ט'

זה קורה שפתאום הכל מחליק בין הידיים והעיניים רואות שחור ואין דבר מסביב את עטופה בערפל כבד את לא ניראת ואת גם לא רואה כלום יושבת מקופלת מזמזמת לך שירים עצובים אוכלת ומקיאה רק שיצא רק שלא ישאר מתפללת רוצה את הכוח והשליטה ויודעת שזו אשליה. את נשאבת פנימה למעמקי הזיכרון הליטופים והנשיקות הנגיעות והחוזק שגבר עליך החוסר אונים ואת מבקשת דיי והזיכרון לא מפסיק ואת מתחננת והוא רץ אז לבד מקופלת ואף לא דמעה רק זעקה קטנה קטנה של הנפש ששוברת אותך ואת השתיקה והורסת הכל כל רסיס של אהבה או אושר שוחטת לרסיסים את קיומך ואת מתה אבל חיה ולא ברור לך למה.

ב"ה נשמע לי רע מצמרר היכולת שלך להביע בדיוק רב את תחושותייך והלך רוחך צר לי שאין שיפור אבל אני גם יודעת שאת לא בטיפול ואין לי מושג מה קרה או קורה עם זה מאחר והרבה זמן לא הייתי בפורום ואיך את באמת. אני יודעת שאת בסכנה ואני שמחה רק על דבר אחד. שזה באמת מפריע לך ושאם הית יודעת איך הית מעיפה את זה לכל הרוחות וממשיכה הלאה בחייך. אבל איך?? ואיך זה משהו שמגלים לאט לאט עם הרבה סבלנות לי היתה שנה קשה מאוד עם הרבה נפילות של דכאון וגם השנה נאלצתי להתמודד עם חיפוש ומציאה של דרך כיצד לעזור לעצמי ואם את שואלת אם זה עבד? כל יום הוא רגע חדש וכל יום היא התמודדות אבל זה אפשרי וכל יום את חייבת להחליט לעצמך שלא משנה מה את הולכת להגשים את החזון שלך להשקיט את זעקת הכאב שלך לחיות חיים טובים. אני לא יודעת מה מצב החתכים שלך ומה את עושה עם עצמך היום אבל אני יודעת שזה רע ורק מקווה שאת לא משאירה את עצמך לבד במערכה. מאמינה בך. חיזוקים וחיבוקים וים חסר גבולות של אהבה אלייך אני