מה לעשות???

הי לכולם.... מה לעשות???אני מיואשת....לגמרי..... אני מקיאה כבר מעל שנה!!!! כל יום!!!!! זה כל כך קל.....אני רק מתכופפת והכל יוצא חלק.....זה יותר מדי קל!!! אני אפילו מקיאה ירקות........... אני לא דוחפת אצבעות.....לא מרגישה רע.....(גופנית).... אפילו אוכלת ישר אחרי זה... זה כל כך מפתה!!!!! מה לעשות??????????? לא רוצה ללכת לטיפול !אני כבר בטיפול !!!זה לא עוזר!

באמת מפתה כשהכל יוצא חלק כ"כ (במיוחד שאני יכולה לשבת שעה!! עד שיוצא לי משהו) אבל תחשבי על הנזקים הגופניים הנוראים שיקרו לגוף שלך אם תמשיכי ככה.. זה לא יפתה אותך לרוץ כ"כ מהר.

תקשיבי ותקשיבי טוב!!! שנההה?????? אני לא רוצה לתאר את מצב השיניים שלך את מצב המערכות בגוף שלך שאת לא מתארת לעצמך מה הולך שם! את לא מרגישה רע גופנית??..את יודעת למה?..כי הגוף מוצא את כול הדרכים לחפות על החסר על מה שאין..אבל מגיע גם שלב שהוא לא יכול יותר! ומה אז???? מה אז תעשייי??? זה לא שווה את זה! תאמיני לי.. התנסתי בזה אני מכירה את ההרגשה הזאת ללכת ול"התרוקן"..זה עינוי לא משנה אם זה יוצא חלק..או לא זה עינוי! אני גם יודעת שזה הרגל שבנית לעצמך והגוף שלנו עובד על הרגלים מה שתרגילי אותו זה מה שהוא יידרוש... אז אני לא אומרת לך שממחר שזהוו אל תקיאי יותר הרי זה לא אפשרי כי את רגילה לזה אבל אני אומרת שלאט לאט כול יום תנסי כמה שפחות להמנע מזה... לאט לאט.. הכול לאט לאט הכול זה תהליך אחד גדול שום דבר זה לא הוקום פוקוס! אנחנו לא יכולים לעזור לך רק את יכולה לעזור לעצמך! באסה לשמוע את זה..אבל זאת האמת רק א-ת יכולה ל-ע-ז-ו-ר לעצמך!!! ואת יכולה.. הטיפול לא עוזר.. אז תחפשי משהוו אחר חייב ליהות משהוו שיעזור תשלבי דיאטנית פסיכולוגית פסכיאטר מה שאת צריכה רק תעשי עם זה משהוו על תשארי ככה כי זה רק הולך ומדרדר וחבל! את יקרה וחשובה אל תתני לעצמך לפול עוד! תשמרי על עצמך ותרגישי טוב.. ותכתבי לעצמך או פה.. תנסי להרגיש תנסי להביע את הרגשות שלך.. רגשות זה דבר שבולמיות שוחכות במשך הזמן:(וזה עצוב...וזה לא ככה רק אצל בולמיות בכללי בה"א הרגש נעלם לאט לאט... תתני ביטוי לרגשות תדברי על מה שמציק לך זה יעזור תפתחי דברים...דברים שסגרת דברים שאת לא רוצה לדבר עליהם כי זה כואב.. אני לא באמת יודעת אצל כול אחת/ד זה מתחיל ממשהו אחר.. שבכול מקרה תטפלי בבעיה אם את לא תעשי את זה אף אחד לא יעשה את זה! :)

לא מחר! היום!!! שמת לב לסתירות בדברייך? "לא רוצה ללכת לטיפול"... "אני כבר בטיפול"... אני חושבת שיש בסתירה זו כדי לרמז על היחס האמביולנטי שלך למצב שבו את נמצאת. והרי לך סתירות נוספות - מחד, את שואטלת מה לעשות, אך מאידך את מרמזת בדברייך שההפרעה מפתה, שזה בא לך בקלות. את אומרת שאינך מרגישה רע (גופנית), אבל אין ספק מנימת דברייך שמצבך הרגשי, איך לומר זאת בעדינות, לא משהו. ולא הצלחתי להבין מהודעתך מה את רוצה מעצמך. האם את רוצה לשנות את המצב בו את נמצאת? אם כן, יקירתי, הטיפול הוא דרך נפלאה ומבוקרת לעשות שינויים. לא נרפאים ברגע, כי אם לאחר תהליך ארוך של שינוי עמדות ודפוסי חשיבה, שטמועים עמוק בתוך הנפש. רק לאחר שמגלים את הרגשות ההרסניים והקשים, שעליהם שומרת יפה-יפה הפרעת האכילה, רק אז ניתן להירפא באמת. את כותבת שאת מקיאה כל יום. האם את בכלל מנסה לעצור את עצמך, לעשות משהו שונה ממה שאת כ"כ רגילה לעשות הרבה מאד זמן, האם את באמת מתמודדת באומץ, או שאת פשוט ממשיכה את קו חייך הרגיל עד כה, תוך שאת פותרת את עצמך בזה שאת בטיפול??? תעני לעצמך בכנות על השאלות הללו. שום דבר לא ישתנה, אם לא תקבלי החלטה מודעת, אמיצה ותוך מחויבות עמוקה שאת עצמך עושה שינוי.

ב"ה זה חייב להיות נסיון עכשוי כל פעם נסיון עכשוי אחר עד שזה מצליח ונעלם אט אט זה לעולם אל יסתיים מחר אם את חושבת כל הזמן על המחר ועל הסוף שלו ואולי על ההתחלה שלו זה כן יכול להיגמר עכשיו לכמה שעות ואחכ עוד כמה שעות בלי לחץ עם כוונה ברורה להצליח, בלי שפיטה, בלי ציפיה. המקסימום שלה יהיה רגעי. אחכ אלוהים גדול תחליט כל פעם כל רגע מחדש לעכשיו בלבד תגדילי את הזמן שלך ורק כך בלי לחץ עם הרבה סבלנות תוכלי להשיג שליטה נבונה בבוא העת. בהצלחה המון אהבה ספרי על עצמך.... הרבה ימים מאירים :-)