קרוב רחוק....

אני מנסה להבריח אותו. אומרת דברים, מתנהגת בצורה שאולי תפחיד אותו. אוכלת קצת. קוראת ספר על מישהי עם הפרעת אכילה. מזכירה לו שאני לא בן אדם קל. חושבת יותר מדי. רוצה להבריח אותו כי עוד מעט אתאהב בו ואז לא ארצה שילך. כמו בודקת את הסבלנות שלו, החוסן, הרצון להיות איתי. אם הוא יעזוב עכשיו אני אמשיך הלאה. אך עם כל דקה שעוברת הפחד שהוא יעזוב מתחזק. מנסה לשבור דפוסים ישנים. אם משהו מפריע אז לא הולכת לישון וקמה כאילו כלום לא קרה. הוא בטוח חושב שאני מתוסבכת. אז למה הוא נשאר? למה הוא לא בורח ממני? מה הוא מוצא אצלי בכלל..... רוצה להגיד לו: תלך עכשיו כל עוד אני חזקה, כל עוד מחזיקה את עצמי. אתה מפרק את ההגנות שלי, את החומות שבניתי במשך שנים. אתה מעורר בי משהו שאני לא מכירה. לא באמת האמנתי שקיים. אתה גורם לי להרגיש חיה. לרגע אפילו קצת אוהבת את הגוף שלי...קצת. אתה גורם לי לוותר קצת על השליטה האובבסיבית,להשתחרר. אתה חייב ללכת כי אני לא יודעת איך להתמודד עם כל זאת. לא רוצה שתלך אבל אתה חייב. אבל אני לא אגיד לו . אני אחכה שינחש. הוא לא ינחש ואני אתעצב ואהיה ממורמרת על כך שהוא לא מבין. ואז הוא יתקשר ואני לא אענה. הוא יתקשר שוב ואני אתעלם. ואז שוב אעלם.

איזה כייף... אל תוותרי אולי זה יכול להיות הריפוי שלך אבל אני סתם מדברת .. את מאוד פוחדת שיקחו לך את המחלה זה המשפט שאמרתי לחבר שלי שאני פוחדת שהוא יקח ממני את המחלה והוא הצליח לעשות את זה בין היתר... ואח"כ נפרדנו כי כבר לא היה מקום לכלום .. לא משנה קרו עוד כל מיני דברים שלא בהכרח קשורים להפרעות אכילה.... אבל הוא היה צריך להיות שם כנראה אם גבר נשאר במצב הזה .. אני מורידה לו את הכובע זה אומר משהו .. את לא חושבת??? אל תייאשי אבל אם זה מהמקום הזה שדיברתי עליו אל תוותרי אם זה כי זה באמת לא מתאים אז אולי באמת לא צריך... חיבוקים אגב .. מי זא דליה המקסימה?? תהיי בקשר המון אהבה יום טוב :-)