אוכלת ללא הפסקה

הייי יש לי בעיה אני בת 20 בתיכון הייתי אנורקסית ואז כמובן שההורים שלי התערבו ויצאתי מזה אפילו לא הקאתי וכאלה. הבעיה שלי עכשיו היא אחרת לחלוטין אני פשוט לא מפסיקה לאכול. יש ימים שאני לא אוכלת בכלל כי פשוט אין לי זמן ויש ימים שאני בבית (בעיקר בחמשושים) רואה טלויזיה שורצת ולא מפסיקה לאכול מה שבא ליד הכווווווול פשוט הכוווווווול ואני אוכלת ככה שאף אחד לא יראה.... ואני לא מקיאה אחרי זה... איך לעזאזל מפיסקים את התופשעה הזאת....למישו יש תשובה?

כל האנשים כאלה נמצאים בבית, משעמם, יושבים מול הטלויזיה ומנשנשים. תמצאי לך תעסוקה לחמשושים האלה, לא משהו מאולתר, תעשי לך סדר יום, תוכניות, סידורים. ככה לא יצא לך לחשוב כל הזמן על אוכל.

ב"ה זה בד"כ קורה אחרי אנורקסיה (לא תמיד) בכל מקרה זה מצביע על טיפול דרסטי נגד הסימפטומים של אנורקסיה כמו למשל עליה דרסטית במשקל כשלמעשה שום תהליך נפשי לא נעשה במקביל ואז זה בהחלט יכול להוביל לצד השני של המתרס שהוא הזוי הרבה מעבר למה שהיה אך באותה מידה מסתכם באסון!!!! ולצורך העניין זה לא שונה ממה שתארת. אני מציעה לך להעזר בדחיפות אכילה מהסוג שאת מתארת לא נובעת אך ורק משעמום אלא הרבה מעבר לזה ויש מקום לגשת לקבל עזרה. סביר להניח שתאמרי "אבל המשקל שלי בסדר... אז למה ללכת לקבל עזרה (כי כאילו הכל נראה בסדר)...??" העניין הוא שהחלמה לא מסתכמת לעולם באיזון המשקל בלבד, אלא בתהליך ארוך ומתמשך של למידה ותרגול שהוא כאמור הרבה מעבר לאכילה או משקל ואני לא בטוחה שהיית בתהליך מסוג זה שתיארתי ואם לא, הגיע הזמן שתתחילי טיפול ורצוי בהקדם. עדכני מה החלטת המון אהבה יקירה :-)

אני גם באותו מצב ככה שאת לא לבד. תמיד היה לי קשה עם העובדה- נכון נראה שהאנורקסיה חלפה אני אוכלת וכבר לא שדופה אז למה לא חזרתי למצב שלפני.. המצב הנורמלי שאכלתי רגיל וחיי לא סבבו סביב אכילה מועטת ולא מופרזת. כעת גם אני אוכלת לא מסודר יש ימים שכול היום לא אוכלת ויש כאלה שמכול הבא ליד.. אני קוראת לזה חסכים באוכל לנפש ולגוף או אולי הגוף והנפש צופים שאנחנו הולכות למעין הרעבה והוא מכין את עצמו לימים הקשים.. לכי תדעי.. צריך להיות במודעות כול הזמן ולא להגיע למצב של הרעבה שאת אוכלת ולא יכולה להפסיק והולכת על שיטת "היאללה" כי מחר נקזז. ככה משמינים אני יודעת את זה ואת יודעת וזה הכי הגיוני אבל כ"כ קשה ליישם במיוחד שאת חוזרת מורעבת.קל לקבל את זה על בטן מלאה ולהחליט החלטות שלא עוד. זה הכי מבאס לחזור מהצבא ולהרוס את מצב הרוח והסופ"ש בגלל אוכל כי אין מצב רוח לצאת ולהינות כי את כול הזמן חושבת מה עשית וכמה לא בא לך להיראות ולהרגיש ככה. גם אין מה לעשות לאנורקסית לשעבר עוד יותר קשה להתמודד עם האכילה המופרזת כאילו אישיות זרה אוכלת במקומי הרי פעם אפילו בצחוק לא היינו מתנהגות ככה.. לדעתי הכול נובע מהדרך הנוראית להתמודד ולהתמיד הרי שום מסלול אוכל שבחרנו לא אנורקסיה ולא אכילה מרובה הם דרך חיים. יכול להיות שאנחנו מקוות בסתר ליבנו שיום אחד נקום כמו אותו יום שפעם הפסקנו לאכול ונתחיל הכול מחדש אבל עד אז נאכל כול מה שבא לנו כי באנורקסיה אי אפשר לאכול הכול ובגדול.. המון בהצלחה. התמדה וחשיבה לאורך כול היום גם בשעות רעב ושעמום הכי הכי חשוב .. אני אשמח לשמוע איך את מתמודדת אל לא לבד אני גם חיילת בגילך עם בעיה דומה..

ב"ה לחזור לאנורקסיה היא לא אופציה וזה מה שצריך להעיף מהראש כי אם בעת ובעונה אחת רוצים להחלים ובאחת לחזור למצב של רזון ללא רעב כביכול אז יש פה משהו שלא יכול להסתדר יחדיו ואתן מלמפרע יודעות שזאת אילוזיה שמסתכמת בצמד מילים: כשל וכזב! אז אני מציעה לוותר על הרצון המשלה ולהתכוון באמת לאורח חיים נכון ובריא כמה שניתן במסגרת האפשרויות והמגבלות של כל אחת מכן... המון אהבה :-)