שלום..

שלום.. אני הילה בת 19 עוד מעט. חיילת כ - 7 חודשים. סובלת מהפרעת אכילה כחצי שנה. בחצי שנה הזאת אני חייבת לציין שעובר עליי גיהנום,גיהנום שאין לתאר. הליכות,הרעבות,דיכאונות,תיסכול,חיה במן עולם משל עצמי,כועסת על עצמי שאני חלשה.. התעסקות אובססיבית באוכל,וכו.. אני עדיין סובלת מההפרעה אך לא מסוגלת לעשות דברים שעשיתי בעבר אם התחלת המחלה כגון:אם הייתי "קורעת " את עצמי במסלול הליכה מסויים,אני לא מסוגלת ללכת בו עוד...כי אני ניזכרת בסבל של פעם,ואני מיד משנה מסלולים והולכת בדרכים אחרות,יש לי סיוטים. בצבא התעלמו לגמריי מהבעיה שלי,שאני חיילת שסובלת,יורדת בצורה דרסטית במשקל,מרוחקת,ללא חברים,דיכאונית. הרגשה מתסכלת נורא שאין!אין מי שהתייחס ואני סובלת..<ירידה של כ13-14 קילו בחצי שנה> רק עכשיו כשההורים שלי התערבו איכשהו מתייחסים אלי.. ההרגשה כ"כ מתסכלת,כ"כ כואבת נישבר לי !נישבר לי מחוסר השקט הזה..מיזה שכולם מסתכלים עד כמה אני רזה,שאני לא מוצאת בגדים כי הכל ענקי עליי,מהחולשה הזאת,מהחוסר ודעות הזאת מהכל!!!!!!!אני שונאת את כל העולם. עד לא מזמן רציתי לעזור לעצמי,להרפא אבל עכשיו כבר לא טוב לי,טוב לי בעולם שלי הבודד הזה שהיה קשה לי לקבל ! אני נהנית להזיק לעצמי! אני כועסת על כל מה שקרה לי,כועסת על הצבא!על כולם שנטשו אותי<חברים> על כולם! אני לא רוצה להיות שם יותר<בצבא>שימותו!אני פגועה:( שוקלת כבר 41 קילו ואני לא יודעת מה יהיה איתי!אני בדיכאון! כי אני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי!!:( :(

אני גם היתי במצב שלך לפני כחצי שנה עד שההורים שלי רצו שאני אלך לפסיכיאטר ואני הסכמתי "אבל רק לפגישה אחת כדי שיעשה להם טוב על הנשמה" והוא נורא עזר לי והוא נותן לי זריקה שממש שיפרה את החיים שלי וגם אני הרגשתי כמוך וגם אני קרעתי את עצמי בכל מיני מסלולי הליכה והייתי הולך שעות עד שהיתי כבר צורח דיייייייי נמאס והיו לי כל מיני אובססיות שממש שיגעו אותי 24 שעות ביממה אבל ממש 24 שעות ביממה ואין לך מושג זה ממש שיגע לי את כל החיים עד שבאתי אליו והוא נתן לי את הזריקה (זה לא כואב אל תדאגי) שהזריקה הזאת זה התרופה הכי חדשה בתחום הפסיכיאטריה ואין לה תופעות לוואי ואין לה כלום והיא רק עוזרת חבל לך על הזמן. בקיצור כדאי לך מאוד ללכת אליו כי הוא הפסיכיאטר הכי מצליח בישראל. אם את רוצה שלחי לי מייל ואני ישלח לך את הטלפון שלו [email protected]

ב"ה האמת שאני מרגישה קרובה אליך גם בגלל השם בהנחה שזהו באמת שמך אני לא באמת מאמינה שנועדת למות מאנורקסיה אני יכולה להבין את התסכול, את הלבדות, את הכעס ואת השנאה העצמית היא מרגיעה באיזשהו מקום כי היא מוכרת לך מאוד והיא סוג של ביטחון עבורך השומןתמיד מאיים במצבים האלה ותמיד נדמה שאנחנו נאבד שליטה והגוף יתפוצץ מרוב שומן אבל לא באמת בהחנת את הפחד הזה במציאות ומצאת שיש בו אמת את לא מאמינה שיכול להיות משהו אחר מלבד זה. אני רק יודעת שאני יצאתי מזה רק מתי שבאמת באמת רציתי לצאת מזה אז גם מצאתי את הפתרון המושלם ביותר עבורי וגם את האנשים המושלמים בייותר עבורי אף אחד כבר לא הכעיס כולם עמדו נר לרגלי ובאו להציל אותי מעצמי ולתמוך בי עד שיכולתי לתמוך אני בעצמי זה קרה רק מתי שאני הסכמתי לוותר על הרזון תחשבי על זה... אני אשמח לשמוע ממך המון אהבה יפה :-) הילה