שאלה לדיון - חשוב לי לשמוע דעתכן/ם

שלום לכולן/ם בפורום . לפני שבוע בערך דיברתי עם ידיד שלי על חברה משותפת שהיא בולימית . הוא טען שהסיבה שנוצר קרע ביני לבינה זה בגלל המוערבות האישית שלי בעניין . כלומר - היא באה וסיפרה לי "בטעות" שהיא בולימית , ואני בגלל הניסיון שיש לי עם ה"א והדרך שעשיתי לא הקשבתי לתחנונים שלה לעזוב את הנושא ולא לדבר עליו יותר בחיים . נוצר קרע , היא איבדה אמון בי , הרבה בלאגן ... להגיד לכם שאני מצטערת על מה שעשיתי ? לא ולא . אני חושבת שאני מעדיפה את חייה שלה , ואת המצפון הנקי שלי במה שעשיתי כשניסיתי לעזור בכל מיני דרכים על החברות שהייתה נשמרת אם הייתי "מתעלמת" ממה שהיא סיפרה לי על עצמה . השאלה לדיון שאני רוצה להעלות כאן ולשמוע דעתכם בנושא - כשזה נוגע לה"א - מעורובת אישית מועילה יותר משפוגעת או להפך ? כלומר אם לך היה או יש ה"א ומתגלה לך שלמישהו קרוב יש גם , אז המעורבות והניסיון שלכן יכולים להועיל או דווקא לערער ולפוגע בשיקול דעת ? תחשבו על מנתח שמנתח בן משפחה או שופט ששופט קרוב - לא סתם זה אסור ... אשמח לשמוע מה אתם חושבים . סופ"ש קסום בינתיים ונשיקות תמי

אני לא יודעת איך התערבת אבל לא ניראה לי שהיית צריכהיותר מדי להתערב. אם היא לא רצתה את העזרה שלך היית צריכה להפסיק. גם לי קרה משהו דומה- חברה שלי החליטה להאכיל אותי בכח. הפעם הראשונה שהיא ממש הגזימה הייתה ביומולדת שלי שמול כולם היא הכריחה אותי לאכול עוגה והפעם השנייה והאחרונה הייתה שהיא וההורים שלה החליטו שאני חייבת להשמין ופשוט לא נתנו לי לזוז עד שאני לא ישתה כוסית יין אדום ויאכל מרק עוף (ואני צמחונית...) . את היין שתיתי קצת ובשנייה שאף אחד לא הסתכל שפכתי אותו ובמרק פשוט לא הייתי מסוגלת לגעת והתחלתי לבכות. מאז הקשר שלנו ממש לא מה שהיה פעם ואני לא באתי אליה מאז וגם לא מתכוונת לבוא. אה ואני גם לא יוצאת איתה למקומות עם אוכל. אז תביני בעצמך למה נוצר הנתק בינך ובין החברה שלך.

(היי כולם אני בביקור בבית מאילת) כשאני מגלה על מישהו קרוב שנגוע הקרבה שלי לנושא לא משנה בכלל כי אני לא נותת לה להשפיע אני אפילו לא חושבת על עצמי ככזו או מודעת לעובדת היותי כזו בזמן שאני מדברת על זה עם אנשים... בקצור אני נורא נורא אוביקטיבית וזה בא לי בטבעיות אני אפילו לא מנסה להיות כזו.. ובכל זאת אני חושבת שיש לעובדה שאניקרובה לנושא עזרה מסוימת וזה משפיע לטובה ורק לטובה! במישרין או בעקיפין.. מן הסתם חייב להיות לזה מקווה שהבנת אותי ולגבייך אני חושבת שכדאי שלא תתתערבי מעמדה של דואגת וחרדה אלא פשוט תייעצי מניסיונך האישי בקלילות ובלי לחץ ממילא את לא יכולה להחליט בשבילה..

ב"ה היא הרבה פעמים טריגרית ותלוי מה הקייס שעומד מולך אני חושבת שההתערבות שלך כלפיה היתה חשובה לה וטוב שכך עשית אבל אני חושבת שאת צריכה להמנע מקשרים עם בנות שיש להן הפרעות אכילה כי זה יכול לגרום נזק..לא תמיד אבל כמעט תמיד... ומסתבר שאני לא במודע גרמתי נזק לכמה מחברותי שבשל משקלי הצנום בדעבד הן נפלו למקום רע ממש... אז יש פה משהו שהוא לכאן או לכאן..עדיין חשובה זהירות אני הייתי שואלת האם את מרגישה שאת חזקה .. האם את מרגישה שיש בך רצון לחזור לשם ואם כן..אז השמרי מקשר כמו מאש... המון אהבה יקירתי

קודם כל תודה על ההתייחסות לנושא . עכשיו אני רוצה להסביר כמה דברים לגבי "ההתערבות" שלי : חשוב לי להדגיש שאני בחיים לא הייתי מכריחה אותה לעשות משהו בניגוד לרצונה אם הייתי יודעת שזה עלול לפגוע כמו במקרה שלך - מי . חברה שלך וההורים שלה כנראה לא ידעו איך להתמודד איתך ועם מה שיש לך ובגלל זה הגיבו ככה . זה שהיחסים שלכם עכורים עכשיו זה לא מפליא , אבל דווקא בגלל שאני באה מרקע של ה"א והרס עצמי אני חושבת שאני יודעת מה זה להיות מן הצד השני של המתרס ... אני יצאתי מן המחלה או התחלתי את ההחלמה בזכות התערבות של חברים . וכמוני , הם בזמנו לא ויתרו לי , כי לוותר לי משמע לוותר עליי ... לא פחות ולא יותר . מי - אני מבינה את גודל הכאב והסבל שנגרם לך . אני גם הייתי מובכת או מושפלת . אבל מה שאני עשיתי ממש לא היה דומה בשום אופן או דרך . קודם כל כן יש הבדל בין אנורקסית לבולימית בהתנהגות אם תשאלי אותי ... כן - שתיהן ה"א אבל שונות . וחברה שלי - לא "סתם" פלטה את העובדה שהיא בולימית ... אני כמובן בגלל הקרבה שלי אלייה ולנושא יודעת שאין דבר כזה "לשתוק" . ואם תשאלי אותי , לא הגיוני שהיא סתם פתחה את הנושא אם היא רצתה שאני אשתוק. כל מה שאמרתי לה , לא בא מכיוון של לחץ או החמרה איתה . ממש לא מכיוון של ביקורת חס וחלילה . אני אמרתי לה מה אני הייתי עושה ועדיין עושה כדיי להתמודד עם בולמוסים או הקאות או דילוגי ארוחות או כל דבר שלא היה ... ואמרתי לה שמבחינתי ומבחינת בנות אחרות שאני מכירה את המקרה שלהן , תמיכה של אנשים קרובים ושיתוף מאוד מועילה ועוזרת . שאני תמיד שם עבורה , בכל שעה או זמן שלא תהסס להתקשר . ... אם היא מרגישה דחף כלשהו . שתנסה לכתוב , לצאת לטיול , להעסיק את עצמה . אמרתי הרבה דברים - בעיקר עיצות והכי חשוב הדגשתי שאפשר להתמודד עם זה . ושאני מקבלת אותה איך שהיא וכמובן זה לא משנה את היחס או הצורה שאני מסתכלת עלייה או מתנהגת איתה . היא הסכימה לכל אורך השיחה הארוכה ... וממש בסוף לפני שנפרדנו אחת מהשנייה היא קיבלה "רגליים קרות" . היא אמרה שלא נדבר על זה שוב לעולם ושהיא לא רוצה לדבר על זה . אז פעם ראשונה אמרתי לה שהיא יותר מידיי חשובה לי בשביל שאני אוותר עלייה, ואתן לה להרוס את עצמה . שלא תוותר שאני יודעת שזה קשה אבל אני פה ... וכו'.. ומאז לפני יותר משנה , היחסים השתנו ועברו הרבה טלטלות ... הסיפור עצמו מורכב יותר ממה שאני יכולה להסביר וקשור להרבה גורמים מסתבר שלא קשורים עליי ישירות וגיליתי את זה לא מזמן ... אבל העניין מאחורי זה של התערבות כשאת עצמך יש לך קשר לנושא , הוא מה שרציתי להדגיש . מולאן - אני מסכימה איתך שזה מאוד יכול לתרום . אני לא חושבת שאפשר לנק את עצמך ולהיות אובייקטיבית מן הסתם כי מדובר במישהו קרוב ואתץ עצמך קשורה לנושא ... אבל ניסיון יכול להוות כאן המון עזרה בהתמודדות אם את בשלבי החלמה או החלמת . אבל כמו שהילה אומרת - זה יכול להיות לכאן או לכאן . גם מבחינת המתערב וגם מבחינת זה שמתערבים עבורו ... אני חושבת ששיקול מרכזי של התערבות צריך להיות קודם כל אישי - אם את מספיק חזקה ללדברי הילה זה מאוד נכון . כי זה לא יתרום לאף אחד אם שתיכן תצללו פנימה יותר ותהוו טריגר דו צדדי . קשר עם חברה בה"א יכול מאוד לעזור ולעודד ל2 הצדדים של המחלה . אם שתיכן בטיפול או בשלבי החלמה אז אני חושבת שיש לכך יותר סיכוי להצליח מאשר ליפול יחד ... אבל שוב תלוי במקרה וגם כאן הכול אפשרי . אבל אני חושבת שכמה שלא ננסה , אי אפשר להיות אובייקטיבי וזה כן מערער את שיקול הדעת במקרים מסויימים כשזה קרוב אליך . מן הצד השני - זה גם תורם להבנה של המקרה ... טוב שמחתי לקרוא ממכן , תודה על דעתכן.. ומקווה שלא נצטרך לחשוב על מה לעשות במקרה כזה אי פעם ... תמי