מיואשת...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אתם לא מבינים איזה מצב מייאש...הלכתי היום להתעמל...ועדיין לא עובר לי הנקע...מלפני ח מ י ש ה חודשים....אני שונאת את זה...אבל נראה לי אני לא ינוח עד שישבר לי משהו...אני פשוט לא מסוגלת לא לעשות ספורט...והכי מבאס אותי שכשאני בצבא...אז אין לי שם דרך לעשות ספורט...לפחות ב5 חודשים האחרונים...וזה הכי מבאס בעולם... ואני פשוט לא יכולה לעשות הרבה דברים בהתעמלות.... אוף אין לי כוח....... מעיין
ב"ה מניסיון שלי כשלא מקשיבים לגוף הוא בועט אני נפלתי לפני שנה בערך מהמדרגות ועד היום יש לי בעיה באגן בגלל שלא נחתי חזרות והופעות....למי יש זמן לנוח גם אני לא הרגשתי מסוגלת לעשות את הוויתור הזה די מבאס אבל אם לא היה לי את זה אולי בכל זאת היתי שוקלת לנוח מקווה גם בשבילך וגם בשבילי שזה לא יחמיר אולי בכל זאת שווה לנוח אני אומרת את זה גם לעצמי המון אהבה יפה שבת שלום :-)
כשאני במוצב אני נחה(יותר מידיי)...ופשוט לא עושה עם עצמי כלום...כמעט...אני מנסה אבל כמעט ואין לי דרך....אוף זה כל כך מדכא...תארי לך ספורטאית שלא עושה ספורט...זה כאילו לקחו לה את החיים...ככה אני מרגישה...שאין לי למה לחיות אם אני לא עושה ספורט...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מידיי יום...אני כל הזמן מדוכאת...מנסה לא לחשוב, או להוציא את זה באוכל...וזה קצת מצליח לי... למה אני כל הזמן מדוכאת???כל הזמן אני מגיעה למצב שאיך שהוא נופלת עליי ההרגשה הזאת....הרגשת באסה...ולא קורה שיום עובר בלי זה...אין לי אפילו עם מי לדבר על כל מה שאני מרגישה...בא לי למות...אין לי למי להוציא הכל...אני גם לא יכולה...כאילו כל יום אני מחכה לאיזו ישועה...אני שוקעת יותר ויותר בחרא...ואני עוד במצב טוב יחסית עכשיו...אבל מה אני יכולה לעשות???כלום...פשוט כלום...אני אפילו לא מבינה למה אני חייה את החיים האלה בכלל??? מעיין
אוי אני כל כך מבינה אותך מעיין! הייתי רקדנית בלט עד ליום האחרון לפני הגיוס... איזה ייאוש.. בהתחלה היה לי כל כך קשה... הייתי נכנסת לדיכאונות...לאט לאט התחלתי למצוא זמן אפילו שבתות כי היה לי מה זה משעמם אז הייתי הולכת לרוץ מתיחות בטן תחת הכל... בלט זה קשה כי צריך סטודיו מתאים... עד היום אני לא רוקדת... עדיין קשה לי לראות אנשים אחרים שרוקדים.. למסיבות אני בקושי יוצאת כי כבר אזלו הכוחות.. וחבר שלי לא מעריץ של זה... למדתי לחיות עם זה... עוד דבר זה ששנים סבלתי מכאבי תופת בגידים מאחוריי הברך.. כנראה דפקתי משהו בבלט.. לפני חודש פחות סוף סוף הלכתי לפיזיוטרפיה! וואו תאמיני לי זה עוזר לא ייאומן! מה אכפת לך תוכלי לצאת מוקדם מהבסיס! וגם פעם היה לי נקע ברגל עד שהמפקד שלי צעק עליי ללכת לטפל בזה, הייתי יוצאת פעם בשבוע מוקדם יותר, וזה כל כך עזר לי חבל על הזמן! ממליצה בחום!
דבר ראשון אצלי במוצב זו עבודה של 24 שע', אז כבר לא מתייחסים אלייך כאל בן אדם אלה כאל כוח עבודה, דבר שני מצד המפקד שלי שאני ימות שם ולא יהיה אכפת לו, כל עוד התחת שלו מכוסה (כי הוא סתם ילד), ודבר שלישי הייתי בפיזיותרפיה לברכיים, כי אני הייתי 7 שנים בהתעמלות קרקע, ועדיין, ונדפקו לי הברכיים, אז הייתי וזה לא עזר לי, אני צריכה שהאורטופד ימליץ לי מה לעשות בקשר לנקע שלי...זה כבר 5 חודשים כואב לי, המפרק של הקרסול, ואין לי מושג מזה... אוף חשבתי לעצמי...ואני מנסה כל פעם לשאול את עצמי, למה אני מעדיפה לברוח מהחיים, או למות, ואני חושבת שאני פשוט פוחדת מלהתמודד עם החיים, אולי אפילו מלגדול...זה אולי נשמע קצת מצחיק...אבל אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי... היום ראיתי בקולנוע סרט, וכשאני רואה סרט אז אני פשוט יוצאת מהעולם הזה, ונכנסת לעולם של הסרט, ואני פשוט מעדיפה להישאר בעולם של הסרט, מאשר להתמודד עם הכל בעולם הזה...אין לי כוח לכל זה...אולי אני קצת לא עם רגליים על הקרקע או שאני חייה בסרט,אבל אני לא רוצה להתמודד עם כל זה...עם החיים...אני לא רוצה... אני שונאת אותם...הם כל כך מבאסים.... מעיין
