אשמח לעצות

הי, הייתי רוצה להבין מה קורה איתי עכשיו ואולי תוכלי לעזור לי או אולי מישהי שעברה את זה תוכל לעזור. במשך כמה חודשים הקאתי את כל מה שאכלתי עד שאיבדתי תאבון - הייתי נראית נורא לא היה לי כח לכלום כאבה לי הבטן כאב לי הלב - הכל היה נורא. לפני חודש סיפרתי לאמא שלי והלכנו למרפאה שמתמחה בזה ואמרו שאני סובלת מתת משקל ומתת תזונה ושיש לי לחץ דם נמוך מאוד ואסור לי להתאמץ. אחר כך סיפרתי גם לשאר המשפחה ומכל הדברים האלה הרגשתי שאני רוצה מאוד להפסיק להקיא ולהתחיל להרגיש טוב אז שכולם בודקים אותי כל הזמן היה קשה להקיא ונאלצתי לאכול לאט לאט ועכשיו אני כבר אוכלת יותר אפילו ממתקים ! הבעיה שלי היא שאני פוחדת - אני עדיין חושבת על להקיא ולפעמים אני מנסה ומפסיקה באמצע כי אני רוצה להבריא אבל פתאום אני אוכלת יותר ואני לא מתעמלת כי אמרו שאסור ואני לא יודעת מה לעשות - זה הגיוני שאני אוכלת שוקולדים פתאום ולא מצליחה להפסיק ???? ומה יקרה אם אני אשמין מאוד ???? אני לא יודעת איך להתמודד ואני פוחדת שאני אחזור למצב הקודם - מה אפשר לעשות ?אני לא רוצה להיות שמנה אבל אני כן רוצה להיות בריאה

הי אני מזה מבינה אותך.. רק אני לא מקיאה אלא משלשלת.. לא מצליחה להקיא.. גם אני מתה להבריא ולהפסיק להתעסק באוכל... הייתי בתל השומר לבדיקה.. יש אישור שיש בעיה.. צעד אחד קדימה.. אולי אתאשפז.. ואני גם מתה מפחד! שלא אצליח, שלא ארצה הכל.... את בסדר, גם אני תוקפת שוקולד, עוגיות, לחם, כל מה שקשור למתוקים ולדברים שאני בתת מודע שלי אוסרת על עצמי לאכול, וכשאני שוקעת בדיכאון או עצבים אני תוקפת כל דבר שאני רואה.. זה חלק מהבעיה כנראה.. גם חברה שלי הייתה ככה עד שהיא החליטה להתאשפז... גם לי אמרו שאסור לי להתאמץ ואני מבינה אותך שאם את לא עושה ספורט את מרגישה שמנה ועצלה, גם אני ככה... אז אני מנסה לאגור כמה שיותר כוחות לעשות... זה דפוק אני יודעת.. אולי פה אל תקשיבי לי... טוב תרגישי טוב! ולילה טוב!

מתים לאכול משו... ואז מתחרטים... ואז מרגישים שמנים... ונפטרים מזה בכל מיני צורות(שילשולים-הקאות) ואז נשבעים יותר לא לאכול כלום... ------ עד הפעם הבאה... גלגל חוזר.. ושוב חוזר... בשביל זה צריך טיפול..

ב"ה אני כבר עברתי את השלב הזה... כשהייתי בתת משקל אכלתי בלי אבחנה לשם החלמה. רק אז העזתי לאכול באמת. לפני כן היתי עסוקה במשחקים של חידק הרזון. עד לרגע שהחלטתי שזהו! נגמר! היתי רעבה כל הזמן בגלל התת משקל ומשחקים של חוסר איזון שנאספו במשך שנים. שמנתי המון .. 30 קילו זה המון!!!! הגעתי ל75 וזה עוד אחרי שעליתי כדי להתאזן לתת משקל של 45 ולא ידעתי שובע, כי שנים רעבתי והגוף היה חייב למלא את החסך שלו וזה בפרוש היה חסך שלו גם מפני שלא הרשיתי לעצמי לאכול כשכן הרגשתי רעב.. אני אפילו לא יודעת אם זה היה רעב באמת כי היום אני מתקשה להרגיש רעב אבל התחשוה היתה להרשות כי עד היום היה לי אסור. אני מאמינה שבמקרים האלה של רזון קיצוני רעב לא מתעורר כך סתם ואני מאמינה שהתגובה מאחת לשניה שחוותה את זה משתנה. עדיין רעבתי בטירוף גם אם לא חשבתי שזה רעב. קרה נס הגשמתי את הפחד שלי להיות כביכול "שמנה" עדיין היתי רחוקה מלהיראות שמנה. בתפיסה שלי הייתי שמנה. ברגע שהגוף שלי הבין שאני אוכלת ומותר לי לאכול ושכבר לא חסרה לו הזנה, הכמויות שצרכתי פחתו באופן משמעותי. ירדתי 10 קילו ושם נעצרתי כבר שנה וחצי... זה אומר משהו לא? אני במשקל תקין אם לא הבנתן, זהו תהליך שהגוף לומד לזהות התנהגות חדשה מנגון של רעב ושובע חדשים והוא לא יוכל לעשות זאת אם לא תאפשרו לו להתנסות בחוויה ואפילו לאבד שליטה אם צריך. זה לא לעד. זה מתאזן עובדה אני לא המקרה היחידי שהתאזן באופן הזה. אתן מוזמנות לזרום עם זה ולהיווכח לבד לתגלית תופתעו לגלות שזה רחוק פלאים מהפחד שלכן. עדיין אני מבינה שזה מפחיד אני חוויתי את זה זה מפחיד לחוות איבוד שליטה אחרי שכל הזמן הזה הינו בשליטה אבל זה תנאי הכרחי להשגת שליטה בשפיות אגב אם אני נעצרתי ב 65 זה לא אומר שזה המשקל שאתן תעצרו בו אני מאמינה שהגוף נעצר במשקל שהכי מתאים עבורו כשמניחים לו להיות כפי שהוא בהצלחה ישר כוח ענת ולכן אהובות בהמשך הרבה מאוד אל תוותרו... נשיקות :-)