לא כתבתי כאן אולי שנתיים, והבנתי כמה דברים...

היי הילה והיי כולם. התחלתי לכתוב כאן בסוף בשנת 2003. אבל באופן חלקי. אז המצב שלי לא היה היה טוב. אבל מצאתי את הכוחות להמשיך הלאה. מידי פעם, כמדריכת חדר כושר הסברתי לכם כמה מסוכן לאכול מלפפונים יום שלם ולהתאמן אח"כ. המחזור שלי כבר חזר, וכמובן כפי שכולכן יודעות יש תקופות של אכילה בריאה ויש תקופות של אי אכילה. כרגע אני בתקופה של אי אכילה וירדתי 10 קילו. אני לא מתרגשת מזה כי אני יודעת שאני יעלה הכול. אני וחבר שלי גרים ביחד כבר שנה ואני רוצה להתחתן ולעשות ילדים. וברוך השם מחזור עדיין יש לי. אני חושבת שעצם העבודה שאנחנו יודעות מה אנחנו יכולות לאבד בחיים בעקבות הפרעות אכילה, קצת מאזנת אותנו. אני למשל הפסקתי עם המשלשלים. והפסקתי להקיא כי חבר שלי דרש ממני והוא לא היה צריך לבקש פעמיים. למרות שלגוף שלי מאוד קשה לעכל לחם ובשר ושוקולדים גרנולה וקורנפלקס.בדר"כ כלל שאני אוכלת מנת אוכל שהגוף לא רגיל אליה, אני מקיאה אח"כ, אני לא גורמת לעצמי להקיא, פשוט יש לי בחילה והגוף עושה את העבודה שלו לבד. אני מאוד מאושרת מעצם העובדה הזאת. למה? כי בסופו של דבר אנורקסית או בולימית תמיד תישאר אנורקסית ובולימית וזה הסוד. לא משנה עם נעלה חזרה למשקל תקין ונקבל מחזור ונלבש מידה 38-42 ונביא ילדים וננהל קריירה. תמיד בראש יתרוצצו המחשבות הטורדניות. לי למשל הן התרוצצו שנה ואז שוב פצחתי באי אכילה. אבל אני כבר יודעת מה הולך להיות, אני אחזור לאכול שוב. כי זה המעגל, ככה הוא עובד. אחותי ואני, שתינו אנורקסיות, היינו לפחות, אני גם הייתי מקיאה כול הזמן. היא היום מסיימת צבא, ואני מתחילה לימודים אקדמאים. שתינו עם הראש קדימה, מנסות להסוות את העובדה שהיינו שלד לפני כמה שנים. תמיד שאני לא אוכלת אני מתקשרת אליה ובוכה: "זה חוזר..זה חוזר" והיא אומרת לי : "עדי תלחמי זה לא שווה את זה, את רוצה לאבד את הבית שלך? את הרכב? את החבר?" שאני באה לבקר את ההורים פעם בחודש, אני באה כמה קילוגרמים פחות. באופן קבע, ככה זה. ואחותי, היא כבר יודעת אבל שותקת. לפעמים, אני רואה אותה חצי ממה שהיא הייתה, ואז אני יודעת שגם היא נאבקת בזה. וזה המכנה המשותף של שתינו ושל אלפי נערות שחלו בהפרעות אכילה, אנחנו נאבקות יום יום עם המחשבות, על המשקל. אנחנו מנסות לשמור על המחזור. וכן, אנחנו נופלות, אבל אנחנו נקום. אני מתחילה ללמוד תואר העוסק בבריאות הנפש, ומיותר לציין שאחותי מתחילה פסיכומטרי על מנת להתקבל לתואר הזה גם. אני יודעת שאנחנו נעזור לנערות ונערים שמתמודדים עם הפרעות אכילה.

עדי יקירה, אם היית פה לפני שנתיים אז בוא נאמר כי את זוכרת אותי. בכל מקרה משהו מעוד ציני- הכל האחים ואחיות שלי יש ה"א לא רק אני ואחותי אבל לפני שנתיים אני ואחותי היינו במצב גרוע לא פחות משתיכן. היום אני השמנתי בטרוף חזר המחזור , סטרואידים והשד יודע מה. אבל אחוי נשארה רזה כפי שהיא ובכל פעם גם כן היא כמה ק"ג פחות אבל אין לנו מה לעשות.... בכל מקרה אני שמחה גם שאת ואחותך חושבות על העזרה, נתינה והשלמה עם המצב. עוד דבר אני חשבתי על זה לפני כמה ימים אם באמת אפשר לילחם מן ההפרעה ולצערי הרב את צודקת אנורקסית תשאר אנורקסית ובולמית תשאר בולמית גם היא תגיע למידה 42 היא בסוף תחטוף ג'ננה ותעשה צומות, תקח משלשלים זה סבב החיים שלה. אבל כל אחד הוא אינדיבדואלי לחלוטין ויכול להיות חריגים שההפרעה היא מקרה של גיל ההתבגרות וזהו זה עובר... עוד דבר בקשר לזה שאת הפסקת לקחת משלשלים ולהקיא וכ"ו לדעתי זה טיפשי לחלוטין שאת לא עושה את כל הדברים האלה בגללו עשי זאת בגללך כי כל ריב קטן כל פיפס את תקחי משלשלים ותצומי עד שתגיעי למשקל 27 תהיה גוש עצמות ותמותי. אני יודעת את זה בוודאות כי לפני שנתיים הייתי כחודש לא הקאתי ולא לקחתי משלשלים וכ"ו ואפשר לומר לך משהו - עשית זאת בגלל בחור שהתחנן אליי ובגלל זה שנאתי אותו כי בגללו להפסקתי את הסיפוק שלי אוחרי אפילו פות מחודש חזרתי וירדתי בחודש כ10 קילו! את כל מה ש"עליתי" ירדתי יותר. לכן עשי זאת עבורך ולא עבורו ואני יודעת את זה חבר שלי אסר עליי לקחת משלשלים ולצום ובכל פעם שהוא בא אליי עושה לי "סדר" בחדר ואם הוא מוצא הוא זורק אותם לשירותים ומאיים עליי בכל פעם לא לקנות אבל ביניינו הוא רואה אתה החבילה סגורה ואל לקחתי אבל אני זקוקה לזה אצלי בחדר במקרה "חריג". בכל מקרה אני שמחה שאת רואה סופה של תקופה רעה. מאחלת לך הרבה אושר לך ואחותך אור ואהבה דניאלה

דניאלה אני הפסקתי להקיא ועם המשלשלים בשבילי ובשבילו כי האושר שלי זה האושר שלו והיאוש שלי זה היאוש שלו. וברגע שאוהבים מישהו ולא רוצים לאבד אותו מוכנים לוותר על דברים...אז אני ויתרתי על הנ"ל. ואני לא ראיתי את זה כצעד לרצות אותו, אני ראיתי את זה כצעד שמציל מערכת יחסים שמאוד חשובה לי, ואני לא אהיה שלמה בלעדיה. זה הכוח של אהבה אין מה לעשות. תודה דניאלה:)

השאלה היא - מה את עושה איתן? איך את רואה את העתיד שלך? ומדוע את מרימה ידיים במקום שיש בו עוד הרבה שטח להילחם?? אני מאחלת לך שתשני את הגישה שלך ושלא תמהרי להתייאש.

ב"ה אני יודעת שאת ואחותך תגיעו למקום טוב יותר ואני יודעת שזה תהליך ולעיתים חלק מתהליך ונאמנות לו הוא גם ליפול. הוא גם לחזור לאחור... אבל בלי לדעת קיצוניות לא ניתן להבין שהאמצע הוא האיזון ולעיתים כדי להשאר בו חייבים להבין ולדרוך בשבילים רבים שלא בהכרח וכמעט תמיד ההגיון חסר בהן אני מאחלת לך שתצליחי וכמו שתמיד אמרתי לך גם אז ועודדת אותנו המון וזה נפלא ואם לעודד אז אעודד אותך בלהמשיך ולשמוח על כל מה שכן השגת ... ואין דבר כזה "תמיד"... תוציאי את זה מהלכסיקון שלך כי אף אחד לא יודע מה מחר מה עוד רגע ..אז עזבי את "התמיד" כי לקבוע שזה יהיה תמיד זה בעצם לא לתת צ'אנס למשהו אחר לקרות ואת לא יודעת וגם אני לא יודעת אבל את בתהליך וכמו שלי קרו דברים שלא ציפית להם כך יקרה גם לך ומאחר ואת מבינה בתזונה זה משמח אותי כי את יודעת איך הגוף עובד ויש הרבה בנות שיש להן הפרעות אכילה ואינן מבינות בכלל על המערכת המטבולית שלהן ואת כן וזה המון. יום אחד זה יסתדר לך בהבנה ומעל הכל ביישום חיבוק יחזק חזק המון אהבה :-)