נעים להכיר

דינדין תוכלי לפרט על השיטה שלך שאת כותבת מה שעובר עליך כשאת רוצה לאכול? ואיך הגעת לזה?

היי גם לך...באמת נעים להכיר.. ולשאלתך בדבר "השיטה" היא בעצם פיתוח המודעות של עצמי כי בהתחלה הייתי נטרפת בולמוסים או לגמרי מרעיבה את עצמי תקופות מסויימות בלי מודעות הייתי פשוט רק סביב זה במן חלום כזה ואחרי ההקאה בוכה מתייאשת רוצה למות.. אחרי שהתחלתי טיפול משולב למדתי לפתח את המודעות לצרכים שלי לרגשות שלי ואת יודעת מה זה עשה? זה חיבר אותי לאני שלי..לתחושות לכאב לכעס ולכל הדברים שרציתי שייעלמו אבל לא בדרך ההתמודדות אלא בנסיון לדחוס אוכל ולטהר עצמי כאילו לא להיות בחיים ברגשות ובתחושות האמיתיות.. אז ת'כלס איך התחלתי? אחרי שהייתי מקיאה או לא אבל מרגישה מן מחשבות קודחות לי בראש על כל מיני דברים...לדוגמה: "אמא אמרה לי כך..." הבחור ברחוב זרק מילה? למה הוא התכוון?...בעבודה כעסו עליי- אני לא שווה? ועוד ועוד..אולי אני לא אמא מספיק טובה? למה זה קורה לי? הייתי יושבת עם עצמי ומנתחת מה היה רגע לפני ההקאה איזו סיטואציה הביאה אותי למצב של ריצה בהולה לאוכל והקאתו או מה גרם לי להרגיש כך והאם התייחסות שלי לאירוע הייתה נורמאלית או חשתי דברים בגלל דימוי עצמי נמוך, לא מגיע לי להנות, לא מגיע לי לחיות ועוד..מליון דברים בסופו של דבר גיליתי: אני פניתי לאוכל במקרים של לחץ אטומי...שאני הכנסתי את עצמי כאילו כל העולם רודף אחריי ואין לי זמן חייבת להספיק..כשבעצם זה "לחץ מדומה שיצרתי לעצמי" במקרה אחד: כשכעסתי על אמא שלי..מאוד!! אח"כ הלקיתי את עצמי שכעסתי עליה כאילו היה אסור לי!! במקרים של "אוטומט" - מרוב שההפרעה היתה מושרשת בי ממש בשעות ובימים מסויימים הייתי עושה זאת אפילו לא הולכת לאירועים או יוצאת מהבית..מן רוטינה כזאת...ריצה הביתה הקאה ומנוחה..עד ששברתי את זה!! יקירה שלי התהליך הוא מורכב זה לא קל וזה דורש כוח ואומץ לפתוח דברים כואבים בכי , ילדות כואבת ועוד אינספור סיבות..מה שכן?!! זה שווה החיים שווים כל מאמץ.. ואני דוגמה לכך שאפשר לנצח את זה..אבל בדרך קשה וארוכה..ואין משהו אחר...ובטוח שאסור להתייאש.. את יודעת כמה פע' אמרתי לעצמי אחרי הקאה בבכי אני לעולם לא אצליח והייתי נשברת?? אבל הייתי כותבת ומשננת לעצמי "דינדין זה תהליך לא נורא תמשיכי" ועם הכאב הייתי ממשיכה הלאה.. אני בריאה..לחלוטין תודה לאל..לא אומר לך שאין לי פחד שאשתמש בזה ואכניס את זה זה מקנן בי אבל אני עובדת על עצמי..מאוד וכל הזמן..אוכלת רגיל (אשקר אם אומר שאני לא חושבת פעמיים לפני מה שאני מכניסה) אבל אוכלת כמו כולם...כי הכל מותר והחיים נועדו להנאה ולא לסבל.. אז יקירה שלי..אני שמחה שכתבת לי ואם תצתרכי עוד משהו אני כאן למענך ובשבילך.. יום נפלא דינדין