רזון

בתי בת 30,עברה עם החבר לדירה משותפת,בעיר אחרת,תמיד היתה רזה,ואפילו היה לה משבר לפני שנים,כשרזתה יותר מדי,עכשיו באה לבקר אותנו ,אחרי 3 חודשים והגברת ירדה עוד יותר,,הזרועות שלה כמו חוט,ביום הראשון לשהותה אצלנו לא הערתי לה ,היה לה מצב רוח מצוין ,וסיפרה לי חוויות ,למחורת שהיתה צריכה לחזור ,אמרתי לה בשקט ובנעימות שהיא רזתה יותר מדי,פתאום היא כעסה ואמרה שהיא אף פעם לא תבוא אלינו ,ואנחנו חושבים שהיא אנורקסית והיא לא,אמרתי לה בתי בסך הכל דיברתי איתך על עליה במשקל למה את כועסת,ואז הוספתי,אם החבר שלך לא מעיר לך ,הרי אם הוא מלטף אותך אז הוא צריך להרגיש או להזדעזע!מה בעבודה לא רואים לא מרגישים ?איך אפשר,מה שאני יודעת שבתי לא מקיאה ,היא אוכלת רק ירקות ופירות ,היא לא אוכלת פחמימות בכלל,כמו אורז או ספגטי,לחם היא אוכלת ,היא לא אוכלת מתוק בשום צורה לא שוקולד לא גלידה וכולי,היא בחורה מקסימה אקדמאית ,מלאה רצון לעזור לכל אחד בעבודה ,אנרגטית ,איך לעזור לה להבין שהיא רזה מדי,או איך להביא אותה למצב שהיא תדבר איתנו על המשקל שלה ומה שזה כרוך בזה,מדוע היא מתחמקת בכעס ועוזבת את הבית בטריקת דלת?מה את יכולה להציע לי כדי שהחבר שלה ידבר איתנו או ירגיע אותנו,הבעיה שאינני יודעת אם כדאי לצלצל אל החבר ולספר לו שאנו מודאגים מהמשקל שלה ,ואם הוא יכול לעזור לה או שבעצם הוא עוזר לה עכשיו ואנחנו לא יודעים?או שכדאי שהם בתקווה יעזרו אחד לשני ,או מה שביניהם,לא הייתי רוצה להתקשר לחבר ולספר לו ,ואם זה יוודע לביתי היא פשוט תכעס ללא גבולות ,האם לעזוב אותם ולהגיד שהיא גדולה ויש לה שכל והיא תעזור לעצמה,אחרי שהערתי לה?האם יתכן שלא מעירים לה בעבודה ?כמו שהיא טוענת ,איך אפשר לעזור לה,מה עוד שהיא חושבת שהיא כמו פסיכיאטר ו הרבה יותר טובה, אני לא רוצה שהם יריבו ואז היא תגיד לי שהיא רבה איתו בגללינו ,בנתיים היא כועסת וניתקה קשר איתנו,מצפה לעיצות מועילות וחכמות,,,המון תודה ושנה טובה וסשורות טובות

ב"ה זה נשמע כמו סיטואציה בלתי אפשרית במיוחד לאור המרחק ואי הרצון של בתך לשתף פעולה. אני כן היתי מציעה לעקוב אחריה מפורשות יום יום גם אם זה יעצבן אותה ולא להכנע למה שהיא אומרת. צפי להרבה אפיזודות כאלה. כשזה מגיע להפרעות אכילה זו השפה והיא בטח לא תרצה להגדיר את עצמה אנורקטית אבל ככל שאת תביאי אותה למודעות מהצד היא תהיה חייבת לחשוב על זה. שמרי איתה על קשר בכל מחיר והדביקי את המרחק מפני שהמחלה הזו יכולה לעלות בחיים. אגב, סביר להניח שהגוף שלה לא מתפקד כראוי. החלק המתעתע שהיא יכולה להיראות לך שמחה או בריאה כביכול בעוד השכל נרקב מבפנים. לוקח הרבה זמן עד שהעור מתייבש. עד ששיערות צומחות על העור ועד שהמחלה נכרת לעין הן במחינת תוצאות בדיקות הדם. אל תוותרי. תספגי עלבונות כי זה מה שעשוי להציל את הבת שלך ואולי בעקיפין זו תהיה הדרך שלה לשחרר קיטור שבבוא העת היא ממילא תצטרך להתמודד עם המטען הפרטי שלה שלא בהכרח קשור בכם. את צריכה להיות חכמה להבין שלא הכל קשור בך גם אם היא מפנה את זה כלפיך . את צריכה להבין שהיא פוחדת. בלי איתה. בקשי ממנה להפגש. צאי איתה לבילויים. הכירי אותה. התבונני בה ותהיי שם. ברגע שהיא תרגיש אמון ובטחון ממך היא גם תתחיל לשתף אותך אבל קחי בחשבון שזה הולך להיות מסע ארוך וכואב שבהחלט יכול להגיע לתוצאות יפות המסע הזה לא נגמר בשנה שנתיים זה תהליך... את אוהבת אותה לכי על זה ונטרלי את עצמך כי היא תעשה הכל כדי לשבור אותך וזה מבחן . עדכני אותי המון אהבה אני

תודה על תשובתיך,השאלה שלי האם לשתף את החבר שלה,שאני מודאגת ,ושישים לב שתעלה במשקל?או להניח להם ,כי הוא בטח רואה משהו או שהוא לא רואה,מה דעתך?היא לא עונה לטלפונים ,ולכן אי אפשר להיפגש איתה,הרי היא יכולה לשחק בגלל המרחק,אז שוב האם לשתף את החבר,מה שאני בטוחה שאם היא תדע שדיברתי עם החבר היא פשוט תכעס מאוד והיא תהיה היסטרית ,שאינני מעוניינת להרוס לה את היחסים שלה עם החבר,שאולי זה מוביל למשהו טוב בשבילה ,מחכה לתשובה ושנה טובה ושוב תודה תודה

שלום אורלי,אשמח לשוחח איתך .יש לי בת עם הפרעות אכילה,אנא רשמי לי מתי ניתן להתקשר ומספר טלפון.תודה דינה