הפרעות ללא סוף
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום זו פעם ראשונה שאני כותבת. אני בת 28 ויש לי שני ילדים קטנים ומתוקים.אני מרגישה שזה לא עוזב לעולם. זה קטן אבל לא נגמר.בעבר סבלתי מאנורקסיה ובולמיה והיית מאשפזת בתה"ש חמישה חודשים..הבראתי התחתנתי, ילדתי שני אוצרות. אבל המשקל לא עוזב והתחושה שאם אני אהיה רזה הכל יהיה בסדר..התחושה הכייפית של הבטן הריקה. אני לא שמנה אבל אני אחרי שתי הריונות וני לא רזה כמו שהייתי בעבר..איך ממשיכים להלחם? אני לא מספרת לאף אחד כלום ואין עם מי לדבר..המון תפילה בעז"ה - תודה
ב"ה היה שלב שבו עזבתי את השאלה האם יש לדבר הזה סוף... לאיזה סוף את מייחלת?.. יש שלב שבו מסגלים לעצמנו "סוף" שהוא ליצור הרגלים שהם יתכן ואמנם מעוותים אבל הם מספיק תקינים בחבילת "העיוות" כדי שאת תשארי בחיים ותוכלי לנהל אותם ולחיות אותם בצורה סבירה... אם זה עניין של משקל... אני במקומך הייתי מניחה לזה כי נשמע לי שכן יצרת לעצמך איזון טוב... זה אולי לא אידאל ברשימת הפנטזיות שלך וזה אולי לא נטול מחשבות רעות... אבל זה בהחלט משהו התנהגותי ששומר אותך בחיים גם אם זה לא מה שרצית... כדי להגיע למשקל סביר הייתי שואלת את עצמי שתי שאלות האם המשקל שלי באמת דורש דיאטה או שזה לשם קוסמטיקה בלבד? האם הגיע הזמן שאני מפנה לעצמי זמן למצוא את האיזון שאני אגדיר לעצמי מהו לחיות בו הכי טוב בצנוע ובגדר האפשר...מה יכול לגרום לי להיות מרוצה עם מה שיש ולא עם מה שאין ?... לשאלה הראשונה תצטרכי לענות בכנות ויש לי תחושה שאת לא ממש צריכה לרדת ברמה של הפרעת שומן שיש לטפל בה... לגבי השאלה השנייה שלא ממש ניסחתי אותה ברור ובכוונה תהיי חייבת להסתכל בעיניים לתוך כל מה שיש לך ועם זה לאסוף את עצמך.... יש לי תחושה שלהביא ילדים זה כאילו לוקח אתך מהמחלה כי אין ברירה ואת בתוך כל זה נאבקת לחזור למחלה כי שם היה לך נוח .. שם הכרת את עצמך .. שם ידעת איך הולך להיות איך מתחיל ואיך נגמר היום שלך.....עכשיו כשיש לך ילדים...בעל... את לא כל כך מכירה את עצמך ואת מגלה שהשינוי הזה הוא לא בהכרח לרוחך ואת מנסה לברוח...לאן?...להפרעות אכילה תקני אותי אם אני טועה אבל יש לי תחושה שאת נמצאת בשלב הזה ואני במקומך הייתי מזהה את זה כמו מחשבה שחורה בראש שיש לשים עליה איקס מיידי בצמד מילים "מבוטל מבוטל".... עכשיו שזה רק מחשבות..תעיפי אותן! הצלחת להרחיק את הסמפטום מהזירה של חייך במידה מסויימת וזה הישג שאוי ואבוי לך אם תוותרי עליו כי שם קיימת סכנה שעונה על שאלתך... במקום הזה שתכנעי לטריגר שם לא יהיה סוף ויחד עם זאת סוף ברור מאוד... אני לא יודעת כמה עוד הגוף שלך מסוגל לעמוד במצב של הפרעות אכילה כי בכל זאת יש לציין ואני מניחה שהוא הספיק להתאושש במקצת מכל הזוועות שעברת... את יודעת שהרווח שיש מזה הוא אשליה.. רשמי לך את זה חקוק בראש כמו על סלע ושזה יהיה חוק ברזל עבורך כי שם יהיה הסוף האמיתי לדבר הזה והתחלה נפלאה לחיים באמת ולא! הם אף פעם לא פשוטים או שמחים או מספקים באופן טוטאלי אבל בתוך כל הפרדוקס שהם את יכולה למצוא את השלם שלך ולא! אל תטעי..היית כבר ברדיפה אחר המושלם... שימי לב רק לפני המושלם אפשר לרדוף..לפני השלם תמיד יבוא תהליך.. צעדים קטנים .. ... אם את צריכה חיזוק את מוזמנת לכתוב אם את מרגישה שאת בסכנה ממשית את מוזמנת להודות בכך ולפנות לעזרה... קחי לך את תשובתי כמסע לכמה רגעים לחשוב מה קורה לך באמת ומה את הולכת לזרוק אם את מוותרת על כל מה שהשגת ....או ממשיכה להתמודד עם כל מה שמתעורר בך ברמה הרגשית ועם כל השיקופים שילדייך מעוררים בך ואני יודעת שהם אינם פשוטים... ורק את יכולה לקחת אחריות על זה... אל תזרקי את זה לפח החיצוניות לא שוה את זה... כשאת הורה את הופכת ממאשים למואשם את תמיד תעשי טעויות ואת תהיי חייבת להבין שטעות כמו הפרעת אכילה ליילדייך היא טעות שאין עליה סליחה.. אני קרבן של אמא מופרעת אכילה... וכן עם כל אהבתי אליה היא הרסה את חיי והיא יודעת את זה... זה מה שאת רוצה מיילדייך?..... אל תשכחי ...הם רואים הכל!!!! המון אהבה אני
