היה לי הישג...

היי, כבר כתבתי פה בעבר. ביקשתי שיצילו אותי... לבסוף, החלטתי לנסות ולהציל את עצמי לבד. לא הפסקתי לבלוס ולהקיא...בדיוק להיפך. הגעתי למצב שאני מקיאה 4 עד 6 פעמים ביום, מקיאה וחושבת על להקיא במצבים שלא תארתי לעצמי שבהם אוכל להעסיק את עצמי במחשבות האילו בכלל! אני כבר לא מרגישה כמו בן אדם....אני מרגישה כמו חיה. עליתי במשקל עקב כל ההקאות...אני מניחה שרובכן מכירות את ההגרשה לאכול בכמויות אדירות, להקיא ולא להצליח להוציא הכל.... כמובן שאחרי מצב כזה, פגעתי בעצמי כמה פעמים- אכזבה עצמית של אי יכולת לעצור את עצמי, הקאה והשמנה בעקבות האוכל המיותר... בכל זאת...כפי שציינתי כאן בעבר, אף אחד לא יודע מהמצב שלי חוץ מידיד טוב אחד. יוצא לדבר איתו על זה רבות....כל פעם זה מגיע לבכי, תסכול והבנה(!) של המצב. יום אחד בדרכי חזרה מהבסיס דיברתי איתו בפלאפון בנסיעה.... אמרתי לו שאני אגיע הבייתה וזה או שאני אכנע לבולמוס או שאוכל ארוחה טובה ורגילה. הגעתי הבייתה ונכנעתי לבולמוס...אכלתי הרים וגבעות...מיותר לציין מה אכלתי כיוון שאני עצמי לא זוכרת...זה בטח לא עניין אותי כשבלסתי. ידיד שלי התקשר בשנייה שהתכוונתי להכנס לשירותים ולהקיא את הכל.... הוא ידע מה אני הולכת לעשות... הוא התחיל לדבר איתי ולנסות לשכנע אותי שזה לא מה שאני רוצה לעשות! שאפילו שאכלתי חצי עולם, אני לא רוצה להקיא את זה! שזה גרוע יותר מלהשמין! אני לא יכולתי להקשיב לו...רק רציתי לנתק א השיחה ולרוץ לשירותים ולהקיא הכל...הייתי לחוצה! התנהגתי כמו משוגעת....צעקתי עליו ואמרתי לו שלא משנה מה הוא יאמר, זה לא יעזור לו! אני אנתק ואקיא הכל. באמת האמנתי שאין ברירה. בלסתי אזאני מקיאה, זה תהליך של שני שלבים וחייבים לסיים אותו! כל דקה שעברה, הלב שלי החל לפעום חזק יותר...הייתי עצבנית וכעסתי עליו שהוא מעכב אותי! הוא החל לטעון שהרצון לאכול, הבולמוס אינו המחלה....שהמחלה היא ההקאה והבולמוס נובע ממנה ולא אחרת...שהרצון טמון בלהקיא. לא בלאכול. צחקתי עליו...אמרתי לו שהוא מדבר שטיות, שאין לו מושג, שיעזוב אותי.... דקה אחרי זה, אבא שלי נכנס הבייתה וידעתי שעכשיו להקיא הכל כבר תהיה בעייה.... רצתי למרפסת... פתאום השתלטה עלי ליאת אחרת לגמרי... התחלתי לבכות ולרעוד....כל מה שהוא אמר התחלחל לאט לאט...הבנתי שאני מדברת כמו משוגעת...שבעצם זו לא אני שדיברה כל הזמן הזה....זה שד שרוצה להרוס אותי, לעשות לי רע. החלטתי, בעזרתו כמובן, שלמרות שאכלתי כ"כ הרבה, זה נשאר בפנים. לא נכנעתי להקאה...! אני לא האמנתי שזה אפשרי...ופתאום הבנתי עד כמה אני מכורה לזה! ממה כך! מכורה להקאות! התנהגתי כמו מסוממת, נרקומנית שצריכה את הסם שלה! הגוף שלה רעד, כאב לי הראש, לא יכולתי לנשום...התהליך נשבר! האמת, שאחרי שהגוף נרגע וההחלטה התמקמה לי בראש, הרגשתי מדהים...מדהימה. הרגשתי גיבורה, גאווה.... זה אולי נשמע מוגזם והסיפור קצת too much אבל אף אחד לא יוכל להבין ממש את ההגרשה...רק אני חוויתי אותה....! זו הייתה התחלה של מלחמה. מלחמה בשד הזה שיחזור עוד הרבה פעמים וימשיך לנסות להרוס אותי...כי הוא שונא אותי. כמובן שהשד הזה הוא אני...צד אחר שלי שלא יודע להעריך את הצד הטוב, היפה והאהוב. המסקנה שהגעתי אליה בכל אופן...היא שאני לא מכורה לאכול....אני מכורה ללהקיא. זו המחלה שלי, שלנו. אנחנו אוכלות כדי להקיא, לא להיפך. אני טועה? זה היה הישג ענק עבורי...... אני חייבת להתחזק... להלחם בשד הזה... באותו שנייה שניצחתי אותו פעם ראשונה, זה היה נראה שהפעמים הבאות יהיו קלות ושהוא "לא יכול עלי" יותר... טעיתי...זה לא קל. זה הרגל של שנה וחצי שצריך להוציא מהמערכת... רציתי לשתף אתכם... אשמח לקבל תגובות ולשמוע סיפורים דומים... אני רוצה לדעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה... שלכם, ליאת.

ב"ה ולא. זה לא קורה אצל כל אחת אבל אני שמחה שהבנת שזה השד הפרטי שלך ואני אגיב לך על זה בהרחבה ביום אחר בינתיים אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה זה בהחלט הישג. כל הכבוד שהתאפשרה לך ההזדמנות להבין שזה העניין כי אז כל הטיפול אמור להשתנות אבל מי שמכור ללהקיא הוא בד"כ זקוק לומר דברים רבים במילים. כעסים שהדרך לזרוק אותם לפח היא להקיא אבל זו בדיוק הטעות והאשליה כי הם עדיין ישארו בפנים ויגרמו לפעמים רבות אחרות של איבוד שליטה ורצון עז להקיא - הטהרות ארחיב לך בהמשך בינתיים שבת שלום ואהבה מליון כל הכבוד - האמיני לי זה הישג :-)

ליאתוש, כמו כל אחת בהפרעת אכילה גם אני הייתי מכורה להקיא כל דבר שאכלתי בין שזה היה פרוסת לחם, חסה ואפילו בליסה של חצי שעה שהמקרר פתוח וכל מה שבא ליד... בכל מה שכתבת שימח אותי כי עשית זאת לעצמך- כל הפעמים שלא הקאתי(תפסתי אותי חזק) זה היה בכלל גורם שלישי (אמא,אבא, אחות, אח, חבר)לכן זה שימח אותי שזה צעד ראשון להבנה שאת בבעיה ועליך לקבל עזרה שמתאימה לך לצאת מהמערבולת הנוראית הזאת שלך באהבה דניאלה

היי ליאת כל הכבוד אני יודעת כמה זה קשה להפסיק להקיא גם לי היה את זה ...אמנם לא הייתי בולמית נטיתי יותר לאנורקסיה אבל היו לי ימים שפשוט רציתי להקיא והקאתי גם אם אכלתי מעט זה בא מצורך להוציא רגשות של כאב,פחד,כעס.....וזה מאוד קשה להפסיק כי זו דרך לשחרר רגשות..כאשר את לא מכירה דרך אחרת...בכל אופן אני גאה בך כי זו באמת התמכרות כמו כל התמכרות שקשה לצאת ממנה תיהי חזקה כי תאמיני לי כל החרא הזה לא שווה את זה.....וצריך להשלים עם העובדה שהחיים קשים ולמצוא דרכים אחרות להתמודדות...ביי מתוקה..................

ב"ה הבטחתי לך המשך וזה ההמשך התמכרות להקאה היא התמכרות מזעזעת לשליטה. צורך עז להרגיש ריקה עם דגש על הריק ועל החלל ועל האין ועל התחושה שאין שליטה מהרגע שהאוכל נכנס פנימה ועד שהוא מסיים את התהליך שלו בגוף ובמקום להניח לגוף לעשות את שלו אנחנו חושבות שהגוף ישמין אותנו והוא לא ידע לגרום לנו להצטמק או להתנדף מהחיים כמו שאנחנו כביכול רוצות ואז אנחנו מחליטות שהקאה היא פתרון מושלם ...בדיוק כמו שאנחנו מתנהגות בחיים ודוחות כל הזדמנות שיכולה לגרום לנו לטוב אמיתי אני אוכלת כדי לראות שהאוכל יוצא וזורם החוצה... כדי שתהיה לי סיבה להקיא... אבל אז נמאס לאכול כדי להקיא ואז מקיאים מים או דם וזה אף פעם לא מספיק זה לא האוכל שזורם החוצה אלא את...הצרכים שלך... החלומות שלך ....העתיד שלך...הזמן שלך .... הכל עף... מת! החיים שלך ... את מקיאה את החיים שלך .. את העבר שלך את כל מה שכביכול שנוא עלייך ואת נרגעת לשנייה ואח"כ הכל חוזר להרגיש נורא כאילו לא הקאת כלום קיים צורך עז וחולני לדעת בדיוק מה נכנס ומה יוצא ממך ולהרגיש כביכול שאת שולטת ביכולת של הגוף שלך להיות "מטוהר" "מתי שאת מחליטה" ולא מתי שהוא מחליט לשחרר את הפסולת שמיותרת לו למען הקיום הנעלה שלו ושכך היה צריך להיות אם הית מאפשרת וזה היה פועל ויפעל לטובתך ברגע שתסכימי להתנגד להתמכרות הנוראה כל כך. לרצות להיות נקייה בכל מחיר...ואני שואלת נקייה ממה? מילים שקשה לומר... "כי מה אחרים יגידו"... או כי מה שהם כביכול "יגידו"הם לא יותר מאשר השדים של עצמי שלא בטוח שהם מציאותיים אבל יכול להיות שאת כל כך תאמיני בהם חזק שאת תגרמי לסביבה שלך לבטא אותם במילים שלך יהיה קשה להכיל ואז את תרצי להקיא שוב כדי לחשוב שאם תקיאי אז המילים לא יכנסו פנימה... הן פשוט ישארו מחווצה לך ואת כביכול תרגישי מוגנת.." אני אלך להקיא אותם כי אסור להם להשאר בפנים....!!!" אני לא אחליט למשל שאני מנסה להרגיש מלאות בתוכי .. להעיז לדעת להתמודד עם מלאות כלשהי בכלל משום מה אני אבחר להקיא כי אני חושבת שהקאה תפצה על התחושה הנוראית שיש לי ואז כמו שליאנה אמרה האסלה תטרק באחת ודום לב יבוא ואז..????........... יישאר הריק שכל כך חלמת עליו אבל תצטערי לגלות שהריק הזה הוא לא בדיוק מה שחשבת שהוא ואז יהיה מאוחר מידי ותביני שהית צריכה ושנכון היה ללמוד להכיל ... ללמוד להכיל אחרת... ללמוד להכיל מילים ... ללמוד להכיל את עצמך ... ללמוד להכיל אוכל ... ללמוד להכיל רגשות... ללמוד להכיל תחושות ... ללמוד להכיל חוויות ... סיטואציות ללמוד להכיל אנשים אחרים ומתי לדעת שאין מקום להכילם...ושזה בסדר!!!!! ושאת בסדר!!!! ללמוד להכיל את הטוב שבך ללמוד להכיל את הרע שבך ולנסות לשנותו ללמוד להכיל את החולשות שלך את המגבלות שלך ללמוד להכיל את עצמך פירושו להבין שזו זכותך מלידה לחיות כמו שאת עם כל המלאות שבך עם כל הנשימה שבך ... אני יכולה להבין את האשליה שמסתתרת מאחורי הקאה ותמיד מגיע רגע שההקאה לא מספיקה.. ואז מה?..... אני שמחה שזיהית שזה העניין עכשיו כל שנותר לך הוא ללמוד להכיל אהבה אהבה היא את! המון אהבה יקירתי רוצה לשמוע ממך :-)