מה שהולך אצלי בראש
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
"טוב, די שילכו כבר אני כל כך רוצה כבר מהפיתה הזאת עם לבנה! ומחטיף הזה שאני מפנטזת עליו כל כך הרבה זמן. די. עלית במשקל. את רואה? את לא באמת יכולה לאכול כמה שאת רוצה. את צריכה לאכול מבוקר- אז אץ זה אסור לך יותר מקצת. אבל אני לא רוצה קצת. אני רוצה את כל החבילה. לא רוצה להגביל... רוצה בלי גבולות. הלוואי והייתי יכולה את כל החלה המתוקה. את החלה המתקוה אסור לך! אכלת ממנה אתמול! כמעט את כולה! תרגעי! חוץ מזה. את מטומטמת. הרי להקיא לחם זה הכי קשה והכי מזיק שיש. כל השרירים נחלצים למטרה הזו. וזה לא תמיד הולך. טוב. הם הלכו. יאללה- פיתה. חטיף אנרגיה. חתיכת חלה. סיימת? יופי. נגמרה החגיגה. יאללה להקיא. ידעת שזה יהיה קשה נורא. לא פלא שלא יצא כמעט כלום. אבוד... ניסית שוב? לא הלך... איזו דפוקה את...תראי מה את עושה...יום אחד תגלי שקורה לך מה שכוחם אמרו שיקרה. לא יהיו שיניים... אולי היה עדיף כשאכלת רק ירקות... אוף הפיתה הזאת! לא תכננתי שהיא תכנס למערכת! טוב... אז גם מחר צריך לאכול קצת פחות... פיתה דרוזית עם לבנה, כל כך תמימה כשידעת שאפשר פשוט להקיא אותה. באסה כשגילית שלא. " אז מה.... מופרעת הילדה... אין
אחותי, אני כ''כ מבינה אותך. באמת את לא לבד. אתמול עברתי את הסרטים האלה 3 פעמים. ב5 שעות. 5 שעות של 3 בלמוסים. כבר שורפת לי היד. אני מרגישה לפעמים כ''כ מטורפת. אבל אני יודעת שזאת לא אני- אני לא מצליחה להכניס לפה שלי כ''כ הרבה ג'אנק כזה. לטרוף לחסל ולהתפרע על האוכל ברמה כזאת. אם זו לא אני , אז מי זאת לעזאזל שיושבת לי בראש ומהנדסת לי אותו לגרף שונה ממה שרציתי?! אני רוצה להבריא. אני מאמינה שגם את. תהי חזקה ילדונת. הרבה הרבה כח ואהבה.
האם המחשבות שלי הן הגיוניות? כבר איבדתי את זה את מבינה? זה םשוט כבר נראה לי כל כך הגיוני- אם אני מעלה במשקל, אני צריכה לבחור בקפידה אם יש איזשהו מאכל שאני באמת רוצה ואז להקיא אותו. כי אם לא אקיא אותו אז אני לא בסדר! אז העונש יהיה עוד ימים שבהם אאלץ לאכול פחות כי ככה זה- אם רוצים לשמור על המשקל צריך לאכול באופן שמוציאים בערך כמו שמכניסים ואם "חוטאים" אז מקזזים ביום שלמחרת. אבל אני לא רוצה לקזז! אני רוצה להקיא ולמחרת לאכול בלי לקזז! וזאת כן אני. אני לגמרי. אני שיודעת שזה מזיק אבל אולי בעצם לא כל כך.... וזה הכי מפחיד
גם אצלי בדיוק הסרט הזה עבר..בעבר..הרחוק תודה לאל..ולא הייתי אוכלת עם המשפחה נמנעת אבל בסתר טורפת..למדתי עם הזמן שמותר לי להנות ולחיות אני לא בעונש ואם היית אוכלת פיתה אחת עם לבנה לא היה קורה כלום אח"כ אולי כבר לא היית מרגישה רעבה עד למחרת ואולי כן..וזה החיים לא תיכנון ארוחות זמנים מה כן ומה לא דווקא זה גורם לגוף בפסיכולוגי להתמרד..לאכול בסתר ואפילו לא יודעת אם ההנאה היא גדולה כמו לאכול כאני מרשה לעצמי בכייף מכל ביס..! אנחנו חייבות להתחיל תהליך הבנה לרדת למודע מה קורה לנו ולתקוף את השורש וכך להיפטר מזה..זה לא יעבור כל מה שעובר בראש כל עוד לא תביני מה מתחולל אצלך באמת עם היחסים עם אוכל.. אני כאן אם תרצי עזרה וזה שווה כמו יהלומים !! כי לי לא היה עזרה ובכל זאת נלחמתי והיום אני אוכלת פלאפל ושווארמה בלאפה עם ציפס ואני חיה..וגם בכלל לא נשקלת ואם תראי אותי את לא תאמיני כי יש לי גוף יפה ואני שלמה איתו כמו שהוא.. המון כוח והצלחה דינדין
זה לא חוק שאני לא אוכלת כלום! יש ימים כאלה ויש ימים כאלה! גם אני הולכת למסעדה ואוכלת לאט ויפה ומסודר ואח"כ לא חושבת להקיא את זה אפילו! גם קינוחים! הכל! אבל יש ימים שאני פשוט רעבה לטרוף משהו! טבא לי איזה משהו ולא בטיפין טיפין אלא בביסים בהמתיים! וזה קורה לכל אחד וכולם באמת מפנקים את עצמם! אבל אני , בחלק מהימים, בולחרת לטרוף אמיתי אמיתי ואח"כ לשכוח לזה קרה- להקיא את זה ולא להתייסר או לקזז. חוץ מזה, שאחרי שאחרי להקיא (בין אם יוצא משהו ובין אם לא יוצא) זה מפסיק את הרעב. פשוטו כמעשמעו. זה עושה לי בחילה ואח"כ בלי תאבון אני יכולה לחזור לסדר יום של אוכל בריא בכמויות נכונות ובריאות ולא בלטרוף. ואני מתה שמישהו כבר יצליח להבין אותי ולעזור לי! אלוהים למה זה לא קורה???????!
אוף דינדין איך אפשר לא לחשוב כל הזמן???הוא כמו אוייב,לא צריך אותו בכלל...כשיש מצב רוח רע אז לא אכפת מכלום ואין כוח אפילו לעצור את אצמך ואתה פשוט אוכל שטויות...אצלי למשל כשאין לי כוח לכלום ואני במצב רוח רע או אפילו סתם ירוד...אז ישר לא אכפת לי מכלום ואני אוכלת שוקולדים...זו התאווה שלי וזה החיסרון הכי ענק:( אוף... מעיין
