חשוב
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
טוב, משהו לא מדהים, בלשון המעטה: היום קלטתי, כאילו, ניתן לי אישור ממישהו אובייקטיבי שאני יכולה לעלות במשקל. חלומי התגשם, סוף סוף מותר לי להיות שלוחת רסן ולעלות במשקל! גלידה, עוגות, עוגיות, אלכוהול, שייקים ועוד ועוד- זה מותר!!!! וואו!!! ועוד- המישהו הזה אמר לי שהוא בעצמו ערב לכך שלא עבור את המשקל יעד- כלומר- ברגע שאעבור אותו אני יכולה לחזור לאכול את מה שאכלתי פעם- רק ירקות. כל הזמן (שזה אחלה- יש מגוון מטורף של מאכלים שאפשר להכין- קצת יצרתיות ואתם בעננים!) שתבינו, כל הבעיה שלי עם התת משקל היא שהמצב הפיזי שלי על הפנים- אני רועדת קור, אני כמו עלה נידף ברוח, לא יכולה לקום מהכסא, וזה די סיוט.אז יאללה- אעלה במשקל ויהיה יופי. הבעיה מתחילה כאן- עד עכשיו, היה לי יום מקסים-אכלתי דברים שלא אכלתי המון זמן כמו עוגיה, בגט קצת, אגוזים יוגורט גבינות ודברים כאלה שאני צריכה באמת לאכול, ולא נתתי לעצמי להרגיש רע בעקבות זה כי אני יודעת שעכשיו אני צריכה לעלות במשקל. אבל עכשיו קרה משהו רע. אמרתי לעצמי שאוכל פרוסת עוגה. כי מותר לי. אבל העוגה הייתה נורא טעימה, ופתאום קלטתי כמה אני מפספסת- ואז החלטתי, איך אקיא את כל מה שאני עומדת לטעום- ובחרתי לטעום מכל הדברים אליהם התגעגתי- עמדתי במטבח וחשבתי מה אני זוכרת שיש ואולי יהיה לי טעים.. הרשימה ארוכה- אבל זה לא בולמוס- פשוט אם כבר החטתי שאקיא- אז בפעם אחת את הכל ומחר זה לא יפתה אותי. אז הבנתם? ולגבי מה שאמרת דין דין- שאני רעבה למשהו אחר- זה נורא יפה להגיד, אבל כל הפרעות האכילה שלי נובעות מכך שמכורח אורח חיי אני צריכה להיות רזה, כל חיי הייתי במעט עודף משקל והצלחתי לרדת, וניסיתי כל שאר חיי לשמור על המשקל הזה. משלא הצלחתי עברתי לרק ירקות, כי אני אוהבת לאכול, ומעצבן אותי שאני צריכה לעצור את עצמי אחרי 2 ביסים, כאילו- אני מלאה אבל זה טעים וכיף אז למה להפסיק? ובמקם את האוכל המשמין לאכול בכמויות, עדיף שאוכל ירקות בכמויות- כי מזה לא משמינים. וזהו. זאת התורה כולה- ומשגיליתי את אופן ההקאה, זה כמו לאכול, לעשות כושר, ואז להוריד את האוכל אחרי שעה- רק שלהקיא לוקח דקה.
אני חייבת לקבל חוות דעת על מה שעובר עליי, אני לא יכולה עם החוסר ודאות הזה של האם מה שעובר עליי הוא בכלל הגיוני- האם זה ריאלי או שאני באמת לא שפויה. בבקשה, אני שופכת את הלב שלי פה, דברים שאף אדם שמכיר אותי לא יודע.אני חייבת תגובה אנושית... אני לא כותבת בשביל לכתוב.. אלא בשביל לקבל ראיית עולם רחבה על זה...
זו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן- עד כמה אני לא נורמלית? עד כמה האוכל משבש לי את החיים? הבעיה היא שאני ממש שונאת להקיא ואף פעם לא מצליחה להקיא את כל מה שאכלתי, אני מתייאשת כי לוקח לי הרבה זמן ןאני שונאת את עצמי כשאני עושה את זה, מעין איבוד שליטה. בכל אופן, משהו כאן לא בסדר-חייב להיות מקום שקט בראש שאין בו מלחמות יומיות של מה לאכול ומה לא וכמה כי כל כך נמאס לי כבר -זה שואב מני את כל הכוחות ואני נטולת אנרגיה לעשות דברים אחרים. .
המצוקה שלך נוגעת מאוד לליבי... אבל היא נובעת ממשהו עמוק ופנימי יותר נסי לחפש בתוכך את השורש של ההפרעה ונסי לחפור ולמצוא מה באמת מפריע לך אני יכול רק לחזק אותך ולעודד אותך שיהיו זמנים יותר טובים שפע של חיבוקים ונשיקות
זה לא מכורח חייך..ממש לא זה בחירה שלך להשתמש באוכל ככלי למשהו אחר..ואם תתעמקי באמת של חייך תגלי את השכבה שגורמת לך ומביאה אותך לזה..וזה נדמה לך שהיום תקיאי ומחר לא תתפתי אין דבר כזה אם לא מחר אז מחרתיים.. מה זאת אומרת..חייבת להיות רזה? לא ברור לי! וזה בסדר לאהוב ולאכול ירקות אבל זה לא רגיל לאכול רק מהם..ואם לא הייתה לך ההפרעה תאמיני לי היית רזה ובכלל לא שמה לב לכל דבר שאת אוכלת ומרשה לעצמך גם עוגה טעימה ולא רק שני ביסים ממנה רק שאדם רגיל אוכל ממנה נהנה וזהו ממשיך תיום כאילו כלום ואם הוא יהיה רעב הוא יאכל יותר מאוחר ואם לא אז לא יאכל עוד אבל אצל מי שיש הפרעה זה ארוחות מסודר ובדיוק מה ואם אכלתי משהו שהוא לא בסטנדרט שקבעת אז זה שברת לעצמך משהו ואז את אומרת בראש...טוב אכלתי את זה ואסור לי יאללה אמשיך לאבד שליטה ואח"כ אקיא הכל מחר יסתדר..וזה טעות זה לא הפיתרון וגם לא בדרך.. מתוקה שלי יש עזרה ויש טיפול ואפשר להפסיק את המעגל המייסר הזה.. מקווה שתרגישי טוב ותשני גישה לעזור לעצמך כי את צריכה עזרה.. אוהבת אותך ודואגת לך.. נשיקות דינדין
כשאני בחרתי להקיא- זה היה בהחלטה- אוקי- אין איש בבית- הזדמנות. ורק אז, עוד לא אכלתי,קודם חשבתי- מה רציתי לטעום ממנו, איך יצאה הפשטידה וכו'- או בקיצור: עכשיו אני עומדת לאכול ולהקיא- מה בא לי לאכול (כי ממילא אקיא את זה אחר כך). השליטה היא מלאה. וזה האבסורד. מעבר לכך- את מדברת כאילו את חיה בעולם מקביל בו אנשים לא סופרים קלוריות באובססיה ומתעסקים במשקל, מראה חיצוני ודיאטות 24/7. אין מנוס מזה, ואפילו אם הדבר יהיה מצער- למרות שזה לא נורא, זה מראה שאנחנו חלק מחברת השפע, זו המציאות. אני לא מכירה אף אדם, אף בחורה לפחות, היכולה לאכול פרוסת עוגה מבלי להתייסר עליה אחר כך. אם אתחיל טיפול, מה תהיה מטרתו?
