הצלחתי לא להקיא!!!!!!! ושאלות לדינדין
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הצלחתי לא להקיא כבר שבועיים וחצי!!!!!!!!!!! אני לא מאמינה!!! בהתחלה היה לי נורא קשה אבל זה מתחיל להסתדר. הכל בזכות דודים שלי - הם ייעצו לי להתרחק מהבית והם באמת עוזרים לי ומבינים את הקושי שלי בקשר לאוכל. אני אמנם ירדתי במשקל אבל אני באמת משתדלת לאכול. הבעייה היא שתהייה לי עוד כמה ימים שקילה. רציתי לשאול אם אפשר לאשפז בכפייה מתחת למשקל מסויים או שאני יוכל להסביר למטפלת שלי שאני אוכלת כל פעם טיפה יותר. אני נורא פוחדת מזה כי הגעתי לBMI די נמוך
מי אני כל כך גאה בך על זה שלא אקאת אני כל כך שמחה כי אני יודעת שזה קשה ואת עושה את המייטב כדי להצליח! ולשאלה שלך כן ניתן לאשפז בכפייה בכל משקל ובכל גיל אפילו בגיל 30 ניתן לאשפז כאשר יש BMI נמוך! אבל אני בטוחה כי את מנסה ולא מקיאה ואם תסבירי את עצמך ותחליטי לעלות במשקל באופן עצמי בלי כפייה וכמובן תקבלי עזרה מגורמים חיצוניים כמו דיאטנית ופסיכולוגית זה יעזור המון! שלך באהבה דניאלה שב"ש ואי גאה בך כל כך על המאמץ.
קודם כל נפלא שיש הפוגה בהקאות..ולמה הפוגה? היות ובהפרעה מעין זו זה עלול לחזור מדי פעם עד להפסקה מוחלטת ואני לא רוצה שתפחדי..אם זה יקרה תמיד תחשבי שאת בדרך...ועל דרך המלך הנכונה וזה נפלא כל הכבוד!!! שנית...ההתרחקות מהבית אולי נתנה לך תחושה שונה של שליטה ...(לאן הלכת במקום הביתה?) ולמה זה קורה כשאת בבית דווקא? אלו שאלות קריטיות שאת חייבת לבדוק מדוע זה קורה..הרי לא תוכלי להתרחק לעולם?! את מבינה שזה פיתרון זמני?!..ואת חייבת להתמודד עם מה שקורה לך בבית!! מה גורם לך לעשות זאת דווקא שם? אני רוצה לעזור לך וזו הדרך..פשוט לבדוק!! להיות אופטימים ..שההבראה תגיע לכל החיים אבל יש נקודות שאסור להתעלם מהם כי הם יופיעו שוב ברגע שתחזרי לסטטוס..מבינה מתוקה שלי? שנית למשקל אין חשיבות כרגע היות וגופך מבולבל...וזה כלל לא חשוב ירידה עלייה!! היות והאכילה שלך לא נעשית מתוך צורך פיזי אלא היא מענה על צורך נפשי או הדחקה של משהו אחר..וזה הפיתרון...איך אומרים "פה קבור הכלב!!" היי עימי בקשר תעני על שאלותיי אני מאוד רוצה לעזור לך.. אוהבת המון כוח וכל הכבוד שבועים וחצי זה המון זמן יחסית למישהי שמקיאה..כל הכבוד..איזו הרגשת טראנס..אחרי שעוברים התקפה בשלום ועוד אחת הא? טוב ננוש מחכה לשמוע ממך חיבוק ענק...יייי שלך דינדין
לדינדין! אני חושבת שעכשיו המצב יהיה הרבה יותר טוב. זה שעברתי מהבית זה די לתמיד. אני גרה עכשיו עם דודים שלי , שהרבה יותר אכפת להם ממני מאשר ההורים שלי. עוד חודשיים אני יגור בדירה משלי בגלל שאני ילמד דרך הצבא (לא ישקלו אותי בשביל זה....) ככה שאני לא יגור יותר בבית. בבית כל הזמן היו לי בולמוסים והקאות כי נורא קשה לי שם ההורים שלי ממש לא מתחשבים בי ואפילו הורסים לי (לא נותנים לי לאכול לפעמים ולא קונים לי את האוכל שאני צריכה לפי התפריט ובכלל מתייחסים אליי מגעיל). אני חושבת שעשיתי צעד נכון כי כל הזמן המטפלת שלי אמרה לי שאני צריכה להתרחק מהבית כי זה עושה לי רק רע. אצל דודים שלי ממש טוב לי וגם העובדה שפעם בת דודה שלי הייתה אנורקסית מאוד עוזרת לי כי הם מבינים אותי ובת דודה שלי מדברת איתי ואני מרגישה שפעם ראשונה בחיים יש מישהו שבאמת אכפת לו ממני.
