במשקל ואני רוב הזמן אוכלת בהגזמה לפעמיים יש כמה ימים שאני אוכלת מסודר, ואז אני מרגישה שאני חייבת לבלוס כאילו זה חסר לי, ואחר"כ אני מרגישה כ"כ נורא. אני דיי מודה לאלוהים שאני כבר לא צמה וכול מה שעברתי באנורקסיה הזאת. אבל עדיין אני יודעת שאני לא בסדר... אז בעצם אני רוצה לדעת, האם כול הנושא הזה של המשפחה קשור למה שקורה? או שאני סתם מנסה לחפש סיבות?ולרחם על עצמי?........ איך אני יכולה להפסיק את כול הבולמוסים האלה, כי זה לא מרעב לפעמיים אני מפוצצת ועדיין דוחסת אוייש זה איום. מה את חושבת הילה? סליחה על האורך... ועל כול ההקדמה הזאת, שבאמת לא כ"כ קשורה לפה, אבל כנראה שהיתי חייבת לפרוק קצת ממה שאני חושבת. אז תודה ולילה טוב:)

היתי די מופתעת מההודעה שלך את ממש מזכירה לי אותי בגיל 18 וגם הסיפור שלנו מאוד דומה אבל מה שהכי הפתיע אותי זה בחירת המילים שלך את מדברת ממש כמוני יא ממש תשאלי את הילה אם היא זוכרת את ההודעות שלי ככה אשכרה דיברתי טוב די לחפירות אני בטוחה שהילה תעזור לך כמו שהיא עזרה לי בהצלחה

אמממממ אפשר לשאול מה הסיפור שלך?! ואיך הילה עזרה לך?

ב"ה נאנסת? התעללות בך מינית? חשוב לי לדעת כי את מתארת מצב של בורדר ליין וזה קצת מדאיג אותי כי בנות שיש להן הפרעות אכילה עם הפרעה שנקראת בורדר ליין ההפרעה שלהן מסובכת הרבה יותר וזו הסיבה שאת מרגישה קטנה אבל את גדולה בטירוף.. הנפש שלך לא התפתחה עולם הרגשות לא התפתח כשורה וזאת משום שחווית טראומה בגילאים קריטיים גם אם זה לחוות את ההורים שלך כאנשים קרים שלא תומכים או מעניקים אהבה לי יש תחושה שזה קצת מעבר.. וכן הייתי רוצה שתרחיבי עוד יותר אם את יכולה את יכולה לכתוב לי גם למייל אם לא נוח לך פה... [email protected] מעבר לכל מה שכתבת וכל ההבנות את צריכה טיפול הולם... המון אהבה

חיכיתי לתגובה ממך:) לא אמרת כ"כ הרבה, חוץ מזה שאני צריכה טיפול, אני כבר היתי אצל שתי פסיכולוגיות לפני שנה בערך שהמצב עם האוכל היה יותר קשה. וגם היתי אצל פסיכיאטר באותה תקופה ונטלתי כדורים נגד דיכאון. וגם לא מעט דיאטניות ראו אותי. אני לא רוצה ללכת שוב לטיפול פסיכולוגי, זה לא עזר לי ולא אהבתי את זה, לא רציתי לדבר וגם כשדיברתי, לא דיברתי על מה שצריך באמת. האמת זה היה סתם ביזבוז כסף,זה לא עזר לי בכלום למרות שהיתי אצל פסיכולוגית מומחית להפרעות אכילה וכול השיט הזה. הדבר היחיד שבאמת עזר לי זה הכדורים, שלקחתי לתקופה מסוימת. התחושה שאני מרגישה שאני לא רוצה לגדול, באה האמת רק בשנה האחרונה, ז"א אני לא יכולה להגיד שלא חשבתי על זה בעבר אבל אף פעם לא הרגשתי את זה בעוצמה כזאת כמו עכשיו, ואת יודעת מה הכי מוזר שתמיד אמרו לי שאני מאוד בוגרת לגילי בעיקר שהיתי יותר קטנה וגם עכשיו, אבל אף פעם לא הבנתי למה אומרים לי את זה, הדבר האחרון שהרגשתי זה בוגרת ובמיוחד עכשיו. ושרשמת לי שאני בעצם גדולה בטירוף, אמרתי לעצמי אוף למה היא אומרת "גדולה בטירוף" אני לא גדולה. הרגשתי כאילו העלבת אותי, אבל בעצם זו האמת אני גדולה! אני עולה לי"ב ואני עובדת ולומדת ונוהגת וכול זה... אבל ממש לא מרגישה גדולה. וחוץ מזה, מה אני יעשה עם זה שאני לא מצליחה לאכול כמו בנאדם נורמאלי? זה או פחות מידי או יותר מידי, או שחור או לבן, אין אמצע!!! אני ממש לא אוהבת את עצמי, ואם יסתכלו טוב גם יראו את זה. אף פעם לא נאנסתי תודה לאל, שהיתי קטנה כמעט קרה משהו אבל ה' הציל אותי, ככה שמהבחינה הזאת אני לא חושבת שזה קשור. הראש שלי די מבולגן אני לא יודעת מה אני חושבת או מרגישה, דיי קשה לי להביע את עצמי, ותמיד אני מרגישה שיש לי עוד כ"כ הרבה מה להגיד אבל אני לא מצליחה, לא מוצאת מילים, לא יודעת מאיפה להתחיל, אז אני פשוט בוחרת בשיטה הכי קלה ה ש ת י ק ה! :(

שגםלי יש \היה בורדר ליין? כי אני הרגשתי בדיוק כמוהה וגם תמיד דיברתי כמוהה .. איתך.. הממ