לדנידין - כל מי שיכולה לעזור לי..

אני חייבת עזרה, אני כבר קרוב לשנתיים בטירוף של הקאות.. זה בא והולך ובשנה האחרונה זה ממש מחמיר.. אני כל פעם מחילטה שאני מפסיקה, קוראת ספרים על ערך עצמי וריפוי עצמי למינהם, ונופלת שוב. עד יום שבת האחרון לא הקאתי שבועיים רצופיים , חשבתי שאני כבר על דרך המלך, וממש שמחתי ביום שבת חזרו הבולמוסים האדירים וההקאות מיום שבת ברציפות! אולי זה מתח של החיים (בעבודה) אולי זה בגגלל שראיתי שלא ירדתי במשקל ואפילו עילתי אני כבר שוקלת 63 ואני בסה"כ 160, אני כבר לא יודעת מה לעשות! כלום לא עוזר לי! וניסיתי כבר כמה טיפולים!! דנידין, אני אשמח אם תספרי לי איך נגמלת?... וגם פניתי לדניאלה גרין, אבל אין לי אפשרות לטפל אצלה מבחינת גישה אליה וגם המחיר שהיא גובה יקר- למרות שהיא מדהימה! בנות , דנידין חברות יקרות ספרו לי מה עזר לכן להפסיק להקיא?? אני מבקשת מכל מי שיכול לעזור לי- לתת לי כל עצה.... לפני שאני נרדמת כל לילה אני עוצמת עיניים ומתפללת במעמקי ליבי שלא אקום בבוקר. עזרו לי! א

ב"ה לאור כל מה שאני כבר יודעת עלייך אני מצטערת מאוד שזה מצבך היו תקופות בחיים שלי בזמן המחלה שהאמנתי שאפשר לנצח את זה לבד החיים הוכיחו לי שזה מסובך מידי שגם ככה הסיבות למחלה וההסתבכות שלה מורכבות מאוד. לא תמיד יודעים איך בכלל זה קורה, מתי זה קורה. בינתיים עוברים הימים, המחלה מחמירה ואת עשויה להיות בסכנת חיים אני בספק אם את לא עכשיו. אני מצטערת לאכזב אותך אבל רק מסגרת טיפולית טובה תוכל לסייע לך בזה אחרי הכל את רוצה עזרה ואין שום סיבה שהיום יותר מתמיד לא תגשי לקבל אותה. אולי זה לא מה שרצית לשמוע אבל זה הכי נכון שיש ורק דרך טיפול, כך לפחות אני חושבת תוכלי לזהות בפועל מה מפיל אותך ומה את יכולה לעשות ביחס לעניין. נשיקות יפה והמון המון אהבה בהצלחה אשמח לשמוע ממך הילה

בראשית..אאחל לך שתזכי לאזור את כל כוחותייך ולעבוד קשה בכדי להירפא.. וזו אינה קלישאה או גחמה..מתוקה שלי הדרך להחלמה היא בעבודה קשה עם עצמך בלבד.. קודם כל ספרי..מה היה בשבת שגרם לך לרצות לבלוס מה הרגשת? קרה אירוע חריג? לחץ? מסיבה? פגיעה ? מה תהיי אמיתית וחישבי בדיוק מה קרה!!! זו הדרך!! היא אינה פשוטה עלייך ראשית לקבל את העובדה שההחלמה אינה קלה וכמה זמן ייקח תלוי בך ובמוכנות שלך להתמודד עם בעיות בדרך אחרת יש גם מה שנקרא "גלגל חוזר" שזה בעצם דפוס התנהגות שעיצבנו לנו במוח ועל פיו נוהגים לדוגמא: כל פעם שכואב לי אני אוכלת שוקולד או איך שאני באה הביתה זורקת את התיק וניגשת למקרר כל יום כל יום עד שזה הופך מנהג.. תראי הבירור הוא מעמיק צריך לבדוק בדיוק באילו מצבים את פונה לאוכל איזה חור את מנסה למלא באוכל במקום להכיל ...כאב, אובדן, עצב, אפילו שמחה..שבי עם עצמך תעשי שיעורי בית..האוכל הוא רק סימפטום..אני רוצה לומר לך שהיום לאחר עבודה קשה ולא וויתור לעצמי אני אוכלת הכל בלי בעייה והאכילה שלי לא נתמכת באירועים שעוברים עליי..וזה כייף אדיר..בעיות יש כל החיים רגשות..צריך להרגיש אי אפשר למנוע ולהתעלם..מתוקה שלי לעבודה להתמודד!! הייתי מציעה שתתיעצי עם הורייך וכן תלכי לטיפול היות וזה מאוד חשוב זה החיים שלך!!!וזה העתיד שלך אל תבזבזי זמן יקר כמוני עשי זאת בעודך בת 22..את חייבת וקחי בחשבון שזה לא ביום אחד יהיו נפילות פה ושם אבל לאט לאט הם יעלמו על תכעסי על עצמך שהקאת אל תבקרי את עצמך..כי לא יכולת עדיין להתמודד יבוא יום אם באמת תרצי ותראי שאת כבר לא תרגישי אפילו צורך לגשת לזה תאמיני לי במה שאוכל לעזור לך אעזור יקירה..ותבדקי אם דניאלה יכולה לעשות אולי הנחה.. בכל מקרה אני כאן..מקשיבה לך ומוכנה לעזור לך.. נשיקות היי חזקה ותמשיכי הלאה אל תגידי לעצמך זהו אם הקאתי אמשיך ..אל תעשי זאת לא נורא אם הקאת תמשיכי הלאה ותרשמי מה הרגשת על מה חשבת מה חווית לפני הגישה לאוכל!! כך תלמדי על עצמך המון דברים.. נשיקות ובהצלחה תמיד לעזרתך דינדין

מתוקה, קודם כל אל תתייאשי. יש כאן ובחוץ הרבה אנשים שיצאו מזה, והתחילו את החיים שלהם מחדש. אני יודעת כמה זה קשה ונוראי להיות בתוך זה. אני יודעת עד כמה אי אפשר לראות פתרון. אני נורא מזדהה עם מה שאת אומרת, הייתי שם. אבל בדיוק. אני מכירה את הניסיון הזה לעזור לעצמנו, לפעמים מתוך אמונה שאולי אף אחד לא יוכל לעזור, לפעמים מתוך בושה ומכל מיני סיבות אנחנו בוחרים שלא לפנות למישהו לעזרה ומנסים לעזור לעצמנו. הבעיה במחלות מהסוג הזה, שאנחנו לא יכולים לעזור לעצמנו לבד. בסופו של דבר, זה מאד נכון שאנחנו אלו שנעשה את העבודה בסוף, אבל לבד לא נצליח. נוכל להרים את עצמנו קצת לכמה ימים אולי אפילו שבועות, אבל יש שם משהו הרבה יותר בסיסי, שמביא אותנו לחזור ולעשות זאת שוב ושוב. לפעמים זה נראה כאילו זה גדול עלינו, כאילו יש שם משהו חיצוני שמחליט עבורנו. ואולי אפילו במידה מסויימת זה נכון. המחלה הזו שולט בנו, ולכן כל השכל וההבנה והספרים לא יפתרו את הבעיה. הם יעזרו זמנית אבל לא יפתרו אותה. הסיבה שמפנים אותך שוב ושוב לטיפול, היא כי בטיפול המטרה להכנס לבסיס, לראות מה יש שם הרבה לפני האוכל וההקאות. אבל לבד אנחנו לא יכולים לראות את זה. אם היינו יכולים, המחלה לא היתה מתפרצת מלכתחילה. המטרה של המטפל (או המטפלת) היא לקחת אותנו ויד ביד להכנס פנימה ולראות מה יש שם, שמביא אותנו לעשות שוב ושוב את מה שמזמן כבר החלטנו להפסיק. ולשם לא נוכל להגיע לבד, לא משנה כמה חזקים, אינטליגנטיים ומבינים אנחנו. אני מאחלת לך שתמצאי את המטפל או המטפלת שיתאימו לך. אל תוותרי. זה אולי עולה כסף, אבל לחיים שלך אין מחיר. מה זה משנה כמה כסף "תבזבזי" על טיפולים, אם היום את לא רוצה לקום בבוקר? איזה טעם יש לכסף שאת "חוסכת" על טיפולים כשמבחינתך אין טעם לחיים שלך? אין שום מחיר שהוא שווה ערך לקבלת החיים שלך מחדש. זה שווה כל אגורה. המון אהבה והמון הצלחה שולחת לך הרבה כוח ליאת