זהו, עברה עוד שנה.

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

04/11/2006 | 00:25 | מאת: עצובה33

אז הרימו לכבודי כוסית, קנו לי מתנה, ואני אפיתי להם עוגה. הם אהבו אותה מאד, אבל אני לא יכולתי לשכוח את התמונה של המיקסר מערבל את החמאה, הסוכר והשוקולד המומס ולדעת שזה מה שהם אוכלים כרגע ונהנים ובכלל לא מזיז להם כלום. המון חמאה... סוכר... שוקולד... הכל ביחד... ישר לתוך הגוף... בלי למצמץ...אלוהים אדירים... איזה כיף להם... "למה את לא אוכלת איתנו?" כן, כאילו אני "לא אוכלת איתם" מהיום. כנראה שהמשחק נמשך. שנה אחת בחיי אדם... 12 חודשים... 365 יום... מה היא שווה? האם היא שווה משהו בכלל?? האם חיים בדכאון ובסבל שווים משהו בכלל?? מסופקני. איזה טעם יש לחיים אם הם כבויים ואי אפשר להדליק אותם? איזו שמחה יכולה להיות אם את יודעת שהכל יהיה רק יותר רע?? ולשם מה כל החרא הזה?? כרגיל, אני נשארת לבד עם כל השאלות הסתומות שלי. רק מה - מבוגרת בעוד שנה. זה הכל.

לקריאה נוספת והעמקה
04/11/2006 | 10:47 | מאת: בדכאון23

קודם כל מזל טוב!!! אני מאחלת לך שהשנה הזו תהיה לך יותר טובה מהקודמת אם את מרגישה כך כנראה שאת לא עושה את הדברים שאת אוהבת לא חייבים לסבול ישנם דרכים תתפלאי שאפשר להנות אך קודם אנו צריכים לבחון עצמנו מה עושה לנו טוב ופשוט לעשות את מה שעושה לנו טוב אני יודעת שלא תמיד בא לנו להתאמץ ולמצוא סיפוק במשהו שעושה לנו טוב אך זו הדרך לצאת מהמעגל המגעיל הזה שרע לנו ואנו לא מוצאים את עצמנו אנחנו חייבות למלא את חיינו ולמצוא איזון בחיים בין עבודה להנאה ומשפחה וחברים זה עניין חזק שאני עובדת עליו עדיין לא ממש מצאתי איזון אבל אני עדיין מחפשת מקווה ומברכת אותך שתצליחי ותוכלי להינות לפחות ממה שיש לך אל תתני לחיים שלך לחלוף על פנייך ולצעירות כי אחר- כך הבכי שלך יהיה גדול וזה יחסר לך לכן אני ממליצה לך לנצל את הזמן ואת הגיל בכדי שתוכלי להמשיך ולא להיות ממורמרת בגיל 40 50 שלא הספקת או שלא נהנית מספיק בצעירותך מאחלת מכל הלב אחת שאכפת לה!!!!!!!

04/11/2006 | 13:13 | מאת: דניאלה

דבר ראשון אני רוצה לאחל לך לצאת מההפרעה אני לא מכירה את הסיפור לך אם את נשואה\יש לך ילדים.. אבל הייתי רוצה לומר לך ששנה אני כמעט ולא מקיאה ובכלל לא צמה וחייה על 50 קלוריות ביום... ואני מאושרת לשם שינוי אחותי בגיל שלך ויש לה גם הפרעת אכילה ואני זוכרת שהיא הייתה במצב גרוע כל כך פחדנו שהיא תפול לנו כי סבתא שלי מהת מהמחלה הנוראית הזו זה כל כך צמרר אותי שעוד אחת תלך לנו בלי שנוכל לעזור לה לצאת מהמחלה הייתי רוצה שתחשבי על המשפחה שלך ועל אהובייך ולעשות חשבון נפש בגלל שזה יום הולדתך -לעשות חשבון נפש איך את רוצה לשנות את חייך איך לעזור לעצמך שחייך לא היו בסבל וכל היום לחשוב על האוכל היום אחרי שנה אני יכולה לומר לך דבר אחד -לשם שינוי אני חושבת על דברים שכדאי לחשוב עלייהם- לימודים, משפחה, ילדים והכי חשוב לפתוח את הבוקר בחיוך ולא ואיזה שעה אוכל (שהספיק בלו"ז שלי גם להקיא.. לא הייתי אוכלת אם הייתי יודעת שיש לי משהו לעשות אחרי זה כדי להקיא.. שבת שלום ומזל טוב נסיכה דניאלה

04/11/2006 | 22:27 | מאת:

הרבה כוח מי ייתן ותובנה של בריאות משב של כוח לבריאות..ורצון עז לתת לעצמך מתנה לכבוד הגדילה בעוד שנה לכבוד ילדה שהורים הביאו לעולם שתחיה בהצלחה באושר..ושמחו בבואה ואיחלו לה רק טוב..לכבודך עצמך..כי מגיע לך רק טוב.. הלוואי וזו השנה שתחליטי לעשות מעשה למענך לפנות לעזרה ולהמשיך מהיכן שנגדעו חייך הרגילים ואז לא תרגישי את הכאב העצב והאי הבנה איך "הם אוכלים?" אני מקווה שהעצבות הייאוש והרע שאת מרגישה יוביל אותך לדבר טוב כמו שלי קרה אמן!! אוהבת אותך ומייחלת בשבילך רק לטוב..אנא אלי שבשמיים עזור ..הראה את הדרך השביל ותן את הכוח להבריא.. שבוע טוב ממוש המון מזל טוב מלא שמחה שלך דינדין

06/11/2006 | 00:42 | מאת: עצובה33

חיממתן את לבי הדואב... תודה רבה לכן! "בדכאון23" - אני מאחלת גם לך פתח לדף חדש ולתחושות של שמחה וחיוך. אני חושבת שמה שכתבת לי היה הדבר הכי אופטימי שכתבת כאן בפורום... קראתי עכשיו את מה שכתבת גם למעלה ואני חושבת שאת די מודעת למצבך. את מודעת לכך שהרצון שלך למות הוא בעצם לא רצון למות באמת חלילה, אלא הוא נובע מתחושת חוסר שליטה בחיים ותחושת חוסר מוטיבציה להתמודד איתם. אולי את צריכה הכוונה בחיים שתעזור לך להשליט סדר מחודש בחייך ותעזור לך להשיב את תחושת השליטה לידייך. דניאלה יקרה - תודה לך על התגובה. אני מאחלת לך ולמשפחתך בריאות ורפואה שלמה. לא, אינני נשואה ואין לי ילדים, וגם אצלי במשפחה אני לא המקרה היחיד, כך שזה חוסם את הדרך לכל סוג של החלמה, ואם תוסיפי לזה את רגשות האשמה האיומים שלי שבגללי חלו אחריי - תקבלי מתכון מנצח לדכאון תהומי. עם זאת, כחלק מחשבון הנפש השנתי, החלטתי כן לנסות לשקם את גופי, את נפשי, את חיי ואת יחסיי עם משפחתי הבעייתית והחולנית. ואחרונה חביבה - דינדין המקסימה - המון תודה לך על ברכותייך החמות! הלוואי ומה שאת כותבת אכן יתגשם, ואני מאחלת לך חיים בריאים, טובים ומאושרים. אני שולחת לך כאן ברכת מזל-טוב מאוחרת על נישואייך (וסליחה על האיחור), ומכל הלב שלי אני מאחלת לך שתצליחי להקים את הבית החם שאת כל-כך רוצה ומבקשת, ושאורו החמים יאיר למרחוק. יישר כוח על העבודה הקשה שאת והילה היקרה עושות כאן. תודה רבה לכן מקרב-לב, ממני.

06/11/2006 | 14:20 | מאת:

ב"ה את יותר מכולם...עברת יחד איתי מסעות נבחי נפש ואת יודעת לבד מלמפרע ששום דבר לא היה סתמי וגם הנחתי לך לראות את זה גם אם לי באופן אישי היה קשה מאוד להראות את החלקים האלה שבי ואת יודעת כמה קשה זה היה וכמה מביש ומביך ומתסכל עד מאוד. זה נורא לדבר ככה ויש בזה משהו ממכר ממכר לחלוטין ואין חזרה מהדיבורים האלה. אני יודעת שכשאני מתחילה לדבר ככה אני לא מסיימת. זה לא נגמר בזה ומכאן ועד הרצון למות ולרצות ליישם את זה הוא די קצר זה לא משאיר הרבה אפשרויות וזו בדיוק הטעות שלך הטעות שלי והטעות של עוד הרבה בנות פה. ולכן גם שום דבר לא מסתדר ואף מחמיר אני (ואת יודעת את זה) מחפשת כל דרך להתנגד לזה וזה לא בא לבד אם את לא יודעת איך את חייבת לנסות להתחיל מאיפושהו כי אז החיים יהיו באמת כפי שאת מתארת אותם ואני אומרת את זה לא כי טוב לי אלא כי אני באמת מאמינה שהם יכולים להיות אחרת אבל את צריכה ללמוד איך וזה לא יכול לקרות לבד וזה תלוי בך יקירתי ואין לי שום כוונה להתנשאות. אני אגיב לך על זה לחוד. אבל אני מאוד מקווה שההבנה שאת זקוקה להכוונה תתחבר לך עכשיו ושהחיים שלך יהיו הכי טובים שרק אפשר כי אני יודעת שזה מגיע לך וזה מגיע לך!!!!! ואת שווה את זה!!! את יודעת??? את יודעת שאת שווה את זה???? אם כן את יודעת את התשבוה כבר הרבה זמן ואם צריכה משהו ממני את יודעת איפה אני. המון אהבה מאמינה בך המון ולמקרה הספק זה יכול להשתנות גם אם השינוי הזה יהיה בגדר ניתוח לב פתוח ללא הרדמה וכאבי התופת הם כמעט בלתי אפשריים אבל תחשבי מה את יכולה לקבל אחכ בתמורה ואת יודעת שזה יהיה מדהים. אני

07/11/2006 | 20:35 | מאת: עצובה33

אני מעריצה את הצד הזה שבך ששיתף וממשיך לשתף אותי במסעותייך בתוככי נבכי נפשך. אני חושבת שזה מעורר התפעלות וזה אומר הרבה על חוזק האישיות שלך. עם זאת, בל נשכח שכל אחת מאיתנו שונה היא וההתמודדות של האחת איננה זו של האחרת. גם אני משקיעה מאמצים בלהילחם ביצר ההרס העצמי שלי וברצון להסתלק מהבלי העולם הזה אחת ולתמיד, גם אם אינני מראה לך זאת תמיד (למרות שאני חושבת שאני דווקא כן מראה לך). אחרת, מן הסתם, לא הייתי פה יותר, אני מניחה... אני כל הזמן חושבת מה עוד אפשר לעשות. ? יקירתי, אני מחכה לשמוע ממך. ערב נעים.