התלבטויות עם עצמי - מנבכי ליבי ומוחי ...

קרה לכם פעם בחיים שאתם מרגישים קרועים בין המחויבויות שיש לכם בחיים למען העתיד כביכול , למען ערכים סויימים , למען אנשים אחרים , ומן הצד השני - ההרגשה של לעשות דברים למען הרגע הזה הנוכחי , למען עצמכם , למען הסיפוק המיידי של עכשיו וברגע זה בלי לחכות למה שאמור לבוא ועוד יבוא.... כל כך הרבה דברים עוברים עליי בזמן האחרון שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל לברר מה אני רוצה מעצמי ... אם בכלל . והכול - הכול פשוט נראה לי כל כך .. איך לתאר את זה ... לא נכון . לא מספיק . מצד אחד יש בי צד כל כך עקשן,אסרטיבי, שמוכן לעשות הכול למען מטרותיו שלו , שמוכן להשקיע הכול תמורת אידיאלים ורצונות מסויימים ... וצד שני שלי כל כך רגיש , שברירי כמעט ,שנראה כאילו הכול סותר וכאילו אני משתגעת ברגע אחד , צד שרוצה לברוח מהכול,בלי שום דבר על הראש ,בלי מטלות ומחוייבויות, בלי "צריך" ו"לא צריך", בלי אנשים שיגידו לי מה הם חושבים שאני צריכה לעשות - "אבל זאת רק דעתם ..." כאילו יכולים להגיד דבר , להטיל פצצה , לחכות שהיא תתפוצץ ואז למשוך ידיים ולהגיד "אבל לא אמרנו כלום" - הריי את עושה את ההחלטה בסופו של דבר . ואנחנו "רק מייעצים" . "לא לוחצים או אומרים לך מה טוב עבורך ..." שונאת את הרגע הזה שאנשים יודעים להגיד מילים גדולות ולא עומדים מאחוריהן . שונאת את זה שכל אחד חושב שהוא יודעת הכי טוב . שונאת את זה שאנשים חושבים שאני יודעת מה לעשות , ומה להגיד "תמיד" .... מי בכלל קבע שאני יודעת מה טוב ?! ואולי כל מה שרק אי פעם חשבתי שהוא טוב הוא בעצם הרע בהתגלמותו . ואולי אין דבר כזה רע או טוב , נכון ולא נכון . והכול זה פשוט אנרכיה אחת גדולה . וכולנו משוטטים לבד בעולם בהרגשה עיוורת שיש לידנו עוד אנשים , כמונו . אבל כולנו רק נפשות בודדות , עומדות כמו נלחמות מול טחנות רוח . ולמען מה ? למען השאיפות שלך - כך כולם אומרים . למען מה שתמיד רצית לעשות . למען מה שתמיד רצית להשיג . אבל להטיל פיקפוק כל אחד יודע ברגע האמת . בעצמו , באחרים . בחיים . אף אחד כבר לא באמת בוטח באחר שהוא מסוגל לבצע את העבודה , ומצד שני כדיי לא להישמע שונה בחברה - גם לא יגיד את זה לעולם . קונפורמיות משוועת שכל אחד אימץ לעצמו למען יתקבל בחברה "הנאורה" שרק עושה עצמה כזאת ובתוך תוכה מרגישה את הגועל שהיא מוציאה החוצה בצורת אנשים . "הריי יש דרך בחיים..." יש סדר . כך כולם אומרים . כאילו שיש איזה שיטה או עיקרון יחיד שעליו בנוי העולם . כאילו כולם יודעים את הסוד אבל אף אחד לא רוצה להגיד לשני . אם אתה סוטה מן התלם . עושה דברים או חושב בצורה שונה קצת - אז כבר אתה גוזר על עצמך את הדין . בלי שתרצה או שיהיה לך זכות להגיד דבר מה . ולמה קיימים כל כך הרבה דברים בעולם , בלי שנבין את משמעותם ? ולמה בכלל צריכה להיות משמעות ? למה אנחנו חייבם לסבך כל דבר ? לחפש משמעות או סיבה נסתרת , כדיי להרגיש סיפוק "שעשינו את הדבר נכון" . האם אדם צריך ללכת ולעשות את שטוב על ליבו באותו רגע , בלי לחשוב על אח"כ , בלי לחשוב על אף אחד אחר מלבדו , מלבד האינטרסים האישיים שלו ?! והאם זה נכון לעשות ?! גם אם יפגעו בדרך אנשים ?! האם הוא יותר חשוב מהם ? או שלהפך ? ומי בדיוק קובע את כל זה ? על פי מה הוא צריך להחליט ? שאלות שאלות ואף תשובה אינה מספקת . וכי לאיזה תשובה חפצתי ? באמת שאינני יודעת . ומה אני רוצה בכלל להשיג בכל ההשתפכות נפש הזאת ? אולי איזשהו מוצא , התבהרות של הדברים , קבלת החלטה , אולי איזשהו סימן לצדקת דרכי . שמישהו יקום ויבוא לי בביטחון גמור ובאמונה שלמה מה בדיוק לעשות . ואולי הכול אינו אלא רק בגדר חלום . כולנו ישנים כל חיינו ומנהלים את החיים הללו , כאילו היינו ערים , כאילו כל זה אמיתי ובעצם כולנו ישנים עד לעצם מותנו ? ואם כך - שהריי דבר אינו משנה באמת . שכן -כל אחד יכול לעשות כעולה על רוחו , להחליט מה טוב עבורו ולעשות כל שבא לו בלי שום צידוקים . ואם ירצה בדבר - גם להרוג את עצמו לדעת . אולי . מי יודע . מה נותנים לנו החיים הללו . ואם לברוח כל הזמן זה מה שאני רוצה , ואם אשיג את השקט שאני מייחלת לו כל כך , האם אז אמצא את ההשלמה ? כל כך הרבה שאלות ומי יתן ולו תשובה אחת מספקת . שיש דבר שמספק אותי בעולם לגמרי בצורה מושלמת ? למה שום דבר לא מושלם ? מי אמר את זה ? מי קבע שכך הדבר ? לא יודעת כבר מה להגיד כל כך . כל כך הרבה מילים שאני חושבת שמאבדים הם ממשמעותם וריקים מתוכן . אולי כל זה לריק ? אולי כל זה סתם ? אני מרגישה כאילו לא מספיק כמה שאנסה להסביר ולהביא את דעתי , אף אחד לא יוכל לרדת לסוף דעתי . בכלל בזמן האחרון המשפט הקבוע של אנשים זה "אני לא מבין/מבינה אותך בזמן האחרון." וכמובן כשאני מנסה להסביר משהו "אני לא יורד לסוף דעתך ..." אז למה לי לדבר, לעשות, ולנסות בכלל אם אפילו אני לא מבינה את עצמי ... בטח שלא אחרים . פורים הזה גם כן מבלבל אותי עוד יותר . מחכה . למה ? לא יודעת בדיוק . תמי

וואו תמי חזק.........אני מאמינה שכל מה שהעלת בהודעה הזאת אנשים חושבים לעצמם בשקט,בסתר עם עצמם..את צודקת אף אחד לא יודע מהשני יותר כל אדם בא לעולם עם שאלות לכן אני אישית לא מאמינה או לא מחפשת תשובות אצל בני אדם כמו שהם לא יכולים לענות תשובות כך גם אני ...וזאת הסיבה שאנשים מחפשים דרך חיים..אם זה בדת היהודית ואם זה הנצרות ומה לא ....אני מאמינה שבאנו לעולם מסיבה כלשהי אך אולי נדע את הסיבה כשנלך מהעולם הזה? אין לדעת...תמיד קינאתי וכיבדתי אנשים שהלכו לעולמם כי הם קיבלו את התשובה של איך זה אחרי המוות..של הקרבה לאלוהים..נשמע מוזר ולא מובן אך הכל מתקשר לי בראש בצורה הזאת.. אניוואי לפעמים עדיף לא להכנס לכל החרא הזה כי זה רק מתסבך את החיים ומכניס לדכאון לחשוב על דברים כאלה...אך הבנתי את הראש שלך וטוב לדעת שלא רק אני חושבת ככה................................................................................ביי מאמי וחג פורים שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.........................................

מבחינתי , מאז ומתמיד לא היה דבר כזה שקיבלתי דברים כאילו היו חוק בל יעבור . תמיד חיפשתי משמעויות , הצדקות או אי הצדקות , אמיתות או שקרים . תמיד היתי זאת ששואלת בלי להתבייש על מה ולמה ותמיד אמרתי את שיש לי לומר . אני מעודדת תמיד , לא משנה מי זה ומה דעתו ואם אני מסכימה איתו בכלל , ללכת ולהגיד את מה שיש לך לומר . אני פשוט מתעצבנת ומתעצבת בו זמנית כשאני רואה לאן החברה הזאת הולכת עם ה"ללכת אחר הזרם "... ויש לי כל כך הרבה דברים שעוברים עליי בזמן האחרון ... את האמת שאין לי מושג מה אני רוצה . אני פשוט מבולבלת . כל רגע בא לי משהו אחר לעשות . כל רגע לא בא לי כלום . כלום כבר לא ממש מספק אותי ... פורים היה כיף . באבת שכיף . מסיבות , חברים , אנשים , צחוקים , וברגע אחד הכול נראה לי כל כך מזוייף . כאילו לראות את האירוניה של החג הזה ... להתחפש ,ולשמוח וזה כמו הקלישאה השחוקה של הליצן שבוכה מבפנים . כמו איזה סלואו מושן באיזה סרט . כולם צוחקים ושרים ומבלים ואני קולטת כמה שזה נראה לי לא קשור לעולם הזה בכלל . כאילו כולם צבועים . זה לא שאני בדיכאון או משהו . וזה לא שאני בשיא האושר של חיי כרגע ... אבל עדיין ..אני לא מצליחה להבין מה יש לי . ואני לא מצליחה להביע את עצמי כמו שצריך כדיי שיבינו אותי ... אז אני קצת הפסקתי לנסות . תודה על הכול מותק . שמחתי לקרוא שהבנת חלק מהדברים שיש לי על הלב . סופ"ש מוצלח ומאושר תמי

ב"ה עם גוון עם צורה וללא.. אולי הוא אפילויושב לידך ואת בכלל לא רואה או יודעת... מי יודע?! אבל משהו בנו "יודע" הרבה מעבר משמעויות? תכלס אנחנו נותנים את המשמעויות לכל דבר. אנחנו המצאנו כמעט הכל... אבל זה לא אומר שמה שמישהו אחר המציא נכון ומתאים לך ולא. את צודקת אין דבר כזה נכון ולא נכון טוב ורע גם זאת המצאה שלנו זה שיודע את אלוהים באמת יודע את זה בוודאות ונראה לי שבלי לשים לב גם את יודעת את זה. את יודעת הכי "טוב" גם אם למישהו אחר באותו רגע זה נראה או נשמע הזוי אף אחד אחר לא יודע מה טוב לך אבל אלה ששותפים לך באמת שווה בשווה הם בד"כ ידברו אלייך בשפה שתוכלי לדרוך את דרכך בחיים עם חיוך שיש אמת בגו' ושאותה שפה היא הכי נכונה לך לעת עתה והרגע הבא כבר יתגלה בעצמו ואין כל צורך לרוץ אחרי הזמן כמו שהורגלנו לחשוב. מבחינה פיזיקלית לא קיים זמן. אין דבר כזה זמן. אין דבר כזה עבר ואין דבר כזה עתיד ויש קו זמן לינארי אחד ארוך והכל יכול לקרות בו ובלי לשים לב אנחנו בד"כ אלה שמחליטים מה קורה בו וגם הרבה ממה שלא קורה בו וגם חוויות והתנסויות שבחלל הנסתר מזדמנות לנו משומקום והאמת שלא שואלים אותנו הרבה. אין חוקים גם אם אנחנו מאוד רוצים להמציא כאלה החוק היחידי בעיני הוא להוציא את מקסימום דרגת הטוב הנעלה הרוחני מהנשמה שלנו על פני האדמה .. זה בעצם מה שלדעתי נקרא "תיקון" בד"כ אין לנו שליטה על כלום גם אם אנחנו מאוד רוצים לסגל את עצמנו להאמין שיש כי זה סוג של אשליה או "בטחון" אבל הכל משתנה כל הזמן. תכלס יש לכל אחד דרך ואם אנחנו מתנגדים לה בגלל שמישהו החליט שכך או אחרת צריך להיות מהר מאוד מחזירים אותנו מאי שם למעלה מהמצד או מהשד יודע היכן למסלול הנכון לך ..הנכון לי... הנכון לו...הנכון לה ולמי שזה לא יהיה ומה שנכון לי לא נכון לך ומה שנכון לך לא נכון לי וזה המעגל של הקיום ולחזור למסלול לרבים מאיתנו מאוד כואב לגלות שהמסלול הזה הוא לא מה "שנהוג" או מה שהחברה סיגלה כל אחד מאיתנו להאמין שכך צריך להיות כדי להתקיים במצויינות או במוצלחות שלרב מגשימה את כשלונה ללא הרף ולעיתים כואב לנו בנפש לגלות שאנחנו לא יכולים לעמוד בצפיות האלה ואנחנו נשברים ושוכחים את עצמנו ואת כל הנפלא שבנו ויש המון ממנו אנחנו פשוט קברנו את זה ולעזעאל אנחנו עוד בחיים. אבל מה... אם השכלת להבין את זה את תמיד יכולה לבחור לא לשתף עם זה פעולה לומר לך את האמת? יש הרבה אנשים שיודעים אמיתות רבות וסותמים את הפיות שלהם עד יום מותם ובגלל מה? בגלל סטנדרטים מטופשים? בגלל מה?! אבל לפעמים האנשים האלה שיודעים שותקים ועושים את שיודעים בענווה ובצנעה וזה מספיק טוב... תכלס מי אמר שצריך להיות אחרת... אם אנחנו צלם של אלוהים אז זה עצוב מאוד לגלות שאנחנו בכלל לא מעיזים להבין מה זה באמת אומר. אני חושבת שעל רבים מאיתנו אלוהים יושב שם למעלה ופשוט מזיל ים של דמעות על כל מה שקורה פה. אבל... יש דרך ואני בטוחה שהיא אינה סתמית ושברב המקרים המפגש בין בני אנוש אינו סתמי כלל ולא תמיד צריך לדעת או לגלות או לנסות להיות חכמים, אלא פשוט לחיות כי תכלס יש דרך ורק בה את צריכה ללכת וזה מספיק טוב את מבינה? נשמה... אני בטוחה שתהיי בשלמות ותהיי שבעת רצון אני לפחות מאחלת לך את זה אני כבר הרבה זמן "רואה" אותך בדרך לזה... לפעמים יש לנו כוונות טובות לפעמים אנחנו רוצים לעזור.. או לעשות רע או לסתום פיות או לרצות אבל תמיד תעשי רק מה שלך נראה הכי נכון ורק את יודעת...אף אחד אחר לא! וזה אף פעם לא משנה מה "הם" חושבים זה משנה רק מה נכון לך ורק את יודעת המון אהבה :-)

הלוואי שאת צודקת . אני באמת מקווה כך . אבל לצערי אני ואת וכולנו בעצם לא ממש נוכל לדעת בוודאות את זה . וכאן עניין האמונה שלך מאוד עוזר . אני באמת מקנאה לפעמים באנשים שהולכים עם אמונה עיוורת . או פשוט שלמים עם האמונה שלהם . אני ... אצלי זה מסובך . אני לא יודעת מה אני מאמינה ומה אני לא מאמינה . אני יודעת שאם יש לי הוכחות למשהו שהוא קיים - אז אני מאמינה בו . אלוהים ? לא יודעת . אני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת . מוצאת עצמי חושבת על דברים שהם בגדר על טבעי ושאני לא מאמינה אבל עדיין לא יכולה להסביר איך התרחשו ולמה .... הייתה לי שיחה משמעותית עם אמא שלי לפני כמה ימים . דיברנו על אמונה בדברים שונים ... השיחה הזאת למען האמת - רק סיבכה אותי אפילו עוד יותר . מסתבר שאמא שלי ,דוד שלי דודה שלי ועוד כמה אנשים עשו סיאנס שהיתי קטנה כשקיבלתי את המחלה שלי . הם ניסו להעלות את סבא שלי ז"ל -אבא שלהם , אבל הוא לא רצה לעלות . ואז ניסו את אמא שלהם-סבתא שלי ז"ל , והיא עלתה . ותקשיבו לזה - היא אמרה לאמא שלי להיזהר תמיד מהעיניים של סבתא שלי מצד אבא שלי . נשמע כמו טלנובלה אה ? אני ? צחקתי בהתחלה ... גיחכתי על כל הסיפור . אבל המצחיק זה שזה אשכרה הכניס אותי לסרטים אח"כ !!! אמא שלי אמרה לי בשיחה שדיברנו על עין הרע ושהיא מאמינה בזה - "תמי יש דברים שאת לא יודעת ואני לא רוצה לפגוע בך ..." ואז אמרתי לה - "אמא אני לא ילדה , ואת יודעת שאני לא מאמינה לכל השטויות האלה" אז היא התחילה לספר שסבתא שלי ז"ל ,אמא שלה , תמיד אמרה לה להיזהר מהעיניים של סבתא שלי מצד אבא שלי . אז שאלתי אותה - " את חושבת שסבתא אחראית לכל מה שקרה איתי עם המחלה ???" והיא אמרה לי "חס וחלילה , אני לא רוצה להאשים , אבל תמיד אמא שלי הזהירה אותי .... גם אנשים שלא מתכוונים יכולים לשים עין הרע . בלי כוונה בלי שהם יודעים . " שתבינו שאמא שלי אדם מאוד ליברלי , מאוד לא מתאים לה להאמין לכל הדברים האלה. אבל משום מה היא בטוחה במקרה הזה ששמו עליי עין הרע . ואני אמורה לחיות עם הידיעה שסבתא שלי היא האחראית לכל זה ?! כאילו וואט דא פק ! וכאילו לא מספיק כל זה .... אני כל הזמן שומעת מסביב כמה אנשים לא מאמינים בי . כמובן שהם לא יגידו את זה . אבל שומעים את הטון דיבור . מרגישים את זה בין השורות. הקטע שהכי הכניס אותי לסרטים , אולי הכי פגע בי אי פעם : ידיד שלי , הכי טוב בעולם . הכי קרוב אליי . מכיר אותי הכי טוב ותמיד היה כזה , אמר לי בפה מלא לא מזמן :" אולי ... אולי אני פשוט לא מאמין בך שאת יכולה לעשות את זה ..." ואני מצטער שזה פוגע בך אבל הבטחנו אחד לשני להיות הכי כנים שיש עם השני .וככה אנחנו תמיד אז אני חייב לומר לך את זה .... אני נשארתי קצת חסרת מילים. נפגעתי . וברגע של התגוננות אמרתי לו - יודע מה , סבבה שככה אתה וכל העולם חושב ... אני לא עושה את זה בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר . אני עושה את זה בשביל עצמי . ואני שמה זין על מה שאתה חושב ..." הוא אמר שהפתעתי אותו עם התגובה - ושסחתיין עליי . וסבבה והעיקר שאני מאמינה בעצמי .... ממש .... עכשיו אני ממש מאמינה בעצמי . ואני עוד יותר אכולת סרטים . וכולם - פשוט כולם לי יוצא מן הכלל , בלי נראה לי לשים לב מאכזבים אותי . כל אחד מאכזב אותי . פשוט נמאס . אני מרגישה מנוצלת . אני מרגישה שכולם לוקחים אותי כמובן מאליו . אומרים לי משהו אחד בפרצוף , אבל בלב שלהם - הם לא מרגישים אותו דבר . אז הכול כלפי חוץ סבבה . חברים לא מבחינים בהתנהגות שונה כמובן . אני עדיין יוצאת ומבלה , ומדברת וצוחקת ... כאילו הכול כרגיל .. משפחה ? הם כרגיל בטוחים שהכול מצויין , מצטיינת בהכול , הילדה הטובה והבוגרת. הגאווה של השפחה אה ? ממש גאווה . ממש ילדה טובה ומוצלחת . לא מכירים אותי באמת . אולי בכלל לא יכירו אותי כמו שצריך . כולם - כולם בתוך הבועה העצמית שלהם , עסוקים בבעיות של עצמם , דואגים לאינטרסים שלהם , לא יודעים איזה השלכות יש לכל דבר קטן שיוצא להם מפה , כרגיל "מפילים פצצות" ומסירים אשמה מעצמם . פחדנים . צבועים . אגואיסטים . כולם . פשוט כולם . עושים דברים בשביל להיות בסדר . לא כי ככה הם רוצים . דואגים בסופו של דבר רק לאינטרסים שלהם . לא אכפת לאף אחד מאף אחד . אז למה אני מנסה להיות כל כך שונה ? למה אני יוצאת פריארית תמיד ? אולי שווה להיות חרא בעולם הזה . אולי שווה לדרוך על אנשים . אולי כדאי לי באמת להתחיל לדאוג אך ורק לעצמי . להפסיק לשים על אחרים . אני רואה שבסוף שום דבר לא משתלם . הלוואי שיכלתי לאטום את כל הרחשים מסביב ולהתרכז רק במה שטוב עבורי ... לצערי - זה לא היה ככה . וזה לא תמי . זה לא אני . בגלל זה אני כל הזמן נפגעת . בגלל זה אני לא מבינה אנשים לפעמים . כרגיל - כשרע לי אני פשוט רוצה לברוח מהכול ... להתרחק כמה שיותר . וליטול הכול על עצמי . כי בסופו של דבר אני זאת שלא יצאתי בסדר כשנתתי לאנשים לחשוב שהם יכולם לעשות ולהגיד כל שהם רוצים בלי שאני אגיב בהתאם . "תמי הריי תמיד סולחת ותמיד שוכחת ..." כן - כזאת אני . שונאת את זה . לא יודעת . אני באמת מרגישה שהחיים שלי קצת ממצים את עצמם כרגע... לא נראה לי ששום דבר מספיק חשוב כדיי להתאמץ ,לנסות ולשפר . בטח שלא אני . נשיקות וסופ"ש מוצלח , מצטערת על הבאסה ... פשוט נראה כאילו הכול - סתם אחד גדול . בשביל מה ? בשביל מה לעשות משהו בכלל? תמי