מחלימה...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי יפות, כתבתי כאן בעבר כמה פעמים... בפעם האחרונה סיפרתי לכן על כך שההורים שלי גילו את המחלה...בצורה מאד לא נעימה, אבל שורה תחתונה, הם גילו. זה היה לפני קצת פחות מחודשיים... אני מאושרת לומר לכן שאני כבר לא מקיאה, קצת פחות מחודשים. בנות, כל שזה דרש זה לספר להורים שלי, שאנשים שאני היקרה להם מכל. אתן יודעות מה? ההורים שלי ממש לא הורים רגישים או בעלי מצפון. הם קרים ופועלים מתוך הגיון אבל ההגיון היחיד שעלה להם מאז זה להציל אותי!!! זה מה שהם עושים..... איך? רק מתוך זה שהם שם. שהם מודעים למצב ומתחשבים בו. אני כבר לא צריכה להסתיר כלום...זה מעיף לעזאזל חצי מחלה! בלמסתי על עוגה אז אני מודה...או יותר טוב, מונעת את זה בלהתקשר אליהם!! יש קוראסונים בבית? אני מבקשת שיורידו למקרר במחסן...! התחשבות, הבנה, תמיכה. זה כל מה שצריך...אי אפשר לבד!!!!!! מה שאני באה לומר בכל אופן שנכון, זה לא קל. אני עדיין שונאת את עצמי והקול של הבולימית שבי עדיין מהדהד לי בראש ולא מרפה...לא נותן לי להיות מאושרת ממי שאני ומה שאני....,אבל לפחות אני כבר לא הורסת את החיים שלי, ירדתי מהרכבת הזו שדהרה ל....לא יודעת אם למוות אבל למקום מגעיל ושפל שאני לא רוצה להיות בו יותר בחיים!!!!!! אני עדיין מבלמסת לעיתים אבל זה כ"כ ירד....אם פעם בולמוס היה מקרר שלם, היום זה חתיכת עוגת גבינה אחת יותר מידי....ואם פעם הייתי מקיאה גם את זה, היום זה נשאר. תשתפו מישהו שקרוב אליכם. תשתפו את כל הקרובים אליכם. כמות התמיכה שתקבלו מדהימה והיא רק תעזור לכן לצאת מזה...כמו שהיא עוזרת לי. לאט לאט אני חוזרת להיות בן אדם נורמלי!!!!!! הפנים שלי חוזרות להיות חלוקת... בלוטת הלימפה שלי ירדה והפנים שלי פחות עגולות! אני לא יורדת במשקל אבל אני גם לא עולה! יש לי יותר כוח....יותר זמן! תנסו. זה שווה את זה.
הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית
הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית
הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית
אורית, אילו לא חייבים להיות ההורים שלך שיתמכו. אני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים שאכפת להם ממך ושיוכלו לעזור לך להתמודד. כל מה שאת צריכה זה מישהו להתקשר אליו, לפנות אליו, לרוץ אליו ... זה לא פיתרון סופי אבל זו התחלה. יש לי גיסה שרק חיכתה כל הזמן הזה שאני אבוא לדבר איתה...שאני אפנה לעזרתה.... היום? היא מרגיעה אותי במשך שעות בטלפון...העיקר שאני לא ארוץ להקיא.... אם אין לך אף אחד, אני מוכנה להיות פה בשבילך. באמת. את חייבת לצאת מזה...כולנו. זה מחלה תלותית ואובססבית...איכסה. די...
ליאת יקירה, אני כל כך שמחה שעברת שינוי בחיים שכרגע יש לך יותר מהות לחיים מאחלת לך כל טוב דניאלה
ליאת יקרה: כל הכבוד! מזמן לא חייכתי חיוך כ"כ ענקי כמו שחייכתי כשקראתי את דבריך... זה כ"כ מעודד לדעת שזה אפשרי! אני כבר כמה ימים מנסה להתמודד אחרי כמה וכמה שנים, הדברים שלך חיזקו אותי! כל הכבוד ובהצלחה!!! אני כאן גם בשבילך...
תודה מתוקה...! אני כ"כ שמחה לעזור ואפילו קצת...! בתור אחת שהייתה בטוחה שאין סיכוי, שאין לזה סוף....טעיתי ובגדול!!! זה תהליך וזה לא קל אבל יש אור בקצה המנהרה....תדעו את זה!!!! הייתי מקיאה 6 פעמים ביום.......עכשיו אני כבר בקושי חושבת על זה. לפני שההורים שלי גילו, הם היו זורקים לי כ"כ הרבה הערות שהיו גורמות לי פשוט לבלמס ולהקיא עוד ועוד....! כיוון שהם לא היו מודעים, הם עשו הכל הפוך! הייתי על קוצים כל היום והעסקתי את עצמי במה לאכול, מתי ואיך להקיא....! היום...אני לא יודעת להסביר את זה בדיוק....זה לא שהעולם שלי ורוד ויפה עכשיו, אבל הוא טוב יותר. הוא שמח הרבה יותר...הוא לא הרסני........! וגם אם אני עדיין לא אוהבת את עצמי, את הגוף שלי, אני לפחות מעריכה את עצמי הרבה יותר על זה שהפסקתי להקיא. זה פשוט ניצחון. בבקשה, תעשו מאמצים ותדעו שזה אפשרי!!!!!!!!!!! תלוי רק בכם...
ב"ה עד שלא סיפרתי להוריי לא יצאתי לקבל טיפול במקרה שלי הם לא עזרו אבל בשבילי זה היה להוציא את החתול מהשק וזה מה שגרם לי לרצות לקבל טיפול ואכן קיבלתי וה"לספר" היה מבחינתי מדרגה להחלמה. לכן אני מחזקת את דברים וחושבת עד היום שלדבר על הסוד הנורא בגלוי הוא שלב רציני בהחלמה וגם בידיעה לקראת מה נכון ויעיל לעשות כדי לצאת מההפרעה גם אם עשור שלם לפנינו שבו נצטרך למצוא את הדרך להחלמה יום יום אבל החלמה תקרה תמיד בשנייה אחת ואז זה מדהים ממש המון אהבה ותודה על השיתוף יישר כוח וכל הכבוד ביאן
