לילדה החמודה

קראתי את התשובה שלך. נכון, אנחנו טובות בלדבר ולייעץ לאחרים. אבל אולי בין כל השיחות והעצות שניתנות לאחרים, משהו חודר גם אלינו. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לנערות באותו מצב דברים, אך בעצם אני אומרת אותם לעצמי. אני מדברת איתך על תיקווה כדי לחזק אותך וכך מחזקת את עצמי. אני באמת מאמינה שלמחשבות שלנו יש המון כוח. אם אני חושבת בצורה חיובית, גם אם המצב לא מצדיק זאת, אני מרגישה יותר טוב. לכן אולי הצעד הראשון הוא באמת לשנות דפוסי חשיבה.וזה לא קל. תמיד הייתי מכנה את עצמי בשמות. אם הייתי שוכחת משהו, או עושה איזה שטות הייתי מיד אומרת "איזה מפגרת אני". כשסיפרתי את זה לחברה היא אמרה לי, מעכשיו כל פעם שאת מתכוונת להגיד את המשפט הזה תגידי במקום: איזה מקסימה אני. אני כמובן צחקתי. לא הבנתי מה הטעם בלהגיד משהו שאני לא מאמינה בו, הרעיון נראה לי מגוחך. אבל ניסיתי. בהתחלה הייתי צוחקת מעצמי. אבל את יודעת....לאט לאט משהו השתנה. אני כבר לא קוראת לעצמי "מפגרת" הצורה אוטומטית. וכשנפלט לי, אני מודעת לכך ולעובדה שזה לא נכון. לשנות דפוס חשיבה- זה נשמע משהו קשה לביצוע, מילים באוויר. אבל אם מפרקים את החשיבה להרבה חלקיקים קטנים אפשר להתחיל לעבוד. וזה מדהים איך כל חלקיק, שכשלעצמו נראה כה שולי וחסר משקל, משפיע כל כך הרבה על הדימוי העצמי שלנו. מקווה שלא נסחפתי, אני מנסה לעשות סדר בראש תוך כדי כתיבה.

להגיד לעצמך שאת דפוקה זה כמעט בלי לחשוב להגיד לעצמך שאת שווה .. תכלס זה גם מחשבה אז מדוע לא ליבחור בה אם את בוחרת להגיד לעצמך שאת דפוקה הרי גם זה .. זה רק מחשבה אז למה לא בעצם?? למה לא לחשוב אחרת ?? זה בכלל לא קשה מה שהופך את זה לקשה זה הידיעה הפנימית שהמחשבה הזאת תשנה לך את כל העולם להאמין על עצמך שאת שווה למשל.. האגו מכוון את זה .. הוא מונע בעדך אבל יש בתוכך גם עצמי גבוה שמכוון אותך למחשבה הנעלה ולשינוי תתחילי להקשיב לעצמי שלך את תזהי אותו אבל אני מסכימה איתך שלהקשיב לו שווה להשתנות לגמרי וזה לא פשוט בכלל אוהבת המון :-)