בעיקבות הדיון על ההתמכרות להקאות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני חייבת לשתף אתכן- מה שתואר שם- כרגעים האלה אחרי שאכלת ולפני שהקאת הם רגעים של סיוט מתמשך- ואם יש טלפון, או אם מישהו מגיע וחוסם לאוכל את היציאה שאת רוצה שהוא יצא- בשבילי זה היה פשוט בלתי נסבל לא פעם מצאתי את עצמי מתאבזרת בנייר ומגבונים לחים ובורחת לחורשה להקיא שם. כי פשוט לא הייתה ברירה. גם מעולם לא חיכיתי להקאה עצמה- להפך- היא הייתה בשבילי עונש, עונש בלתי נמנע, אכלתי- אז נמחוק את זה בלהקיא ונחסוך רגשות אשם, עלייה בנשקל , חוסר תפקוד שלאחר האבסה ועוד. אם לא הקאתי היה לי קול קטן בראש שאמר- כל הכבוד! אבל זה אותו קול שהיה אומר לי כל הכבוד אם לא עשיתי איזו עבודה עד הבוקר והלכתי לשון כי "צריך קצת לנוח לפעמים ולא תוכלי לתפקד מחר"- כלומר- הקול שמחפש סיבות לתת הנחות מוצדקות- אז אם לא הקאתי- זו היתה חתיכת הנחה לעצמי שתרצתי ב"כל הכבוד". הבעיה הייתה באכילה, בתכנון האכילה, ברעב. פתאום אני קולטת שלא הקאתי המון זמן. בינינו- אני לא מתגעגעת... אבל האמת ששוב אני אוכלת "כמה שפחות".לא נורא קיצוני, וגם לא בריא בכלל.. פשוט כמה שפחות, ואם אני מצליחה לעבור יום כשאכלתי רק ירקות- אני מאושרת.שבוע הבא אתחיל קצת יותר לעשות ספורט- ואז אעיז קצת לאכול פחממות טובות.. סתם- לא קל כל כך... עוד 6 וחצי קילו לרדת... והילה- אני עדיין מחכה לפרטים קונקרטים על אנשים שיושיעו אותי בחודשים- כי אני נוסעת ופוחדת מוות שאהיה אבודה עם האוכל
ב"ה יהיה עלייך לעשות וויתורים... איזה וויתור את מוכנה לעשות?... נראה לי שהנסיעה לא במקום בכל אופן נכון על פי כל תיאור שנתת על מצבך עכשיו תחשבי על זה והמון אהבה על כל מה שתחליטי :-) צר לי אבל אין קיצורי דרך
