רע לי כל כך

הי, אני בוהה כבר מזה זמן רב בפורומים שונים, אבל לא יצא לי לכתוב. בת 24, סטודנטית לפסיכ', אירוני ככל שלא יהיה. פעם, בצבא, היתי אנורקסית [שהיתה קיימת ברמה מסויימת מכיתה ח' למעשה, אבל החריפה מאוד בצבא], אני מודה שאני קצת מתגעגעת לימים ההם. 43 על 158 . עדיין לא העזתי ללבוש ביקיני, כמובן. אחרי הצבא קרסתי. כל סדר היום השתבש והאנורקסיה, הפלא זה פלא הפכה לבולימיה. מעולם לא הקאתי- פשוט התמכרתי קשות למשלשלים. ההורים שלי גרושים, האמא עמוק בהפרעות אכילה בעצמה. לפני שנתיים וחצי, התחלתי עם טיפול פסיכולוגי- מרצוני כמובן. הטיפול שעודנו נמשך הביא להמון שינויים חיוביים - מבחינת חיים חברתיים, הרגשה פנימית,חוויתי פה ושם ימים ממש טובים, די מאושרים אפילו. הבעיה היא שהפרעות האכילה פשוט לא נפתרות- היות והלימודים מאוד מלחיצים כל פעם שאני מתקדמת קצת אני נשוגה אחורה, כמו עכשיו למשל. ממוצע 95 עלה לי בלחזור שוב לבולמוסים שכבר לא היו לי שמונה חודשים, וזה כל כך מיאש. אני גרה לבד- עם אחותי כשותפה, שכבר משתגעת ממני. ושוב בלסתי היום. ואני עוד במחזור ומרגישה כל כך נפוחה, ומגעילה. אני חייבת תוכנית פעולה.. מה אני עושה, איך יוצאים מזה. לא רוצה לחיות ככה.. לא רוצה לחיות בכלל למעשה אבל כנראה שאין לי ברירה . מישהו, טיפ קטן להתחלה. איך יוצאים מזה?

ב"ה את צריכה לבדוק יחד עם המטפל שלך כיצד את יכולה ליצור או אפילו לחפש מסגרת קיימת בנוסף לכל מה שאת עושה בעניין ה"א שקשור במניעה מטריגרים שתלמד ותחנך מחדש על גבולות והרגלים נכונים באכילה. אני מציעה לך לפנות לבלה אגמון בפורום כאן בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" ואולי אפילו להפגש עימה ולהיוועץ בקשר לעניין. כדי שתמתני כמה שיותר את הנפילות שלך יהיה עלייך לתרגל כמה שיותר איזון באכילה וקביעות עם גבולות ברורים וכמה שפחות להכניס שינויים בתדירות גבוהה. לבדוק יחד עם המטפל שלך נקודות שיאפשרו לך לזהות מה מפיל אותך ושבעוד מועד תוכלי להמנע מטריגרים שרק מחכים מהצד לתפוס עמדה ולהפיל. עדכני אותי מה קורה... אבל זה לפי דעתי הדגש שאת צריכה לשים עכשיו בהתמודדות שלך. בהצלחה והמון אהבה שלך הילה