לשיר- שוב פעם

שאלת אותי אם כל מה שחשוב לי בחיים זה הספורט אז רק שתדעי לך שממש לא אבל זה מה שנותן לי הרגשה שאני שווה משהו אני מרגיש שאני לא שווה כלום ושאין בי שום דבר טוב אז לכן אני מתאמן ורוצה להיות טוב בריצה ולכן אם הולך לי ואני מתאמן ויוצא לי אימון טוב - זה מהווה בשבילי אוקיי וזה מראה לי שאני אכן שווה משהו אבל אם לא הולך לי ויוצא לי אימון גרוע - זה מוכיח את ההנחת יסוד שלי שאכן אני לא שווה כלום כי הנה אפילו אימון מסכן אני לא מסוגל לעשות ויש אנשים שעושים אימונים הרבה יותר קשים לכן זה כל כך מתסכל אותי ומבאס אותי

ב"ה הריקוד היה לי סוג של הצלחה אם לא רקדתי זה היה סוף העולם אבל אני כן יכולה להעיד אחרי שהשתנו כמה דברים בחיי שאפשר להשיג הצלחות רבות בחיים ועוד יותר מספקות אם אנחנו קצת מעיזים לוותר על השליטה. הריקוד הוא לא הכל בחיים שלי אבל הוא הכל בלב שלי. מאז שוויתרתי אני רואה שיש עוד הרבה דברים לא מבוטלים שאני מצליחה בהם ועוד יותר מזה גיליתי שהם יותר מספקים מאשר לרקוד. עדיין זו לא סיבה לוותר אבל שווה לשים את זה בפרופורציה אחרת אני חושבת שספורט זה דבר נפלא אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה דברים שתוכל למצוא את עצמך בחיים מצליח בהם אם רק תאפשר לך לגלות ושוב כאמור זה לא אומר שאתה צריך לוותר על זה לחלוטין, אלא שכן יותר למקד את זה באיזון וקצת אחרת כדי שתוכל להכניס לחיים שלך דברים חדשים. להרבה רגעים מצליחים שבדרך.... :-)

אנורקסיה יקר.. צר לי לאכזב אותך, אין לי חברה שמתחתננת בכ"ט תשרי... מי זאת אחותך? שכנה?.. אני לא בדיוק מי שאתה חושב.. אבל באמת אני מעדיפה השאר אנונימית, אני מקווה שאתה לא נפגע, זה לא חלילה מסנוביות, אלא זה מאד מקל עלי. ברגע שאני ארגיש חשופה מדי, יהיה לי קשה להוציא פה דברים שזה באמת המקום היחידי בשבילי להוציא אותם. ומדי פעם אני חושפת פה דברים מאד אישיים. זה לא טוב או רע להחשף פה, פשוט ככה אני מרגישה שהכי טוב לי. לגביך- זה נשמע לי שורש הבעיה.. אתה לא מרגיש שאתה שווה כלום..א ז אתה מתאמן בצורה כפייתית, אתה צם, חשוב לך להצליח ולהתבלט בעבודה...אני באמת לא מכירה אותך ולא רוצה סתם להסיק מסקנות לגביך, אבל באמת זה לפעמים שורש השורשים.. התחושה הזאת שאנחנו לא שווים כלום, שאנחנו סתם, ואנחנו צריכים משהו שייחד אותנו, משהו שנהיה יותר טובים בו מכולם, והכי טובים בו בעולם. אתה מתאר שנים של טיפולים..אשפוז, פסיכיאטר.. אני לא יודעת איך היה ומה היה, אבל אני אומרת לך ממקום חברי ולא מטפל, שהגיע הזמן שתתחיל להכיר בעצמך, ואולי גם להכיר את עצמך.. יכול להיות ששיחות זה לא מה שיעזור לך כרגע, אולי אתה צריך מעשים.. למשל איזה בן אדם שתהיה לו מאד חשוב ומשמעותי.. משהו שייאלץ אותך להיות 'נורמלי' (אפילו שאנחנו מחפשים בדיוק להיות לא נורמלים..) למשמל, אחד הדברים שזירזו בצורה משמעותית את ההחלמה שלי, היתה הכניסה להדרכה בסניף.. אחר כך שרות לאומי וכו'.. הקטע של נתינה לאחירם מאד גרמה לי להכיר בערך עצמי, ושיש שם מישהו, מעבר לשומנים..אני מקקוה שאני מובנת ואני מקווה גם שאני לא נשמעת מתנשאית ומדברת מלעלה, אבל אולי תחשוב ל זה קצת.. ביתים יום טוב

תודה וסתם ככה אני לא חשבתי שאני מכיר אותך סתם שאלתי באיזה אולפנא למדת וגם אם תגידי לי זה לא יגיד לי כלום כי אני לא מכיר אף אחת מאף אולפנא בפ"ת אבל אם למדת בדרכי נועם זה יכול להיות נחמד כי יש לי איזשהוא קשר לכלל המוסדות של דרכי נועם ושוב פעם - גם אם תגידי לי אין לי סיכוי לדעת מי את אבל איך שאת רוצה...