הרגע שלפני......

דינדין וכולם שלום.... במכתב האחרון שלך "מחבקת אותך עכשיו..."(גם אני) כתבת לי לחשוב מה גורם לי לבולמוס.....לא הצלחתי להבין כי..אצלי זה אוטומטי...הבית ריק=בולמוס...למשל אם הייתי גרה לבד אולי הייתי מצליחה להבין...אין לי איזהשהו זעזוע שבאותו יום מסוים גורם לי לבולמוס...פשוט המצב התמידי שלי הוא חוסר מטרה וחוסר כל הנאה מהחיים....אני יודעת שאני חייבת למצוא לעצמי "גירויים" חדשים...כמו שהיה לי פעם...שהם אלו שיתנו לי את הרצון לחיות שוב...אבל יש לי עכשיו את הלימודים האלה שאני חייבת לסיים.(והדבר היחידי שאני מצליחה בו עכשיו זה להיכשל...)..ואין לי מה לעשות בנדון...אני שונאת את החיים שלי ...אבל אני חייבת להחזיק מעמד עוד כ-שנתיים.......אני לא פורשת.... גם כשאני מנסה לעשות את הדברים שבדרך כלל נחשבים כ"כיף" בעיניי אחרים הם לא נראים לי כמהנים בכלל.....אני צריכה ריגושים חזקים יותר.....כנראה... אם הייתי מספיק "מיוחדת" לחלות ולהתאשפז...אז למה אני לא מספיק "מיוחדת" בשביל לעזוב הכל ולהתחיל חיים חדשים???שמחים יותר????

היי קראתי מה שכתבת תתאמצי!!! קודם כל זה העניין מה קורה שאף אחד לא בבית? מה את מרגישה (עזבי תאוכל) שיש לך חופש? שאף אחד לא מבקר אותך? שאת לא חייבת לעמוד בציפיות של מישהו? מה קורה? שנית..תראי רצית ללמוד כי את רצית או כי רצית להוכיח למישהו משהו? ההורים? חברות? כי אם לא היית לומדת אז מה? היית מרגישה לא שווה? האם יש דברים שאת עושה רק בכדי לרצות אבל בתוך תוכך את לא צאמינה בהם והיית רוצה לעשות משהו אחר? הקונפליקט בין רצונותייך לבין העשייה מתוך כפייה על מנת לרצות הוא שגורם לך למרוד במוסכמות ופה הנה אתם לא רואים אבל אני שוברת..מה שנראה אצלכם בסדר את נלחמת בעצמך ועושה בולמוס נכון? אז איך להתחיל? קודם כל את כבר לומדת אז עשי זאת בכייף ותסיימי זאת לפחות..את חייבת למצוא דרך לכבד מה שאת רוצה בלי שום קשר למה יגידו או יחשבו...לכל אדם יש את זכות הבחירה אפילו אם בבית התחושה אחרת...עשי דברים רק למען עצמך בלי להרגיש נקיפות מצפון...נניח חוג, מסאז..משהו שאת אוהבת!! ותנסי לשבור את האוטומט..כלומר כל פעם..שאין מישהו בבית..נניח שימי מוזיקה ותעשי אמבטית שמנים..או משהו שאת תבחרי..עד שזה יהפוך להרגל ולא תרוצי לאוכל אוטומטית כשהבית ריק.. את צריכה טיפול מתוקה שלי..אני יודעת ומבינה בדיוק על מה את מדברת אבל און ליין זה קשה ..את צריכה ללכת לדבר לפרוק להתייעץ.. אשמח לייעץ לך אם תרצי למי לפנות.. ובית חולים לא יעזור אם לא תעזרי לעצמך לבד!!אין להם קסמים..ההיפך זו יציאה משיגרת החיים שאח"כ לחזור אליה זה גם תהליך.. להיפך אני ממליצה על תהליך בשילוב עם החיים הרגילים למי שיכול כמובן... אשמח להתעדכן..דואגת לך..וחושבת עלייך חיבוק דינדין