שיחה שפתחה לי את העיניים ....

אהלן כולם .אני רוצה לספר לכם על שיחה שהייתה לי עם חבר הכי טוב שלי לפני כמה ימים . חשוב לי לציין לפני כן שחבר שלי , הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי . אולי הכי קרוב אליי . הוא מכיר אותי הכי טוב וכנ"ל אני אותו . יש לנו קשר מיוחד . ועמוק . ושלא ממש אפשר להסביר במילים . והוא עבר איתי את כל הדברים הכי קשים שעברתי בחיים . כולל הבולימיה שלי . כולל המצב עם אבא שלי , כולל הדיכאונות שלי ועוד כל מיני מצבים קשים ושמחים גם כן . ועכשיו אני אספר לכם על השיחה . אז השיחה התחילה כעוד שיחה רגילה בינינו . מאוד קולח . מאוד מובן . מאוד זורם ונינוח . שנינו מביעים דעות . ואז איכשהו השיחה הדרדרה לבולימיה . הוא אמר לי : " תמי , אם היית אומרת לי שמחר בבוקר אני אקום עם עוד 50 קילו עליי , או שאני אקיא מידיי פעם ואשאר כמו שאני עכשיו , הייתי אומר לך בטוח - בולימיה . " ואני הייתי בשוק . ממש בשוק טוטאלי . כעסתי עליו . אמרתי לו שאחרי שהוא יודע עליי . שהוא עדיין מעיז להגיד את זה . ואיך הוא מסוגל לחשוב ככה באמת . שיש לנו כל כך הרבה חברים משותפים , יותר מידי חברים משותפים עם ה"א . וכל כך הרבה מקרים ששמענו עליהם והוא - עדיין חושב כמו אדם שטחי ורדוד . והוא ענה לי שהוא יודעת שזה נשמע לי כשטחיות אבל מה לעשות למרבה הצער מה שקורה בחברה שלנו המודרנית זה : "שיופי חשוב מאוד " ולפיכך במודה של ימינו , גם רזון . ובתור אחד שהיה רזה כל חייו . הוא לא ירצה להיות עם עוד 50 קילו עליו . והכול "שאלה של מינון" . שאם זה פעם בא , ולא בתדירות גבוהה אז עדיף האפשרות הזאת מאשר האפשרות השנייה של לעלות 50 קילו . ואני נשארתי קצת ללא מילים . קצת המומה יותר מדיי . דבר שנדיר למצוא אותי . ואז הסברתי את טענותיי שזה לא שאלה של מינון . שזה שאלה של לקבל את עצמך . ושמה שנראה לו שסביר ובמידה זעומה , יכול מהר מאוד להפוך לכדור שלג , ומשתלט עליך מהר מאוד . ושזה מה שקורה בשטח . מה שקרה איתי . והתחלתי להסביר את הנזקים שיש לבולימיה . ושמה שקורה בשטח זה שבהרבה מקרים בולמיות יכולות להסתיר את ה"א יותר טוב . שלא תמיד רואים אליהם . שהם יכולות להיות רזות ,שמנות ,נורמליות . ושה לא כמו שאנורקסית שממשיכה , רואים את זה עלייה . וישר אפשר לראות שהיא חולה . שהנזקים של בולימיה לא פחות חמורים . ויש גם נזקים גופניים ולא רק נפשיים . ושטפתי אותו בעובדות והסברים משכנעים . וואז מה הוא ענה לי : " תמי בסופו של דבר , אני יודע ואת יודעת בתוך תוכך שאם באמת היו עומדות בפנייך 2 האפשרויות שהעלינו . גם את היית בוחרת בהקאה מזדמנת ולא בלעלות 50 קילו . שלך זה לא פחות חשוב . אולי אפילו יותר מלי . אז אל תנסי להכחיש ..." האמת שדיי צחקתי . אבל נשארתי שוב לא מילים . הוא כאילו כניס לי מכה מתחת לחגורה . הוא ידע שיש איזשהו צדק בראייה שלו עליי . ולא ממש יכלתי להכחיש לו את מה שהוא חשב . כי אם באמת זה היה קורה בשטח - אני לא יודעת מה הייתי עושה . ונכון שזה מצב היפוטתי לחלוטין . ושזה לא מצב אפשרי . אבל זה כן גרם לי לחשוב על איך שאני עדיין מסתכלת על הדברים . חשבתי שאני יותר מפכוחת . יותר זהירה . יותר מודעת . אבל מה זה משנה בסופו של דבר אם הייתי מוכנה לזרוק הכול בשביל רזון ?! זה רק מוכיח לי כמה שהמחלה טבועה בי עדיין . שחשבתי שאני בסדר , ושאין לי כל כך מה לדאוג כי להדרדר חזרה כמו פעם זה לא יקרה . אבל הנה , שאלה הכי קטנה ופשוטה ועדיין קשה לי להגיד מה הייתי עושה . למרות הכול . חשבתי על זה הרבה מאז . ידיד שלי מציג את הדברים כשהשמנה היא פשוט לא לאהוב את עצמך . אמרתי לו שזה יותר מורכב מזה . שיש הרבה סיבות למה אנשים משמינים . אבל הוא אמר שבסופו של דבר גם חוסר מודעות , וחוסר אכפתיות נובעים מהסיבה הפשוטה שלאדם לא אכפת מהבריאות שלו אם הוא מזיק לעצמו כך . ושזה הרע במיעוטו . וצריך לבחור מה עדיף מבין השתיים במקרה שהעלינו . ושכמו שהוא מעשן למרות שהוא יודע שזה לא בריא , ושזה מוות איטי . ואם היה אכפת לו אולי יותר , אז אולי הוא לא היה עושה את זה . אולי הוא היה מפסיק . וכך גם עם השמנה . גם אנשים מודעים צריכים לשמור על הבריאות שלהם . אותי השיחה הכניסה קצת לבלבלות . הגנתי והגבתי למה שהוא אמר , אבל עדיין כל משפט סיום הדהד לי בראש . כאילו שלא משנה מה זה עדיין נכון . זה עדיין עצוב שהוא צודק . על החברה . עליי . עליו . ולמה ? זה חייב להיות ככה ? אני תמיד אשאר דפוקה כזאת ? תמיד יהיה לי את השבריר הקטן הזה ליפול שוב אם רק "הסיטואציה מתאימה" ?! זה מאכזב . זה מתסכל .כאילו כל הבועה שחייתי בה התנפצה לי בפרצוף . כאילו ניסיתי להשלות את עצמי . לגרום לעצמי להאמין במשהו שהוא לא נכון ... לעבוד על עצמי שאין מצב יותר . שאני חזקה . שזה לא שווה שומדבר בעולם . אבל בכל זאת ... טוב לא יודעת . אני עדיין חושבת על הדברים . אני עדיין מנסה להגיד מה הייתי עושה באותו הרגע . מה הייתה הבחירה שלי . אני אשמח לשמוע מה דעתכם . מה אתם חושבות שבמצבכם היום הייתם עושות . ולמה לדעתכם זה ככה .... זה מצב היפותטי שחשוב לחשוב עליו . נשיקות ויום טוב תמי

תמי יקרה, הציבו בפנייך שאלה קיצונית מדי ,מצב שהוא גיהנום בהתגלמותו לכולנו - 50 קילו+ ומצב לכאורה קליל של "הקאות מדי פעם". יש לי כמה הערות: 1.אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא מכירה מצב של "הקאות מדי פעם" אלא הישאבות להתעסקות בלתי פוסקת בהקאות דהינו בולימיה שמלווה בנזקים (כמו שאמרת) בלתי הפיכים... 2.תראי גם בן אדם בריא שלא ידע מימיו הפרעות אכילה - כמו החבר שלך למשל יבחר ב"אופציה הקלה" של הקאות בהינתן בחירה כמו זו שהוא הציג לך וזה שגם את בתוך תוכך היית בוחרת בה לא אומר שאת חולה - ממש לא! בדיוק כמו שהעובדה שרובינו היינו בוחרים לגנוב פעם בשנה ולחיות טוב על פני חיים של עוני קיצוני לא עושה אותנו קלפטונומים... בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שכולנו נאבקות כל יום לחיות חיים כמה שיותר בריאים ורחוקים מההפרעות אכילה האלו ולשפוט את עצמך כ"כ בחומרה זה לא הוגן - להיפך תתני לעצמך פרסים על זה שהתקוממת כ"כ נגד הדברים !! את יודעת ביהדות לא נענשים על מחשבות רק על מעשים אז מי אנחנו שנחמיר כ"כ :) שיהיה לך רק טוב! ריקיש

אז כמה תגובות להערותייך וכמה הערות משלי . ראשית - תודה על התגובה המעודדת . לא חשבתי על זה באופן שהצגת את הדברים . אני באמת צריכה לתת קרדיט לעצמי על הדרך שעשיתי .אני עושה את זה במשך היומיום . ולא שוכחת מה עברתי ולאיזה מקומות אני יכולה להישאב חזרה ... אולי קצת המעטתי בחשיבות של זה כשנלחצתי מהמחשבה שוואלה אני חושבת אותו הדבר כמו לפני 3 שנים . בעיצומה של המחלה . לגבי הערותייך - כמוני כמוך - שתינו איננו מכירות מצב של הקאות מזדמנות . זה מתחיל כך ומתגלגל לתהום עמוקה של הרגל והשתלטות על החיים . את הריי מתרגלת למחשבה הנוחה שכל מה שאת מכניסה לפה יכול לצאת שניה אחרי כן כי זה הריי "מזיק /אסור / משמין וכו' "... - זה המחשבה של המחלה כמובן . לכן אני מסכימה איתך . ואת זה הבהרתי גם לידיד שלי . פשוט אנשים לא מסוגלים לתפוס את זה באמת במלוא המשמעות של העניין אם הם לא נמצאים שם . לא חוו את זה על בשרם . וזה הקושי הגדול . אבל למרות הכול , עדיין אינני מסכימה . אני לא חושבת שבשום אופן דבר שכזה יכול להיות בסדר , אם האופציה השנייה קיצונית גם כן צריך לחשוב באמת מה הדבר הנכון לטווח הארוך ואם זה בולימיה או השמנה ? אז תלוי מה יהרוס אותך יותר . כמו שאומרים - הרע במיעוטו . מה הדבר שהכי פחות רע ? זה כבר שיקול אישי . אבל שוב - מי שלא חווה בולימיה על בשרו , גם לא יבין עד הסוף את כל המשמעות של הדברים . ולכן רובינו היינו בוחרים בבולימיה . כי זה "נחשב להכי קל" ... למרות שלא בהכרח הכי פחות רע מבין השניים ... מבינה מה אני אומרת ? וכשאני משווה את הדוגמא שלי לדוגמא שאת הבאת - אז העניין הוא לא הפעם האחת שאדם מחליט לגנוב מאשר לחיות בעוני חמור כל חייו . אלא מה שהגניבה מרשה למוח שלו לאחר מכן לפרש סיטואציות כ"לא מזיקות" .כלומר אם הפעם הבאה באמת תימנע או שהתחלת מעשה שכזאת גוררת אחרייה - שרשרת של מעשים שליליים שאולי לאחר זמן מה גם יצאו מכלל שליטה . זה כבר תלוי באדם וחומרת המצב . אבל השאלה איך יודעים מי זה מי ? זסה לא בהכרח יוליד מעשה נוסף , אבל יש סיכוי גדול שהפרשנות הלא מודעת שלך, החציית גבולות הזאת תוליד חציית גבולות נוספת ... זה הריי טבעו של האדם . אנחנו כל הזמן רוצים לבחון את התגובות שלנו . תקראי לזה מזוכיזם טבעי . לראות עד כמה רחוק ניתן ללכת . גם לא במודע ... גם בדברים הקטנים שלנו ... אז מה אומרת על דבריי ? מקבלת או שוללת ? מחכה לשמוע מה דעתך . תודה על הכול . נשיקות , אהבה ודרך צלחה בינתיים תמי

תמי יקרה! הרי זה מובן למה הוא או את הייתם מעדיפים את הבולמיה לא? זה בגלל שאצלנו כולנו ומה שהחברה משדרת זה שמן= לא מצליח= דחוי= מגעיל וכו'..נכון??? עכשיון!!... מי אמר שצריך להיות שמן?? זה לא או שמן או רזה ממות!!1 אין דבר כזה יש נשים שהן נורמאליות אוכלות רגיל גם שוקולד ודברים שנתפפסים אצל האנשים עם ההפרעה כ"אסורים" ובכל זאת יש להן גוף יפה והן נראות נפלא..אבל הן לא מגיעות למצב של "רזון =מוות" או בכלל לא חושבות להקיא.. מה ז"א 50 קילו? צריך לשאול תשאלה נכון..הרי השמנה לא נובעת מיום אחד או שבוע של אכילה מוגזמת..עוד דבר אגלה לך אם תאכלי שבוע בהגזמה ושבוע אחרי תחזרי לאכול רגיל (בלי הפרעה) תראי איך הגוף מתאזן ושב.. רק מי שיש לו הפרעה חושב לא נכון...לדוגמה: "אכלתי קרמבו יו מחר אעלה בטוח 7 קילו...חייבת להוציא את זה" אני יודעת..וחוץ מזה הקרמבו גם מתפרש כ"איבוד שליטה" היות ובראש שלי אסרתי על עצמי דברים מסויימים שלא מגיעים לי..ואז אם אכלתי אני מפרשת את זה לעצמי כחזירות, אי שליטה ומאוכזבת..כל זה זה ההפרעה ברגע שהאוכל ..גורם לנו מחשבות כאלה ועשייה הרס ועוד..זאת בדיוק ההפרעה..אז אומר לך מה אני הייתי בוחרת..גם להנות מהקרמבו וגם לא לעלות 50 קילו!! היום אני נראית הרבה יותר טוב אני שומעת את התגובות והיום אני לא במשקל 43 קילו ..המשקל בכלל לא מטריד אותחי..אין לי בעיה לקנות שום בגד (ולא מהמידות הגדולות) אבל גם אני לא יהרוג את עצמי בשביל להיות מידה 0 מבינה?? אפשר גם וגם..ומה הייתי מאחלת לכולם בכלל לחברה לשנות את האופן חשיבה של או או..כי זה לא נכון..אפשר גם אחרת..ולהנות ולחיות באושר מבטיחה לך ממוש.. אז מקווה שעזרתי לך..אוהבת אותך..ומורידה לך את הכסות שכיסתה לך ת'עיניים.. נשיקות ואחלה של יום דינדין

ובאמת הוא לא יכול להתקיים במציאות שבבוקר בהיר אחד מישהו יעלה מסה גדולה של שומן , לצורך הדוגמא שלנו - 50 קילו . השמנה היא תהליך ולא קורה בין רגע . זה ברור לי . פעם אולי הייתי חושבת כך , בתקופת הבולימיה שלי . אבל כבר המון זמן שזה לא ככה . וטוב שכך . כי גילתי את האמת אפשר להגיד . והיום , למרות שלא הכול מושלם אצלי מבחינת ה"א . ויש לי עדיין מחשבות , והתלבטויות . אבל זה מה שזה . מחשבות ותו לא . אני לא מרשה לעצמי לקחת את זה צעד אחד קדימה כי אני יודעת שזה מהר מאוד יהפוך להיות מה שהיה פעם . מניסיון עבר שלי ... אני יודעת היום שלמרות היסורי מצפון של "אוי ואבוי אכלתי שוקולד/צ'יפס/כל דבר משמין יותר או פחות מזה . " אני לא לוקחת את זה לרמת המעשה . אני מצליחה להשתלט על עצמי . ולא להדרדר שוב . אני יכולה לאכול יותר שבוע מסויים ולאכול פחות שבוע אחרי וזה באמת מאזן את עצמו . אני יודעת את זה . אבל עדיין ברמה היפוטתית שבאה אך ורק להמחיש לי את סדר העדיפויות שלי - עדיין הייתי בוחרת בהקאה . וזה מה שמתסכל ומפחיד אותי . לא הרעיון שזה עלול לקרות . כי זה לא יכול לקרות . לא בין רגע . אבל הרעיון שאני בכלל חושבת על האופציה הזאת ועוד מחליטה לקבל אותה , בסיטואציה מסויימת , גם אם היא קיצונית כפי בדוגמא שהבאנו . וזה לא נוגע רק לבנות עם ה"א . לדעתי רוב האנשים . גם הבנות הנורמליות , בלי ה"א , ובלי התעסקות מוגברת בואכל סביב לשעון , היו קרוב לוודאי , בוחרות במה שהחברה משדרת לנו - כמוצלח =יפה = רזה . וזה הריי לא נכון . ואני יודעת זאת . מניסיון שלי . ושל חברות . רזון לא מביא אושר . ואדם לא רזה לא בהכרח לא מאושר . ואני מכירה אנשים כאלה ... דיי הרבה למען האמת. אבל אולי - (וזאת הנקודה המרכזית שאני מנסה להעביר בכל העניין הזה ) שפשוט אנחנו גדלים על מערכת של נורמות חברתיות ואמונות בסיסיות בהתאם לזמן , ולמקום שאנחנו גרים וחיים בו , ולפיכך המערכת אמונות הזאת כל כך טבועה בנו עוד מינקותא , שכשגם שאנחנו מודעים לכך שהאומנה הרווחת היא שלילית ושלולה מהיסוד , היא עדיין זאת שאנחנו מחליטים לפעול על פיה . כי זה מה שהתרגלנו להכיר . זה מה שמשדרים לנו נון-סטופ ומחדירים לנו מסרים סמויים למוח . ואז גם כשאני יודעת שזה לא נכון - אני עדיין בוחרת בזה . באופציה השלילית . וזה מה שאמרתי שמתסכל אותי . שמעציב אותי . לדעת שאני חיה בעולם שגרם לי להטמיע כל כך את האמונה ש"רזה=מאושר/מצליח וכו'..." . ואני אדם שמאוד אינדיוודואלי במחשבות שלו . ומאוד מפוכח לגבי הסביבה שלו . ואני מאוד שוללת הליכה אחרי הזרם רק כי זה הזרם והחברה . ומאוד נון-קונפורמיסטית . ובכל זאת - למה דווקא כאן אני לא מצליחה להשתחרר מהמערכת אמונות השלילית הזאת שטבועה בי ?! זה מחרפן אותי ... מודעות לא עוזרת לי אם אני לא בוחרת בדרך השנייה . בכל אופן תודה על העזרה . ועל דעתך הכנה . הלוואי שגם אני הייתי בוחרת לעשות כמוך בסיטואציה נתונה . וכן - אני לומדת לא להתרגש מכל דבר קטן שהכנתי או שאני מכניסה לפה . ולא צריך להוציא את זה ישר בשירותים . זה כבר ברור לי . זה עדין קשה ברמת המחשבה אצלי . אבל אני בדרך . אני מקווה לפחות ... :) זה לוקח לי זמן . תודה על הורדת הכיסוי . מצאת את דרך המלך - כי את מלכה לא ?! :) נשיקות , אוהבת המון תמי

ב"ה טוב לא "המבחן" אבל אחד המבחנים ומבחן די חשוב אז ככה אני רואה את זה... "שלחו" לך את זה כדי לבדוק כמה את מחוייבת להחלמה שלך תכלס זה לא משנה מה הוא אמר כי כולנו פה יודעים שהשיחה הזו היתה על נושא די וירטואלי את לא עם 50 קילו יותר ולא הוא כך שדיברתם על אוויר אבל זה מפריע ואחד המשפטים החשובים והמצערים שהוא אמר שחברה שלמה חיה על זה וזה בכלל לא קשור אליך אבל זה נוגע לך מן הסתם ואולי גם הוא לא באמת אוהב את עצמו פוחד.. רוצה יותר רוצה להצליח ולא יודע איך ומציאויות כאלה מפחידות כי אנחנו מפחידים את עצמנו עד שבסופו של דבר את לא יודעת כבר איך לחיות על אחת כמה וכמה אם את רגישה מגה וכן גם אולי אני היתי בוחרת להקיא דה אז אבל כמו שדין דין אמרה זה לא או שחור או לבן והיא אמרה נכון יש הרבה גוונים אבל מה בכל זאת הופך אותנו ל"פסיכים" של החברה? אולי להתגרות? אולי לנסות את הגבולות?... הקצוות? אולי כולם הולכים עם שלט וירטואלי על המצח "תאהבו אותי" וזה הגיע לך לא בגלל שאתתבחרי להקיא אם זה יקרה אלא כדי שתביני שאת לא נמצאת שם שזה היה, זה קרה ולא זה לא יקרה. לא אם את לא תתני לזה לקרות. כי את מודעת ואת מבינה אחרת ונכון. את תהי רגישה לזה תמיד ותמיד קצת פחות ותמיד קצת יותר ותמיד קצת וקצת את חושבת שאני לא רגישה לזה? יש לי חדשות בשבילך... רגישה מאוד אבל כל רגע קשה של שיקוף, של שיחה, של הערה, של משפט "דפוק" כביכול הם המבחן שלי הם באים לומר לי לרגע שאני מפקפקת בעצמי שמשהו בי טרם מתמסר לטוב וזקוק להרס עצמי. איך עוצרים את זה??? מודעות והרבה תרגול אם את יודעת ש50 קילו יפילו אותך אז את למעשה עדיין חולה, זה אומר שאת לא מרשה לעצמך לגוף שלך להגיע לגבולות שמתאימים לו. שאת עוד עוצרת את הוויסות הנכון של המשקל הטוב ביותר עבורך וגם זה תהליך אבל זה לא אומר שאם זה יקרה את תקיאי כי כאמור אם תפעלי עכשיו תוך כדי בתהליך ממקום של הקשבה. תרגול. התחזקות. התרחקות את גם תדעי להזין את עצמך בהתאם וזה לא יקרה. אין מצב שסתם עולים 50 קילו אבל ה 50 קילו האלה הם 50 נקילו וירטואלים של הפחד שלך אל תשכחי זה רק הפחד שלך והחבר הטוב שלך שיקף לך את זה דרך הפחד שלו. המון אהבה