הילה..

הילה.. רציתי לדעת, איך נכנסת לעולם הזה של ההפרעות אכילה?! איך בכלל נהיית אנורקטית?.. זה התחיל מדיאטה?? היית שמנה? ואם היית בזה 15 שנה.. מאיזה גיל?!!? איך בסוף יצאת מזה?, כמה זמן היית מאושפזת?.. הגעת למצב של כמעט מוות?! סילחה על החקרנות.. זה פשוט דיי עניין אותי כשקראתי את מה שכתבת.. מקווה שתעני:). **חמודה**

http://www.hilauriel.com/indexheb.html

:)

ב"ה את הסיפור חשוב לי לציין כתבתי מנקודת מבט מאוד ילדותית על החיים שלי כי כתבתי אותו מתוך פרץ של כאב אדיר ולמרות זאת החלטתי להשאיר אותו כפי שהוא בגלל האמת שבו ועצמת הרגש שבו. עדיין הוא אמיתי לגמרי זוועתי לגמרי. אם תתיחסי להתהליך שעברתי תשכילי ללמוד ממנו הרבה מאוד לשאלותיך רציתי למות ולמעשה ככה זה החל. לא היתה עבורי אלטרנטיבה אם אחד רוצה להיות רופא, או אומן, או עו"ד או מה שזה לא יהיה. אני רציתי למות ראיתי את עצמי בשמיים בלי גוף וככה דמיינתי אתעצמי שנים רבות אם יש גלגולים קודמים אני מאמינה שכן זה ללא ספק תוצר לוואי של אחד הגלגולים שלי כי אין לי הסבר מדוע ילדה בגיל 3 אומרת לאמא שלה שהיא רוצה למות רב החיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי דיברתי על מוות ועל זה שאני שונאת לחיות יש סברה שטוענת שבגלל שנאנסתי בגיל 8 יצרתי הפרעת אכילה אני טוענת שזה לא לגמרי אך ורק קשור בזה, אם כי ללא ספק זה היה טריגר אבל לא יותר מזה, שכן היו סיבות לא מעטות לכך. בתור ילדה עד שהגעתי לאנורקסיה, היתי רעבה כמעט כל הזמן מוזר, בקצב הזה היתי צריכה להיות ילדה שמנה ולא היתי כלל התחלתי את האנורקסיה ממשקל סביר לגמרי ורגיל לגמרי אבל אני זוכרת את הרעב וזה היה משהו שלדעתי גם אוכל לא יכל להשביעו בתור ילדה לא זללתי ולא היתי מחוברת לכך שאם אני רעבה אז אני אוכלת בכלל, החינוך לאוכל בבית שלי היה זוועתי למדי ואם היה אפשר, המסר לא לאכול בבית היה כמו שלט חוצות ברור למדי על פיו גדלתי רב השנים ולכן גם לא יכולתי לסגל לעצמי הרגלים תקינים ביחס לעניין עד ליום שהחלטתי שאני יותר לא מתנגנת על פי החליל שגדלתי ל"ניעימות" הזוועה שחליל כל עברי אני מניחה שאם תקראי את הסיפור תביני לבד 16 שנה ולא 15 כפי שציינת.. לא שזה משנה בעין אובייקטיבית הרופאים שטיפלו בי טוענים שזה בערך מהרגע שנולדתי ואם להתייחס לחוות דעתם בעניין. יכול מאוד להיות שהם צודקים אבל אני זוכרת את זה מפורשות רק מגיל 12 ובינינו זה מספיק זוועתי גם כך לגבי אשפוזים אני לא יודעת אם ציינתי את זה בסיפור למעט אשפוז אחד בודד שכן סיפרתי עליו, אם אני לא טועה הניסיון הראשון שלי לאשפוז היה בצבא שזה בערך 6 שנים אחרי היווצרותה של המחלה אצלי. זה היה ניסיון של אשפוז בכפיה במסגרת הצבא ואני כמובן סירבתי טופלתי באופן פרטי מגיל 19 עד גיל 19 לא היתי בשום טיפול למעט אחד קצר ביותר שסיפרתי עליו בסיפור טופלתי גם בשיטה הקונבנציונאלית וגם בשיטה האלטרנטיבית באותו שנים טופלתי גם בהומיאופטיה... אם זה עזר? לא יותר מעזר גם הטיפול התרופתי שהתחלתי לקבל אחרי שלוש שנים של טיפול שיחתי לא עזרו כלל לקח שנים עד שמצאנו את הסוג הנכון והמינון הנכון היו לי הרבה ריאקציות בעקבות התרופות וזההפחיד אותי וסגר אותי מלתת בזה אמון חשוב לציין שאני לא נביאת זעם אני מכירה הרבהאנשים שהטיפול התרופתי היה יעיל ביותר עבורם אני חוויתי תחושה של אונס כשזה הגיע לטיפול התרופתי מפני שלא רציתי בהם וחשתי שכופים עלי משהו שאני לא רוצה. נראה לי שרק בגלל זה לקח הרבה שנים עד שמצאו משהו שעבר לי כמעט בלי תופעות לוואי היו מצבים שבהם היתי מאושפזת בגלל דימומים בוושט וסינוסים דלוקים בגלל הקאות אבל לא ספציפית בגלל הפרעת אכילה, בגלל התעלפויות ולחץ דם נמוך מידי . האשפוז היחידי שהיה מוגדר סביב העניין הזה קרה כשאני היתי בגיל 25 והוא לא הועיל לי (בלשון עדינה) הוא די סיכן אותי ועד היום אני די חווה אותו כטראומה היתי מאושפזת חודש וחצי אשפוז שהיה אמור להעירך חצי שנה בערך יצאתי על דעת עצמי וסירבתי לטיפול בכל תוקף כשיצאתי מהאשפוז מספר חודשים אחרי הייתי על סף מוות מצחיק לציין את זה. היו הרבה רגעים שבחיים שלי שהיתי על סף מוות ואין לי מושג איך לא מתתי כנראה שהשם החזיק אותי חזק מאוד מה עבד? הגעתי לקינסיולוגיה מח אחד אחרי האשפוז שלי וזה הדבר היחידי שבפועל גם ברמה הסימפטומטית הוציא אותי לגמרי מהפרעות אכילה אני מספרת על השיטה הזו הרבה מאוד בפורום אני ידועת שיש הרבה מאוד אנשים שטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עובד עבורם אני נמנית בין האנשים שזה היה עבורם יותר בזבוז של זמן ויותר בשביל לומר אשני מטפלת בעצמי בפועל לאף אחד מהם לאהיה פתרון להפרעת האכילה שלי גם מפני שבקינסיולוגיה עלה הרבה מאוד הנושא של גנטיקה ביחס לעניין והיום ברור לי שאם זה גנטי אצלי וכך הסתבר אז זה לאמפתיע ששום דבר מהתחום הקונבנציונאלי לא עזר, כי אין להם ידע לפתור ברמה גנטית בעיה משורשת כמו זו של הפרעות אכילה רק בגיל 28 הודעתי לעצמי באופן רשמי שאני ללא הפרעות אכילה הסימפטומים נעלמו ואני התחלתי לחיות את חיי עם כל הכאב שזה עורר בי. מקווה שעניתי לך יש לך הפרעות אכילה.??? אני אשמח אם תספרי עלייך המון אהבה הילה :-)