תעזרו לי

היי לכולם....כתבתי פה כמה פעמים לפני הרבה מאוד זמן...ומאז אני רק קוראת את ההודעות של כולם...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר...היתי אנורקסית,הצלחתי לא לאכול ''להרעיב את עצמי'',סבלתי מכל התופעות לוואי המגעילות שנלוות למחלה הנוראית הזאת והיייתי בדיכאון ...אני מניחה שבראש שלי אני עדיין חולה מאוד,כי הרגשות אשמה לא נעלמים,המחשבות לא נעלמות,השנאה העצמית והשנאה שעוד יותר מתגברת אחרי כל אכילה קיימות מאוד.אני פשוט שונאת את עצמי.ומרגישה כלכך מגעילה ושמנה אני 1.67 ואני שוקלת עכשיו 48 אם אני לא טועה...עליתי בחודש האחרון איזה קילו וחצי אחרי שבמשך שנתיים בערך הצלחתי לשמור על משקל של בין 45-47 גג גג גג.אני כאילו מרגישה שעם עברתי את ה-47 אני מממממש דבה(בלי לפגוע באף אחד,זאת הראייה שלי אך ורקלגבי עצמי)אני מסתכלת במראה ורואה היפופוטם כאלו הרגליים שלי והתחת שלי כלכך ענקיים וזה לא הגיוני שאני מדמיינת אתזה כמו שכולם אומרים כי אני רואה ומרגישה זה לא יכול להיות שזה לא שם,אני כל הזמן מנסה לא לאכול אבל לא מצליחה כי לצערי התחושת רעב חזרה אליי.ואני עכשיו בתקופה שאני לפני צבא ואני חסרת מעש...וכל היום בבית,ואין מה לעשות ומשיעמום אני אוכלת...אבל אני עדיין לא נוגעת בדברים מתוקים,בפחמימות אני לא נוגעת חוץ מלחם קל וברנפלקס ויש לי עוד בעיה שאני ממש מכורה לברנפלקס כמעט כל ארוחה שלי זה ברנפלקס יש גם פעמים שבמקום ארוחת צהריים אני אוכלת ברנפלקס,וזה משמיןןןןןןןןןןן אני לא יודעת מה לעשות איך להיגמל מזה?אני לא יודעת למה לעזזל זה הדבר היחיד שאני מסכימה לאכול.איך אני יוצאתמהמצב המטומטם הזה??נמאס לי מעצמי כבר נמאס לי אני שונאת את עצמי ואני שונאת את השיעבוד הזה לאוכל ולמשקל מה לעשות???? אני שונאת את עצמי אחרי שאני אוכלת אני שונאת את התחושה הזאת ובכל זאת אני אוכלת 4 פעמים ביום,ומשמניינההה ולמה אני משמינה מאוכל כזה כשיש אנשים שאוכלים גם 7נ פעמים ביום דברים הרבה יותר משמינים והם לא עולים גרם??למה זההה...? אני הולכת לפסיכולוגית,אבל הדבר היחיד שאנחנו לא מדברות עליו זה הנושא הזה,כי היא לא מבינה בו אז למה אני הולכת אליה?אף אחד לא עוזר לי אני רק שונאת את עצמי מיום ליום. נכון שמתי שהייתי מרעיבה את עצמי היתי בדיכאון והכל היה חרא אבל עכשיו,הכל עוד יותר חרא,הדיכאון לא נעלם והתחושה של השנאה מתעצמת.לפחות אז לא ראיתי שאני רזה אבל הבנתי שכנראה זה נכון,לפי המשקל לפי זה שכולם אמרו לי את רזה,עכשיו לא אומרים לי כלום,אז ברור לי שאני כבר לא כזאת,ובכלל אף אחד לא מדבר איתי על הנושא הזה(הכוונה במשפחה)כאילו אם לא מדברים עלזה יותר זה לא קיים,כאילו אם אני אוכלת את הארוחות האלה ביום אז חזרתי להיות בסדר,אבל להפך זה רק ניהיה יותר גרוע בתוך הראש שלי,האכזבה שלי מעצמי שלא הצלחתי לעמוד במה שהצבתי לעצמי,שאני כישלון שאני חלשה ולא מצליחה לסתום את הפה שלי ולא לאכול. אווווווף אני מצטערת שההודעה מבולגנת ומאוד לא ברורה אם דברים שלא קשורים אחד לשני פשוט הוצאתי פה את כל מה שהיה לי בראש ולא היה לי למי להגיד!!אני מקווה שיהיו לכם תגובות מחזקות בשבילי כי אני צריכה אותם מאוד! אוהבת!!!!

איך את יכולה להגיד שאת שמנה? אני בדיוק בגובה שלך 1.67 ושוקלת 56 (אני בת 19.5) ואני אומרת על עצמי שאני רזה וחיייבת לעלות במשקל. יקירתי אולי אני לא יכולה להבין את המצב שלך אבל אני מציעה לך לעשות חשבון נפש עם עצמך ולהבין לאט לאט שאת ממש אבל ממש לא שמנה ואפילו לא מתקרבת לזה.וזה סתם מסוכן לך.... תבררי עם עצמך מתי הכל התחיל לך. ואם מישהו אומר לך שאת שמנה הוא בוודאי צוחק איתך במובן האבסורדי של העניין אז את לא צריכה לשים על אף אחד חמד. שיהיה לך יום טוב.