סיפור חיי וחוות דעת ...

שלום לכולם , קוראים לי תמי , אני בת 19.5 ומאז שהייתי בת 15 בערך התחילו אצלי הפרעות אכילה . זה התחיל לאט לאט תוך כדיי התעסקות עם המשקל , ועם הזמן זה עבר לדיאטת כסאח , שהדרדרה לספורט קיצוני ( שעתיים וחצי כל פעם בלי להפסיק ...) ואז הדיאטה הפכה יותר ויותר קיצונית ואז הגיע השלב של ההקאות . פתאום זה היה כל כך מזכך ומנקה , הרגשתי שמצאתי שיטה חדשה ששמורה רק לי ושאף אחד לא יודע ... זה היה הסוד שלי עם עצמי . מקטע של להקיא פעם בכמה זמן , זה עבר לפעם בכמה ימים ואז לפעם ביום . ואת יכולה לאכול מה שבא לך ולהקיא ... ככה אמרתי לעצמי , ופתאום מצאתי את עצמי מקיאה גם מתוך מצב נפשי ,רק כדיי להרגיש את ההרגשה ה"נקייה" הזאת ....פתאום זה הפך להיות הדבר שאני מתעסקת איתו כל היום , כל הזמן .... כמובן שאני "שחקנית טובה" אז אף אחד לא ידע ... כולם חשבו שזה סבבה , שאני רק מורידה במשקל . בסופו של דבר , בכתה י"א אחרי שיחה של בנות עם 5 חברות שבאותו הזמן היו החברות הכי טובות שלי . כל אחת סיפרה בתורה על ההפרעת אכילה שלה . כל אחת והתיק שהיא סוחבת איתה . היו שם ספורט קיצוני , הרעבה , בולמוסים וצום והכול מהכול ... אבל בולימיה לא היה . אני נשארתי אחרונה , ופשוט אמרתי שלא היה לי מה לספר . אחרי יומיים , אני ועוד חברה היינו אצל חברה אחרת שהייתה באותו ערב . ובספונטניות , הם שאלו אותי על זה שוב . אמרתי שגם לי יש משהו אבל לא חמור כמוהם . ואז הם שאלו מה , ועניתי שאני "מקיאה מידי פעם" ... הם ממש נטרפו מזה . מאותה שיחה באותו יום , למזלי , הם לא עזבו אותי . הם גרמו לי לדבר על מה שאכלתי , ולא אכלתי , על מצב ההקאות , התדירות שלהם ועל מה הוביל אליהם . חברה שלי הסבירה לי שלדעתה זה כמו התמכרות , ואני הסכמתי איתה . ולאט לאט התלחתי להוריד את התדירות של ההקאות ... היו נפילות פה ושם , אבל הצלחתי . אני כבר למעלה משנתיים בלי הקאות . ועכשיו אחרי שנתיים שאני מרגישה טוב עם עצמי , החלטתי לעשות דיאטה . לא נתתי לעצמי יעדי הרזייה מטורפים . אמרתי שאני אעשה את זה בשביל עצמי . בשביל הבריאות שלי . אבל אני יודעת שלא עובר יומ-יומיים שאני לא חושבת על להקיא . כל השנתיים שאכלתי משהו שהוא מעבר לקלוריה , חשבתי ישר על איך ליפול לאסלה . זה הריי הכי קל מבחינתי . אבל החזקתי את עצמי ומפעם לפעם זה באמת נהיה יותר קל . אני פשוט פוחדת שעכשיו אחרי שנתיים שהנחתי להפרעת אכילה שלי ( לקח לי זמן להודות שיש לי הפרעת אכילה , גם אחרי שהודיתי שאני מקיאה , אמרתי שאצלי זה שונה ...) לדעוך ואני באמת במצב שקט ( לא אומרת בלי הפרעה לחלוטין , כי אני מאמינה באמת שדברים כאלה הם נפשיים ונשארים איתך כל החיים גם אם לא מתבטאים פיזית ) אני אתחיל שוב . שאני אדרדר למעידה קטנה ואז אני לא יודעת אם אני באמת אצליח להתרומם שוב . איך אני מצליחה לשמור על מצב מאוזן ? איך אני אדאג לא להדרדר שוב??? לזכותי ייאמר שחודש אני מחזיקה מעמד בדיאטה ולא הקאתי גם כן ...אז על זה אני שמחה אני ממש אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד . תודה רבה מראש וסליחה על האורך של המגילה . שבוע קסום לכולם

ב"ה זה לא עובד כך, כי הבריאות שלך תהרס ומה שיישרף לא תהיה חזרה ממנו אנחנו יותר מכל אחד אחר צריכות להמנע מדיאטה ומכל מה שהוא טריגר לדיאטה. הרצון שלך לרדת במשקל אחרי השנתיים היפות שהיו לך הוא למעשה טריגר ולכן ברמת זכרון, הגוף שלך דורש לחזור על דפוסים הרסניים כי זה מה שהראת לו תקופה מסויימת ומספיק זמן כדי שזה יהיה חלק ממך להתעורר כשאת חושבת על דיאטה ומביאה את עצמך לידי יישום הרסני, כי זה לא יכול להיות אחרת ברגע שנפלת לזה את בסיכון כל חייך ולכן יותר מכל אחד אחר חשוב שתמנעי מדיאטה אבל כן תתאמני לאכול מאוזן ולהכיר מה נכון לך ולשמור על זה לאורך זמן. אם את רוצה לאכול נכון אם את רוצה לאזן את המשקל שלך לכי לתזונאית טובה ואל תעשי את זה בשום פנים ואופן לבד. בנוסף אני ממליצה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי כדי שיתאפשר לך לתת כמה שיותר ביטוי במילים לכאבים שלך ולא להפוך את הגוף שלך לשק אגרוף שההדף שלו יהיה כואב מידי ולא תוכלי להתמודד עם זה. חשוב שיהיה לכל אלה ביטוי מילולי. רדי מהקטע של דיאטה פשוט רדי מזה. זה שלב קריטי ופני לייעוץ בהקדם. עדכני אותי המון אהבה חיבוק

אני חושבת שהבנת לא נכון את המצב . או שלא הסברתי את עצמי באופן ברור . אני לא עושה עכשיו דיאטה כפי שפעם הייתי עושה וחיה מ500 קלוריות ליום מקסימום ... אין יותר אצלי דיאטות כסאח במערכת . אני נדפקתי מזה יותר מידי ויותר מידי חברות שלי גם כן נדפקו עם הפרעות אכילה . יש לי 2 חברות אנורקסיות עם קבלות שהיו מאושפזות און ואוף הרבה זמן . אחת מהן עדיין באשפוז יומי ושתיהן לא במצב טוב . שתיהן תקועות עם ה"נגע" הזה כל החיים שלהם . אני נכוויתי יותר מידי חזק שאני אשבר עכשיו , ואדרדר מבחינת הדיאטה לדיאטה עם פחות ופחות קלוריות . אני הבטחתי לעצמי שאני פשוט לא עושה את זה , מה גם שבטווח הארוך לרוב מעלים את המשקל חזרה עם עודפים ( כמו שקרה לי , אחרי כל הטירופים שעשיתי לגוף שלי ) . אבל אני כן אוכלת מאוזן ובריא יותר . בלי שטויות וכמעט בלי סוכר לבן מזוקק . פחמימות מורכבות ודגנים מלאים , הרבה יוגורט , הרבה ירקות חלבונים טובים ... שכחתי לציין שבמשך כל השנים האלה אני הפכתי לאינציקלופדיית תזונה והפרעות אכילה מהלכת ... בהתחלה זה התחיל בגלל שרציתי לדעת כמה קלוריות יש בכל דבר . כי רציתי לדעת כמה קלוריות אני מכניסה לגוף וגם כמה מוציאה . ואחרי שהפסקתי עם הדיאטות וההפרעה דעכה , הפכתי את זה לקטע בריאותי של מה חיוני לגוף מבחינת ערכים תזונתיים: ויטמינים ,סידן ,ברזל וכו' ... ו"לשימוש עצמי" זה נראה לי בסדר ... :) . אז עכשיו אני אומנם חושבת על זה , אבל לא מעיזה לעשות את זה . אני יודעת שאיזשהו מקום זה כבר לא "הפרעת אכילה" . עם הזמן זה הפך להיות יותר קטע של הרס עצמי . זה היה סוג של פורקן של כאב . זה לא הפסיק בהפרעה וזה התבטא בעוד דברים כמו דיכאון , תקופה (קצרה אומנם אבל עדיין של קטריות) ,אבל טפו טפו טפו גם על זה השתלטתי לחלוטין . הכול תודות לחברים שלא עזבו ועודדו אותי . אז אני באמת בסדר עכשיו . אני לא הייתי אומרת שלא . אין לי סיבה לשקר . ואני דיי מודעת למצב , מתי הוא מדרדר ומתי הוא רגוע . אני פשוט רציתי לדעת מנסיון של בנות/בנים אחרים בפורום ושלך הילה , אם הם היו במצב דומה של עבר עם הפרעת אכילה ואז "דיאטה" ( יותר אורח חיים תזונתי שונה ובריא ) . מה עשיתם ? איך התמודדתם עם המצב ? אולי העיצות שלכם תועילנה לי . בסופו של דבר אני יודעת שבאיזשהו מקום אני עושה טעות שאני לא הולכת לייעוץ פסיכולוגי , אבל זוהי בחירתי ועיקרה נובעת משיקולים שאני אדם שמעדיף להתמודד עם הבעיות שלו בעצמי , ולפתור אותן בעצמי ( גם אם הדרכים לא היו טובות לפעמים ) . אני לומדת לקחים , על הבשר שלי ( תרתי משמע :) ) אשפוז אני לא צריכה למזלי , אני לא במצב כזה כבר הרבה הרבה זמן . ייעוץ יועיל לי ללא ספק , אני לא אגיד להורים שלי ביום בהיר אחד שהבת שלהם נדפקה במשך כמה שנים , ולהפיל עליהם תיק כזה ( אני יודעת מה תגידו , שהם היו מעדיפים לדעת , ושהם היו רוצים לעזור אם ידעו , ולמה אני לא משתפת , אבל זה לא פשוט כפי שזה נשמע ... ) אני בוחרת לא לעשות את זה כי זה לא מתאים לי כרגע , בעתיד אולי כן . יותר מידי אנשים תלויים בי כרגע , אני סוג של אבן תומכת לאמא שלי , לחברים שלי , להרבה אנשים ואני לא יכולה להראות להם שאני נשברת ... שיהיה לכם שבוע מוצלח ונעים נשיקות לכולם ותודה תמי