חברה עם הפרעות אכילה

שנה טובה לכולם, יש לי בעיה ואני זקוק לעצות מכן לחברה שלי יש היסטוריה עשירה של הפרעות אכילה, גם היום למרות שהיא השמינה יש לה בעיות עם עצמה ועם הגוף שלה. היא תמיד חושבת שהיא שמנה ולא נוח לה עם עצמה, אבל היא לא עושה שום דבר בקשר לזה כי הדרך היחידה שהיא מכירה זה הרעבה, הקאה או ספורט בלי הגבלות. למרות שהיא מאוד משתדלת מאוד לא לחזור למצב הקודם יש לה נקודות שבירה בהם היא מקיאה או מגבילה את עצמה באוכל (רק סלט). תעזרו לי בבקשה להבין אותה, אני לא רוצה לאבד אותה כי היא יקרה לי מאוד אבל היא לא חולקת איתי את כל הנושא (למרות שהיא לא מסתירה ממני כשהיא עושה משהו רע כמו להקיא), ואני לא אוכל לעזור לה בלי להבין את הבעיה לעומק. אני ממש מנסה להבין אותה, ואני מנסה להעלות את הבטחון העצמי שלה בגוף שלה.. היא מאוד סקסית ויפה לדעתי אבל אני לא חושב שהיא מבינה את זה. איך אני יכול לעזור לה? ואיך אני יכול לתמוך בה הכי טוב? בבקשה תעזרו לי

תראה, אל תשפוט אותה... זה קשה נורא גם ככה, אל תגלה סימנים של סלידה ממה שהיא עושה, ברור שאתה יכול להגיד לה מאהבה שחבל שהיא עושה כך וכך, שזה באמת מזיק וזה לא שווה כלום- דבר שני אתה צריך להבין- אם היא מקיאה, זה בגלל שהיא קודם הרבה יותר ממה שהיא תכננה. והאיכלה הזו היא בדרך כלל "פיצוי אוראלי על חסך מנטלי"- בזה אתה יכול לעזור לה, לתפוס אותה רגע לפני שהיא תאכל משהו שהיא תתחרט עליו- תוציא אותה מהבית או תעשה איתה משהו כיפי שהיא לא תחשוב על אוכל כל הזמן... תחיה איתה, תאכל איתה ארוחות צהריים, תן לה לאכול "רק סלט" אבל תגיד לה שכף אחת של אורז ועוד חתיכת שניצל לא יכולה להזיק- אפילו תוכלו אח"כ לעשות הליכה או משהו ביחד.. בכל מקרה- תקבל את זה שלא נוח לה עם הגוף שלה, תחמיא לה תמיד על איך שהיא נראית- אבל בכנות, אחרת זה כאילו שאתה משקר לה... ואז זה רק עושה יותר גרוע... תראה, אומנם אנחנו חולקות הפרעת אכילה זהה, אבל זה כלל לא אומרת שאנחנו מגיבות אותו דבר לסביבה ולדברים שונים, אז זה בערבון מוגבל כל דבריי כאן- ושוב, אתה מקסים. כל הכבוד על ההבנה. אני יודעת שהרפעת אכילה יכולה מהר מאוד להתיש חברים. שנה טובה

ב"ה וואוו איזה אומץ יש לך נשמע שאתה מישהו ממש איכותי אם הכנסת את עצמך לכזו מערכת יחסים. הגעתי למסקנה שחיבורים עם מופרעות אכילה הם לא מקריים כלל וגם לך יש שיעור בהכלה. לעניניינו להבין? זה עמוק מאוד וכמה שזה ישמע אבסורד זה בכלל לא קשור באוכל או במראה חיצוני האוכל. הגוף. המשקל הם כולם שעיר לעזעאל... משהו להעניש. משהו מוחשי שאפשר לשלוט בו בעוד שבחיים השליטה לא תמיד מצליחה ולא תמיד אפשרית ומה קורה כשנסגרים מהעולם? מה קורה כשהציפיות לא מתממשות ומה קורה כשהחלומות והשאיפות הם כולם בגדר פנטזיה בלתי אפשרית? אז זהו שאחת עם הפרעות אכילה מאמינה כל מה שהיא רואה אפשרי וניתן להשגה והיא תלחם בכל הכוח שלה להשיג את מה שהיא רוצה והיא תשיג ותלך עם זה לקבר (שם הפיוטיות של העניין) והיא תשקר. היא תגיד שהכל בסדר. והכל יכול להראות נפלא בחוץ ורקוב למדי בפנים היא לא תספר באמת על העולם שלה בפנים כי היא תחוש בושה עליו. גועל. סלידה. היא תחווה את הביקורת שלך עוד לפני שבכלל פצחת פה והשמעת קול היא כבר תחליט שאם היא תתעת עם השדים שלה אתה לא תאהב אותה. אבל זו הביקורת שלה - לא שלך אגב זה יכול לקרות אבל זה לא אומר שזה נכון להסיק מכך מסקנות שווא בעוד שכל הדיבורים האלה הם בבחינת חתול בשק וחתול די עצבני. שורט ואומלל. כשתגע באמת היא תבעט בך כי היא לא מסוגלת לראות נכשל במראה והאמת משקפת סוג של נכשלות - בריחה מהחיים. אתה עדיין מתאר מצב של הפרעות אכילה והיא לא יצאה מזה. אם היא לא בטיפול אני מציעה לדבר איתה לשקול לחזור למסגרת תומכת כי מנסיון זה רק יכול להתעצם ולוקח הרבה מאוד זמן עד שהפרעת אכילה עוברת מהמרכז לרקע. אני מציעה לך שתשאל שאלות ספציפיות מה פירושו להבין אותה? מה קרה שלא היה ברור? אני אשמח לענות לך ולכוון אותך המון אהבה ושנה טובה

תודה על המחמאות אבל אני סך הכל בחור שאוהב את החברה שלו מאוד ולא יודע איך להתמודד עם הבעיות שלה. אני אנסה לפרט קצת את המצב. לחברה שלי הייתה ה"א חמורה, היא הייתה מקיאה, לוקחת כדורים משלשלים וכו' היא סיפרה לי על מספר טראומות שהיא עברה בבחיים (אותם אני לא אפרט כמובן) שאותן אני כמובן קושר להפרעת האכילה. כיום, המצב הוא דיי בעייתי. היא אוכלת אני יודע שהיא אוכלת כי כשאני איתה אני רואה שאין לה שום בעיה לאכול כלום ואפילו הרבה אבל יש המון מצבים שהיא פשוט מפסיקה לאכול, כשאין לה מצב רוח היא לא אוכלת כלום עד הערב וכמו שכבר ציינתי קודם היא גם סיפרה לי על מספר "נפילות" בהם היא הקיאה. אני קושר את הימים ה"לא טובים" שלה עם בעיות יום יומיות ומשברים מקומיים , אבל לצערי היא לא משתפת אותי בהם (רק בדיעבד) ולא מספרת לי שום דבר. אני רוצה שהיא תוכל לספר לי הכל ובצורה הזאת להקל עליה... ואולי אפילו לשפר את ההרגשה שלה כדי שהיא לא תעשה משהו שהיא תצטער עליו, אבל לצערי זה לא קורה. אני משתדל להתקשר אליה הרבה (אנחנו דיי מרוחקים רוב הזמן) ולעודד אותה המון, מחמיא לה בלי סוף (לדעתי היא ראויה לכל המחמאות שאני נותן לה). אולי תעזרו לי להבין... למה היא מענישה את הגוף שלה בכל פעם שקורה לה משהו שלילי בחיים ואיך אפשר למנוע את זה? איך אפשר לגרום לה לבטוח בי יותר בכל נושא האכילה? ובכלל... כל טיפ שתוכלו לתת לי על מנת שאוכל להתמודד עם הה"א שלה יועיל לי מאוד תודה מראש שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולכן/ם