בהמשך לשיחתנו מלמטה-

דינדין, קראתי את שכתבת,] ומכיוון שאני להוטה לפצח את נוסחאת הבעיה שלי וכך לפתור אותה אני ממשיכה לחפור בה ולהסביר את כל הרבדים בצקווה שתוכלי לעזור לי " אדם רגיל..נכון אומר לפני העוגה כדאי או לא ואם הוא החליט כן לאכול אותה הוא נהנה וזהו ממשיך הלאה ולא טוחן את עצמו למה אכלתי ומה אעשה כדי להוציא את זה עכשיו...זה היה מחוץ לתחום בשבילי.."- אנא הכירי לי את הבנאדם הזה... בואי נצא מתוך נקודת ההנחה שאין כזה? יודעת מה? יש רמות, נכון, יש בנות שמחזיקות את הבטן שלהן אחרי האוכל הזה ומשתגעות- אני לא. אני פשוט יודעת שזה יותר מידי וזה לא לעניין. חוץ מזה- איזה אדם יגיד לך "לא" אם תתני לו עוגה שלמה ותגידי לו- אתה יכול לאכול את הכל ואחרי שתי דקות כאילו רק רבע אכלת! (יש כדורים כאלה שכביכול מפחיתים 25% מהשומן עאלק אבל להקיא באמת מפחית) "כי לו היית בשליטה היית אומרת אהנה מהפשטידה יחד עם כולם חתיכה בסבבי וזהו..ולא אטרוף אותה כאילו שאסור לי ואוכל כל מיני דברים שאסרתי על עצמי ורק בתוך הבולמוס כשאף אחד לא רואה אני מרשה לעצמי גם ככה אחרי זה אוציא את זה.. אז אחדש לך אם לא ידעת..זוהי חוסר שליטה מוחלט!!" .. א- למה בולמוס? ארוחה. ב- למה חוסר שליטה? פשוט לאכול. אפילו לא בכמויות בלתי מוסברות. וידוע לכולם שה"חטאים הקטנים" (ככה כתוב אפילו בספרי הבישול!!) הם חטאים. וצריך לשמור, אז חברות שלי לדוגמא- עושות הליכה באותו ערב שהן אכלו יותר מידי- לי אין זמן להליכה אז אני בוחרת או שלא לאכול מהדברים היותר מדי האלה, או לאכול ואחר כך להקיא אם כבר אכלתי. במודע. מבחירה. האם להקיא פעם בשבועיים הורס את מערכת העיכול? לא מאוד. האם אשמין מזה? גם לא! כי זו תדירות פיצקית. אז למה לא? איפה פה אני מפספסת?!? "...רוצים להיות מטופחים זה לא אומר שצריכים להיות שדופים עור ועצמות כי הדוגמניות לא אוכלות כלום ואם תהיה בחברת כזו יום אחד תיווכחי לדעת שזה חלק מהעבודה שלהן." א.- אני כן בחברה שלהן... אני כן צריכה להיות רזה- לא שואפת לשדופה- אבל זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי... מה אפשר לעשות? אני צריכה לשמור! אין מנוס, רק צריך להצליח לעשות את זה עם בריאות... אז אני לא יכולה להרשות לעצמי את כל העוגה כי זה לא ריאלי אבל אם אקיא את זה אז זה לא נורא, כי זה כאילו אכלתי רק פרוסה.. עזרי לי- איפה אני מפספסת?? ועוד שאלה- אני נשמעת לך חולת נפש?.. (שאלה מתקילה הא?)

היי מתוקה.. עניין הצורך השליטה במיוחד באחד התאוות הגדולות של החיים הוא חזק!! העניין הוא שאנחנו לא צריכים להיות כל הזמן בשליטה מותר לנו להנות מחתיכת עוגה ונכון אולי אח"כ נרגיש קצת..."וואו היום הגזמתי בטח העוגה 1000 קלוריות" אבל וזה אבל חשוב!!! העוגה זה לא משהו יומיומי על בסיס קבוע אז אדם רגיל מתוקה שלי כן אוכל..ואולי מציק לו אבל ממשיך הלאה ולא טוחן את עצמו בייסורים להוציא את זה.. אני הייתי רקדנית..10 שנים ועוד 3 שנים בלהקה והופעתי בספרד..וזה משהו כמו דוגמנית כי הגוף הוא כלי ולהיות רזה בשביל להראות עם בגד גוף שקוף וצמוד זה דבר הכרחי ואני יודעת כמה ימים של התנתקות מאוכל היו מסדרים לי תבטן לגב..ואחרי שהייתי אוכלת אפילו תפוח הייתי מרגישה נפוחה ומחזיקה תבטן למרות שאף אחד לא הבין על מה אני מדברת בכלל איזו בטן..את עצמות!! אבל אני ראיתי אחרת.. לגבי הפיתרון שלך להנות ולהקיא- זה הגרוע מכל..כי כרגע זה בסדר פעם בשבוע אבל זה לא נשאר כך יקירה שלי זה מחמיר גם אני התחלתי כך ואיך מצאתי את עצמי רק בגיל 27 מטפלת בעצמי..לאן שאני התדרדרתי..בעבור מה..איזה מחיר ששילמתי..האם הי שווה? לא..וזה בכלל לא כמו שתיארת "חולת נפש?" תמיד בכל מקום הייתי ידועה כמקובלת מנהיגה, חכמה, יודעת בדיוק מה אני רוצה..אבל מתחת למעטפת לא הייתי חזקה כל כך..אבל עניין ההפרעה עדיין לא סיווג אותי כחולת נפש כי זה לא! אבל כרגע את נמצאת שההפרעה הזו עוד נוחה לך, מסתדרת לך וזה מה שמפחיד אותי שתמצאי את עצמך עוד כמה שנים מי יודע כמה? גרוע יותר..בשאול תחתיות..ברפש של ההפרעה הזו ואז תזכרי מה רשמתי לך בדיוק! מתוקה שלי..איני מתכוונת לשכנע אותך כי את כל כך ..נהנית מהמקום שבו את משתמשת באוכל כדבר שהוא הנאה אבל אסור לך ..ואת מעמידה לעצמך מחסומים..ומרשה לעצמך רק כשאת לבד..או בזמנים מסויימים...גם לאבד שליטה מבחינתך...(לאו דווקא באוכל) הכוונה היא שכל עוד את אוכלת מה שהצבת לעצמך את בשליטה וברגע שאכלת משהו "אסור" כביכול איבדת שליטה ואז ממשיך הבולמוס ואז להוציא הכל..זה האמת של ההפרעה..! קשה לי כשאני רואה בנות אחרות נכנסות למנהרת הזמן הזו שמי יודע כמה זמן היא תיקח עד שנתפקח..ושהאוכל יהווה איום בעבורנו..או משהו אסור לנו ! אני מקווה שתחשבי על זה ותפסיקי עם זה במיידי..ואם לא אני רק אתפלל בעבורך..ואמשיך לדאוג לך אפילו שלא תביני על מה ולמה..כי לי אישית זה חשוב..ואני כאן בכדי לעזור לכל מי שיחפוץ..איפה שלי לא היתה עזרה.. אז מאמוש..גם אם תרצי לדבר ולפרוק ולספר..אני כאן..ומה שתחליטי בעבורך רק שיהי לך טוב... תגידי את מרגישה תלחץ..מהארוחה של החג? כמו רוב הסובלים מההפרעה? לזה אני מתכוונת?! מתי נשתחרר מזה הא? מתוקה אוהבת אותך שימרי על עצמך דינדין

אבל לא לגמרי... לחץ מהארוחה? לא .. זה לא קורה לי... אבל כן, אין לי כוח לעשות את הקיזוז של יום אחרי העוגה שאת מדברת עליה... זה כל הסיפור..