היה לי יום קשה

אני ירדתי מתחת ל40 שזה המינימום שלי (מינימום אישי) ודי נלחצתי ואני לא יודעת למה אבל התחלתי לאכול ולהקיא וזה היה נורא. בהתחלה אכלתי צ'יפס וקציצה של טבעול ומלא מים והקאתי. אח"כ אכלתי סנדביץ עם ביצה וירקות ושוב עוד ליטר וחצי מים והקאתי ובסוף אכלתי קורנפלקס וקינדר וכבר לא יכולתי לסבול את עצמי אבל איכשהו אמרתי שאני חייבת לעלות והקאתי הכל ונורא כאבה לי הבטן. אחר כך ישבתי עם עצמי וחשבתי הרבה והגעתי למסקנה מאוד ברורה שזאת לא הדרך הנכונה לעלות. ככה אני עולה רק מהסוכר שנספג בלשון אבל אם אני כבר משמינה אז עדיף שזה יהיה בריא. אחרי כמה שעות אכלתי קורנפלקס(לא זה שאני רגילה אליו והיה לי מאוד קשה וממש נלחמתי בעצמי כדי לאכול וככה כל היום. אני לא מבינה מה קורה לי אני מרגישה שמנה אבל יודעת שאסור לי להרזות. אני מתה לא לאכול או אם לאכול אז שיהיה משהו ממש בריא ששוה את כל השומנים האלה ובנתיים חוץ מכדורים של ויטמינים וירקות זה לא קיים. אני עכשיו פוחדת שהשמנתי יותר מדי למרות שחברה שלי אמרה שמכל מה שאכלתי אני אפילו לא יחזור ל40 אבל אני יודעת שאני יחזור ופוחדת שיותר מדי. טוב אני יכולה ככה להמשיך שעות שאני רוצה להיות רזה אבל גם בריאה ושזה לא הולך יחד. מה שבטוח שאני לא מקיאה יותר

אויש מי יקירה אני כל כך מבינה אותך. הייתי רוצה שתשני את הגישה שלך כלומר אל תבטיחי הבטחות כי הבטחות לא תמיד מקיימים ואם תבטיחי את סתם תתאכזבי אם לא תבצעי את זה. לדוגמא: בתקופה הרעה שלי כל כך רציתי לשקול 35 זה היה היעד שלי ואחרי 45 הייתי בלי מחזור הייתי ממש במבצ גרוע והיעד כבר לא שינה לי כי רציתי להחלים לכן היום בדיעבד אני "אכזבתי" את עצמי כי תמיד ארצה לדעת איך הייצתי נראה במשקל של 35 זה חלום של כל אנורקסית רק שתדעי ורק שתדעי אחרי היעד של 35 הייתי בטוחה שיגיע יעד נוסף.. זה לא נגמר!!! בכל מקרה עצה שלי אם את רוצה להקיא תכתבי באמת בגלל המכתבים שלי היו פעמים שלא הקאתי למרות שאחרי שעה הלכתי להקיא עד שהיה יורד דם לא נרגעתי אבל תנסי לכתוב אולי זה יעביר ל את הזמן ולא תרצי להקיא. שלך אור ואהבה דניאלה

ב"ה את חסרה בהבנה את פשוט לא מוכנה לתת אמון הסמפטומים מוכרים לכולנו ..גם הפחדים הקשים "מי אני אהיה בלי הסיפור שלי" אבל זו שאלה לזמן שטרם קרה אז מדוע להחליט שמי שאהיה יהיה כה קטסטרופלי.. מה יקרה אם תקבלי את עצמך בלי משקל יעד ותאכלי נכון מתוך מודעות והבנה??? תנסי לחשוב מעבר לפחדים וזכרי שפחד הוא נגזרת פנימי חיצוני דמיוני אני לא חושבת שיש בו מן המציאות וגם בדיעבד ששתינו יכולות לומר זאת שרק מתי שאנחנו נותנות פוקוס לפחד הוא גדל .. הוא הופך להיות מציאות כאשר הרבה ממנו עליו להשאר בדמיון אם בכלל... חומר למחשבה... מה את עושה אחרת???...