נדבקת במטרה

הי סתאם לשאול בשלומכן.ורציתי להגיד שהיום הייתה לי התקפה אך עצרתי בעצמי למרות שהייתי לבדי לגמרי.. הפנמתי כבר שלרזות מזה אי אפשר וגם ביאן אמרה שהגוף במגננה במצב של בולמיה אני אמרתי לעצמי שלא נורא אים אכלתי מתוק אעסה הליכה אחר כך,רוצה לחיות כבר לא איכפת לי מה שווה לי להיות בסחרחורות נוראיות? להרוג את עצמינו זה קל...לא רוצה להיות עבד למחלה הזו יותר, ברגע שעבד מאמין כי לא ימשיך להיות עבד,כבליו נושרים,הוא משחרר את עצמו,ומורה את הדרך לאחרים. חירות ועבדות הם מצבים נפשיים... בנות זה קשה אבל אתן לא לבד לכולם יש בעיות לא כולם מודים ומתמודדים איתן! אורית!

ב"ה תהיי בריאה :-) חיזוקים והמון אהבה