חשוב!! נא לקרוא
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
קראתי כמה מההודעות האחרונות בפורום ופתאום עלתה בי המחשבה הבאה... כל ההודעות מתעסקות באוכל, מה הוא גורם לנו, מה הוא עושה לנו, משקל גבוה/נמוך והרצון לרזות. למה אנחנו מתעסקים רק בסימפטומים של המחלה ולא בגורמים שלה? הייתי רוצה לשמוע כמה מהסיפורים של הבנות/בנים, ובמיוחד, למה הם לא מצליחים לוותר על המחלה. מה היא נותנת לנו? אחת הסיבות שאני חולה היא כי המחלה נותנת לי דברים שאני לא יכולה להשיג בצורה אחרת. כל החיים שמתי את כל העולם לפניי, מחקתי את עצמי בשביל אחרים. בתוך המחלה, למדתי לשים את עצמי ראשונה. אם אני צריכה להקיא, מצידי שכל העולם יתפוצץ.... כל הכעס והמטענים שיש לי כלפי אמא שלי מצאו ביטוי באוכל. בעזרת האוכל (או האי אכילה) אני מכאיבה לה ומחזירה לה על הטעויות שלה. אני לא מרשה לעצמי לפגוע בה מילולית אז אני משתמשת באוכל. אלו רק שני דברים שהמחלה נותנת לי...יש עוד הרבה. הייתי שמחה לשמוע תגובות. חג שמח!
לדעתי אם נמצא את הגורם של המחלה יהיה יותר קל לטפל בה ע"י טיפול בגורם עצמו ולא התעסקות בסימפטומים זה כמו שאם רוצים לעקור עץ צריך לעקור אותו מהשורש כי אם נחתוך רק את הענפים הוא יצמיח ענפים חדשים וואלה יצא לי משל מה זה טוב...
זה ממש נכון מקסימה שלי..הן באמת חלק מהסיבות שגורמות להפרעות אכילה.. רק טעות אחת..קטנה וחמורה שהשימוש באוכל כמפלט..כפורקן לכעס ולהרס העצמי הוא טעות יסודית..זו בריחה מהרגשות ומהתחושות כאילו אנחנו לא שם או לא בסיטואציה שקשה לנו איתה ולהתמודד מולה..וכשזה הופך להיות כאילו הפיתרון זה חמור כי ממשיכים וזה לא באמת פותר..אבל מה הוספנו לעמינו בנוסף לכל עוד ייאוש והרס ובריאות לקוייה.ובעצם קיבלנו אפס הצלחה! הדרך הראשונה בטיפול היא מה שאת עשית כבר עם עצמך זה בירור מה מביא אותך לכך וזה נפלא באמת!!! מכאן את יכולה להמשיך להבריא לטפל בהתמודדות עם הכעס על אמא..ברגשות ובמיקוד שלך בעצמך בעולם שלך..שגם לך מותר לכעוס ולבטא את עצמך ומותר לך להנות ולעשות דברים גם אם לאחרים לא נראה זו זכותך!! מקווה שתפעלי בכיוון הנכון יש לך אבני דרך בנויות..וזה כבר התחלה.. המון בריאות נשיקות דינדין
אל תאשימי את אף אחד, גם לי אמר הרופא תפסיקי להשקיע את הצרות שלך באוכל. הכל זה רק תרוץ, לכל אחד יש את הצרות שלי, למי יותר קטנות ולמי יותר גדולות, אנחנו צריכים להתעלם מהצרות האישיות שלנו ולהתרכז בעצמנו. לא לחפש תרוצים, הנקודה וכאן הבעיה שהכל מילים בתאורייה, איך בורחים ונגמלים מאכילה כפייתית. כולם יודעים על מה אני מדברת, צרות אישיות אוו לא, מה עושים? אי אפשר לנער את הצרות האישיות שלנו. הם חלק מהחיים, או אפשר להגיד לבעל חולה לך, וכהנה וכהנה. אנחנו צריכים לפתור את בעיית האוכל ולא את המחלה / צרה שאולי גרמה לאכילה הכפייתית שלנו
