רציתי לשתף בקטע שכתבתי ביומני
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
יומני היקר!!! נמאס לי לברוח כל פעם שרע לי, נגמרו הצומות נגמרו ההקאות זה לא שווה את זה, אני רוצה לחיות ולהינות מהחיים,אני רוצה להכיר אנשים חדשים,אני רוצה לא לפחד לממש את עצמי ולהפסיק לפחד מהצלחה, כי אני יודעת שיש לי כישורים ויכולות אני רק פוחדת, ראשי כרגע בכיוון ההצלחה ולהתגבר על הפחד הטמון בי. מטרותיי האישיות: להתגבר על הפחד,להתמודד עם הכאב לתת מקום לרגשות אם רע לי אז רע לי ואם טוב לי אז טוב לי ולא לתת לאוכל משמעות רגשית כי אוכל נועד להזין את גופי, נועד למטרה פיזית ולא רגשית, צריך לאכול בשביל לחיות, האוכל לא אשם הוא לא עשה שום דבר רע, הוא קיים רק בשביל לעשות טוב לגוף,להזין אותו, להחזיק אותו בכדי שנוכל להמשיך לצחוק לחייך לחיות, החיים קצרים אין לדעת מתי ייגמרו, אני בוחרת להתמודד עם החיים ולא לברוח יותר, זהו נמאס לי , אני אשכור דירה אעזוב את הבית ואתחיל לחיות, אצא מהמצב הנוח שאני נמצאת בו ופשוט אתחיל לחיות ללא פחד עד כמה שאצליח, זה תהליך ואני מאמינה שהמצב שלי ישתפר כי הבטחון העצמי שלי עלה והוא יכול רק לעלות, אסור לי לתת לדברים פעוטים להוריד לי את הבטחון וגם אם זה קורה עליי ליפול אך לקום ,להתאושש ולחזור לעצמי. אני יודעת שברגע שאצא מהבית אתחיל לחיות, להיות עצמאית ולהנות ככל האפשר, זהו הגיע הזמן לעשות את הצעד שפחדתי ממנו כ"כ, אני יודעת שזה לא כזה נורא וברגע שאעשה זאת אראה כמה סבלתי לשווא. מוטו חדש שאשתדל לאמץ: לדעת לזהות את הרגשות ולהתמודד איתם,לא לברוחחח.... תודה על ההקשבה אני מוצאת בכתיבה דרך לשחרר את רגשותיי ולהביע את עצמי אוהבת את כולכן אני....
אני כל כך גאה בך . באמת . את מוכיחה לי כל פעם מחדש כמה עוצמה יש לנו בתוכנו . כמה חוזק וכמה כוחות אפשר לספוג רק מעצמך . רק באמצעות אמונה עצמית . ואהבה עצמית . תודה על השיתוף . שמחתי לקרוא שאת מגיעה לתובנות בנוגע למה שטוב לך . זה צעד אדיר . ללמוד לעשות דברים שאנחנו יודעים שיהיו קשים וחדשים אבל שבסופו של דבר יועילו לנו להתפתחות שלנו העצמית . וזה אולי נשמע כהתפלספות מיותרת על הדף , לכמה אנשים ... אבל אני יודעת , שכל הדברים האלה , כל כך נכונים . אדם שמאמין בעצמו יצליח להשיג מה שהוא רוצה . ואין סיבה שלא יצליח . זה הכול תלוי במידת המוטיבציה והאמונה העצמית שיש לך . רצון זאת מילת המפתח . את רוצה לעזור לעצמך . את רוצה לאצת מהבית . את חושבת שזה יהיה הדבר הכי טוב עבורך .על אף הקושי שכרוך בכך . את יודעת שאת צריכה להתחיל לנסות . לא לפחד מהחיים . להתחיל לקבל הזדמנויות שנקרות לך בדרך וליטול סיכונים לעיתים , שמאוד יעירערו לך את המצב הקיים אבל לדעתי את בהחלט יכולה להשתנות לטובה מהם לצמוח ולגדול מהם , כמו מכל נסיון שיש לך בחיים . סטטיות בחיים זה לא משהו שיגרום לך להשתנות לטובה . להתחיל לקבל את עצמך . אם תעיזי , תפתחי , ותתנסי בכל מה שאת חוששת מפניו - כולל המעבר לגור לבד - אני חושבת שאת תראי את השינויים לבד . בלי שאני אצטרך להסביר אותם תיאורטית . כי הם קורים באמת ברגע שאת נותנת להם לקרות . עכשיו כל שנותר לך לעשות זה לממש את התובנות האלה לידי מעשים . אני בטוחה שגם שם את תצליחי . את בדרך הנכונה מותק . תמשיכי כך . קבלי עוד חיזוקים ממני . נשקות בינתיים . תמי
כשאעזוב את הבית אכתוב לך בשביל להראות לעצמי שאלה לא סתם דיבורים אלא גם מעשים ואני מאמינה בעצמי ויודעת שאעשה זאת בקרוב תודה על התמיכה מאמי...אחזור ללימודים אני כרגע לומדת בבית ומדי פעם עושה אתנחתות למחשב אז אני חוזרת לדפים ושוב תודה ביי לבינתיים......
אני רציתי לומר לך שריגשת אותי אני זוכרת את התקופה שלי שכתבתי ואני עדין כותבת מכתבים על מה שעובר לי בראש על הרצונות שלי וכמובן כמה קשה לי... ועכשיו הסביר למה ריגשת אותי בקטע כיוון שאני כותבת גם מכתבים אני לא מסוגלת לקרוא אותם אחרי המעשה כמו אחרי בולמוס רציני או הקאה אני לא מסוגלת לקרוא את המכתבים מאז ויותר מזה אפילו אם קרה לי משהו טוב אני לא מוכנה לקרוא אני נתת ילחבר שלי לקרוא חלק מהם אבל ממש לא הייתי מסוגלת לקרוא אפילו חבר שלי ביקש ממני לקרוא לו שורה מהמכתב ולא הייתי מסוגלת כי זה כאב לי איך הרגשתי אפילו שזה היה לשבריר של משבר... דבר נוסף, כבר כשנתיים אם אני מקיאה במכתב אני לא מציינת הקאתי היום וכ"ו... אני רושמת רק יום רע.. ואני שמחה שאת מודעת למה שאת עושה... רציתי לומר לך גם שבשביל זה אנחנו פה ואני שמחה שאחת לפחות מבינה את מהות החיים ולא מהות המחלה אוכל=דלק לחיים ולא רעל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שמרי על עצמך דניאלה
על ההקשבה והתמיכה....
גם כל הדברים שאת כותבת...נהדרים אאת רוצה להבריא ואת יודעת שאת יכולה..ומעמידה לעצמך מטרות..אבל תדעי וקחי בחשבון שאם לאתעמדי בהם כעת..ממש עכשיו אל תתאכזבי ותייאשי ושוב תחזרי לעצבות...כי לא תמיד אנחנו במצב הזה יום אחד שהכל יסתדר בין רגע..ואז אנחנו רואים לא טוב... קחי את מה שכתבת ולכי על זה צעד צעד את תצליחי..את חכמה ומבינה..ויש לך את זה!!! נשיקות בובה.. דינדין
תחזיקי לי אצבעות אני הולכת לראות היום דירה בת"א...... אני לא אתייאש אני יודעת כי כתבתי את המכתב אחרי ריב גדול עם אמא שלי וזה מראה לי שאני יכולה לשלוט בעצמי כי בד"כ כשקורה לי משהו רע אני ישר מחפשת דרכים לברוח ל"הפרעה" אבל הפעם לא ...באותו יום שרבתי עם אמא שלי בכיתי (בזמן האחרון אני מצליחה לבכות שזה מעולה ומשחרר) והחלטתי לכתוב וזה הרגיע אותי...אמרתי לעצמי נו מור לצום כשקורה לי משהו רע , פשוט להוציא את ה"הפרעה" מהלקסיקון ולברוח למקום חיובי כמו הכתיבה אז תודה מאמי על התמיכה זה מחזק אותי מאוד....(מי היה מאמין) ושוב תודה......
