לבד.

יושבת מולו ובוכה. מילותיו הן כמו בועות סבון: כלפי חוץ הן יפות ונוצצות. אך בפנים, הן ריקות. אתה אומר שאני חכמה. אתה אומר שאני יפה. שלא חסר לי כלום. אז למה מרגישה מיותרת? מרגישה כל כך ריקה. זו הפעם ראשונה שאני בוכה כך מולך. מנסה להחניק את הדמעות. אך כל כך כואבת מבפנים שאפילו דמותך מתגמדת. ומבעד למסך הדמעות אני קולטת את עינייך. גם אתה נראה עצוב. עכשיו אתה נוסע. ואני נשארת חלשה. וכל גופי עייף. מנסה להיאחז במילותייך. אך הן מתפוצצות אל מול עיניי... כמו בועות סבון.

טוב שיש פורום בנושא חשוב זה. אני מקווה שלכולם יהייה טוב, בברכת חג פסח שמח וחיים מאושרים לכולם.

ה"מילים האלה" מזכירות לי שיר שכתבתי בזמני הגרוע כתבתי שירים מקווה ששלומך טוב אוהבת דניאלה חג שמח