מקסימות אתן במילה 1

אני חייבת להודות על התמיכה שקיבלתי. המשפחה שלי וחברים קרובים יודעים מהאנורקסיה. חבר שלי שהוא ממחר כבר אקס במשך שבוע, הכיר אותי בשיא ההפרעת האכילה שלי. אגב אחרי שנתיים וחצי של חברות,אהבה ראשונה ופרידות והמון אכזבה אני מרגישה שאוכל הוא ממש כלי בשבילי. לא אשקר שלא אכלתי מיום ד בערב כשנפרדנו עד יום שני בערב. שתיתי מים ומעט מיץ.. הייתי בטיול מהצבא ביום א וב וכשחזרתי אכלתי מלא וכך גם היום בערב שחזרתי מהצבא. במהלך הטיול שלא אכלתי הייתה לי הרגשה נפלאה ממש קסומה.. מזה הרבה זמן הבטן שלי הייתה שטוחה וכששכבתי לישון הרגשתי טוב והרגשתי את העצמות במותנים כמו פעם.. יכולתי ללבוש חולצה צמודה.. אני כבר ציינתי שאחרי כול אכילה או שתיה הבטן מתנפחת ולא פסיכולוגית גם אמא שלי שמה לב לכך. אני נואשת למצוא פיתרון ואף גסטרולוג לא התייחס לכך ברצינות. שלל רגישות לחלב. אני מצטערת על ההודעה המבולבלת אבל אני במצב ראשון בחיי שאני יודעת שאני בדיכאון גם פרידה מאד קשה וגם נושא האוכל. גם עם החבר שהיה לא הייתי יכולה להרגיש ממש מאושרת האוכל תמיד הפריע לי בנשמה ולאושר. אני יודעת בוודאות שפעם גם לאחר ארוחה רגילה ובריאה כמו של אדם נורמאלי הבטן לא הייתה מתנפחת ככה. משהו לא תקין. מה הרסתי ושיבשתי? הצומות הלא הגיונים.. מה זה לצום זה הדבר הכי קשה בעולם. אבל לפעמיים אני מרגישה שאין לי ברירה אחרת. אני פונה לכול מי שאולי שמעה על הבעיה הזו לעצה. זה לא קורה רק אחרי בולמוס אלא אחרי כול אכילה. (ברור שאחרי בולמוס המצב יותר קשה אבל פה מגיעה גישת היאללה גם ככה הבטן נהרסת ומתנפחת). אין בידי כוחות להתמודד גם עם הפרידה הזו,גם עם האוכל,המשפחה, עםעצמי ולפעמיים עם הצבא למרות ששיגרה זה דבר טוב בשבילי עכשיו.. הכול משתבש ברגע שאני מגיעה הביתה ונימצאת לבד שוב מכאיבה לעצמי דרך האוכל פעם בצום או בכילה מועטת או בהפרזה שבאה אחרי הצום. עד מתי?! אני שואלת ולא.. לא הכוונה לשחרור מהצבא והיציאה לאזרחות...

רותם יקירה, אני יכולה לומר לך שפה תוכלי לקבל את התמיכה המלאה והעזרה!! אני יכולה לומר לך שבזמן הצבא אני "מחלימה" מאנה מיה ולא דרך פסיכולוג, דיאטנית או כל גורם זר. אגב- אני לא יודעת מה היחסים שלך וההורים שלך או עם החבר שלך(אקס) אני יכולה לומר לך שההורים שלי והחבר שלי נותנים ליא תה תמיכה המלאה. מי שנתנה לי את הפוש זו היתה הילונת מנהלת הפורום פה ועכשיו כמו שאומרים החבר שלי וההורים שלי המשיכו חיזוקים דניאלה

ב"ה אינני יודעת מי הגסטרואנטרולוג שאליו הלכת אבל ברור שיש לך בעיה רצינית ואף יתכן אני לא פוסלת אפשרות שאת בדרך לאולקוס וכל מה שקשור לכיבי קיבה זה בכל אופן נשמע לי מהסמפטומים שאת מתארת זה לא יפתר עם צום את חייבת לאכול מסודר אגב המומחה הזה שהלכת אליו יודע על הפרעת האכילה שלך??.... כי אם לא אז האבחון שלך לא נכון ויתכן שגם הבדיקות שנתן לך לעשות לא יעילות ולא מתאימות לבעיה שלך. אגב לכולם במידה זו או אחרת יש רגישות לחלב ואף אלרגיה כמה שזה ישמע אבסורד חלב זה לא דבר בריא בכלל והוא יוצר טונות של ליחה בגוף וגורם לבעיות נשימה, פטריות ועוד הרבה דברים לא נחמדים בכלל. יכול מאוד להיות שבלה אגמון תוכל לעזור לך תפני לפורום פה בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" אני ממליצה לך להפגש איתה ולקבל את עזרתה.... המון אהבה עדכני אותי מה קורה :-)

תודה על התגובה.פניתי לפורם של בלה אגמון ופירטתי את בעיתי בתקווה לתגובה גם כן. אני חייבת לפרוק זאת. אני לא מסוגלת להמשיך לנהל כך את חיי. אני נעה בין הצומות (לא בגלל רצון לרזות אלא בגלל הבטן) לבין שבירה שמגיעה לאחר מכן ומתבטאת באכילה בבית אחת ורבה מידי לטעמי. הדרך הזו שוחקת אותי. אני מתמידה בה במהלך היום כאשר אני עסוקה ופעילה אבל ברגע שאני לבד ומגיעה הביתה לאחר יום ארוך של הסתובבות ונסיעות בסוף יום לאחר הצבא,אני נשברת ושוב התופעהחוזת על עצמה. אני מצידי לא מסוגלת לצאת לבלות ככה ושוקעת עוד יותר בדיכאון שלי. מדהים איך אני מסוגלת להחזיק ימים רבים באכילה מצומצמת כמו למשל בתקופת הקורס בצבא (חודשיים שאכלתי מעט) אך כעת בתקופה שבסוך כול יום אני מגיעה הביתה וצריכה להתמודד עם עצמי,אני נשברת פעם אחר פעם. לא עוד. אני מוכנה לעשות כול מה שידרש כדי לפתור את הבעיה ובעיקר את הבעיה הבריאותית עם הבטן הנפוחה. הגעתי לנקודה בה חיי מסובכים מבחינות רבות. ואני יודעת בביטחון שברגע שאפתור את הבעיה הזו הכול יראה לי יותר בהיר. מה עוללתי לעצמי עם האנורקסיה,האכילה הבלתי מגוונת,ההעליה שלאחר מכן,הצומות וההפרזות.?! מה שבטוח- כאשר יגיע הזמן ובעזרת השם תהיה לי ילדה אני אעשה הכל כדי לכוון אותה לאכילה בריאה. אני מוצאת את עצמי מזהה בנות שאני כמעט לא מכירה והן סובלות מהפרעות אכילה. תפילתי היחידה שהנזק שלי ושל כולן הוא הפיך. הלוואי שניתן להבריא לחלוטין נפשית ופיזית מכול סוג של הפרעת אכילה הרסנית. התקופה של הרזון אמנם הייתה התקופה הכי מאושרת בחיי אבל הסבל של אחרי לא שווה זאת. בהצלחה לכולן תהיו חזקות ואולי עלי לומר לכולם בהצלחה ולא רק לכולן..? הנושא כנראה נוגע לשני המינים.