שיגרה שהורסת...

חוזרת לשיגרה מפחידה. עובדת, אוכלת בצהריים, מקיאה, הולכת הביתה, צמה עד למחרת בצהריים. אפילו בתוך הבלאגן יצרתי סדר. הכל ברור, הכל מתוכנן. לפני האשפוז אלה היו חיי במשך כשנה. מקיאה פעם אחת ביום, צמה בזמן שנותר.השיגרה הזאת נתנה לי להרגיש שאני בשליטה. הרי אני שולטת באוכל. אני לא כמו שאר הבנות שלא אוכלות בכלל, או שמקיאות 10 פעמים ביום. אני מצאתי את ה"איזון" בתוך המחלה. בזמן האשפוז ניסיתי לאכול 4 ארוחות מסודרות גם בבית. מעטות היו הפעמים שהצלחתי. כשחזרתי הביתה בתום האשפוז, עדיין ניסיתי.אם הקאתי, לא צמתי כל היום למחרת. הכרחתי את עצמי לאכון ארוחות בוקר. אולי ויתרתי לעצמי מהר מדי. חזרתי לשיגרה הישנה. והכי מפחיד הוא שנוח לי. לא מרגישה את הכבדות של האוכל, לא מרעיבה את עצמי לגמרי, "נהנית" משני העולמות. ושוב באותה נקודה. לא מסוגלת להתרכז, ללמוד, להנות, לחיות. מחפשת תשובות, שואלת, מנסה לשנות אבל יחד עם זאת שומרת באדיקות מפחידה על אותה שיגרה מוכרת. איך אני אבריא אם אני לא רוצה לוותר? יכולה לדבר על הכל מהיום עד מחר רק אל תבקשו ממני לאכול ולהשאיר בבטן. אין מקום לאוכל בבטן, היא מלאה בכל הרגשות, הפחדים והרצונות שאני לא מספרת לאיש. לא יודעת איך עושים את הצעד הבא, לא יודעת אם מוכנה לכך...

שזה אסון גם לי זה קרה אחרי האשפוז ואת יודעת מה? האישפוז הזה לא תמיד שווה על אף שבמצבים מסויימים הוא הכרחי אני חושבת שאת גם מאוד מודעת וזה לטובתך ואני בטוחה שהזמן במקרה הזה הוא הריפוי הכי טוב עבורך.. אני כן מרגישה שקורים לך עוד דברים ואני חושבת שהכל זה חלק מההחלמה שלך ושווה לראות לאן זה יוביל .. אני יודעת שזה לא או שחור או לבן אני בטוחה שאת מתכוונת להחלמה והיא בהכרח תקרה בזמן הכי לא צפוי ואני חייבת להיות אופטימית אבל יחד עם זאת אני ידועת שמאוד קשה לך ואני לא מזלזלת בזה אני מאחלת לך שאת באמת עכשיו יותר מתמיד לקראת דרך חדשה שתזין אותך רק בכוח ובשבחה של אהבה אמן אז אני מקווה שאת תחשבי עכשיו טוב טוב מה יעשה לך טוב.. מה באמת יוכל לעזור לך ותלכי לפי מה שהלב הזה אומר לך הוא אומר המון את רק צריכה להקשיב וליישם שיהיה שבוע טוב דרך חדשה .. דרך לריפוי שאת מייחלת לו כל כך המון אהבה הילה