הילה!!!!

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

25/12/2004 | 20:12 | מאת: ש. איילון

צודקת.... אם אני יאכל נכון זה לא יעזור לי כי אני שונאת את המבנה גוף שלי-לא משנה באיזה משקל, גם כששקלתי 48 שנאתי את זה שאני לא צרה בבטן. ככה שאני די מיואשת מלאהוב את עצמי כי את המבנה שלי אני לא יוכל לשנות גם אם אני יוריד 20 קילו. קבעתי עם יפעת-זאת שאת המלצת עלייה, הבעיה היא שקבעתי איתה רק אחרי הטיסה שלי לחו"ל שזה כמעט עוד חודש-זה המון.... גם עם המטפלת שלי אני כניראה יפגש רק אחרי הטיסה, למרות שאני בטוח אדבר איתה בטלפון, אבל זה אחרת. שאלת אם אני ישמור על עצמי, אבל אני לא מרגישה שזה תלוי בי, כי מיום ליום נהיה יותר ויותר קשה ואני מרגישה שהכוחות נגמרים לי....... אני יודעת שאני מאוד יהנה לפגוש את אחותי שלא פגשתי קרוב לשנה, אבל עצם היציאה מהבית ולהתמודד עם המראה שלי מול כל כךךךךךך הרבה אנשים, זה מה שמפחיד אותי. אתמול דיברתי (צעקתי) על אמא שלי, ושאלתי אותה שאם היא רואה אותי אוכלת כמויות עצבניות של אוכל היא אשכרה חושבת שזה נשאר לי בכיבה? ולמה היא לא מפסיקה אותי, הרי לא קשה לראות שאני אוכלת כמויות לא נורמליות של אוכל. היא אמרה שהיא תפסיק אותי פעם הבאה, מה שלא קרה... היא לא יודעת כמה היא יכולה לעזור אם היא תפסיק לקנות המון אוכל הבית, ושתגיד לי להפסיק לאכול כשזה נראה כמו התחלה של בולמוס.... בקשר לחבר, אני מפחדת להכניס אותו לחיים שלי כי זה לא הקשר הראשון שהיה לי במצב כזה, אני יודעת מה קורה.. הראשון שהיה חבר שלי בשנה וחצי האחרונות לא הצליח להבין את הדיכאונות שלי (כי לא סיפרתי לו כלום) , למה כל רבע שעה אני מתחילה לבכות ושום דבר לא משמח אותי, גם לא הוא. השני, זה היה קשר יותר טוב ויתר אהבנו, הוא גרם לי לספר לאמא שלי והוציא אותי מהחרא לחודשיים,אולי ההקאות נפסקו אבל הדיכאונות לא. נראה לי שהיה לו קשה להתמודד איתי ועם הדיכאונות שלי גם לו היו מספיק צרות בחיים והוא סיים את הקשר, את בטח מנחשת שזה הפיל אותי חזק בחזרה לחרא....אפילו כפול... הבחור שהגיע עכשיו נראה לי כמו אחד שיבין ויתמוך אבל השאלה היא אם הוא מספיק חזק להתמודד איתי, ואם זה לא יפגע גם בו וגם בי? אולי עדיף להשאיר את זה כשאלה.. ולא כעובדה. בקשר למעבר, אני כל כך מבולבלת, בסוף שבוע יצא לי להיות הרבה עם חברים וזה עשה לי טוב כי אני באמת חולה על החברים שלי מהאיזור, אבל זה משתנה כי לפעמים אני יכולה להיכנס לדיכאון, להסתכל סביבי, לראות מלא אנשים ולהרגיש לבד, ולהרגיש חרא, ולהרגיש שאף אחד לא רואה את מה שאני עוברת, ולרצות ללכת הביתה למיטה שלי.... הבעיה שזה משתנה ככה בכל מקום עם כל אחד, עם משפחה, חבר'ה, חברים קרובים, חברות קרובות...עם כולם.. אבל אם אני עוברת אני בטוח יהיה בתוך מסגרת כלשהי... לא רק שאני חייבת לעבוד כדי להיכנס למסגרת, אני אוהבת את זה, עבודה מחייבת אותי לקום בבוקר כי למקום עבודה אי אפשר לדפוק ברז... לביה"ס אני יכולה חופשי כי הם בין כה וכה לא מחפשים אותי ולא איכפת למורים אם אני שם או לא...ככה שבביה"ס אני יותר צריכה להחזיק את עצמי ולחייב את עצמי... בכל אופן אין לי מה להחליט לפני הנסיעה כי אני טסה עוד שבוע, אחרי הטיסה אני נפגשת עם המטפלת שלי ועם יפעת ומשם נראה מה הכיוון... יש לי שאלה, נאמר ואני לוקחת כדורים, הכדורים יעזרו לי לאכול מסודר? החוסר הרגשי כביכול יתמלא? בינתיים שיהיה לך ערב טוב, המון חיבוקים ש

לקריאה נוספת והעמקה
26/12/2004 | 00:57 | מאת:

נשמע קלישאה אבל ככה זה .. אם מוקדם לך אל תעשי מאומה אל תעשי משהו שלא ירגיש לך כון עכשיו עם כל הקושי עם כל הדיכאון עם כל הירידות והנפילות תעצרי ! תנשמי רגע ותקשיבי ללב שלך זה אמון של 5 דקות ותנסי לבחון מה את באמת חושבת שיהיה לך הכי נכון בשלב זה ואני ממליצה לך לעשות את זה אחרי שתחזרי את נוסעת עכשיו זה העכשיו שלך תתמקדי בו ותשתדלי להפוך את הנסיעה הזאת למשהו מהנה וממלא מבחינה אנרגטית תחשבי עכשיו על עכשיו אל תקדימי את המאוחר הוא גם יבוא.. את פוחדת? תני לפחד להיות אל תאבקי בו כי הוא יהיה הרבה יותלר עקשן ממך ובזה שתרשי לו להיות הוא יעלם.. אל תמנעי מעצמך דברים שאת רוצה ומעבר לזה זה בסדר לא לדעת ברגע שתצטרכי לדעת את תדעי כל שיהיה עלייך לדעת זה פשוט ככה עובד.. שולחת לך חיבוק ענקי ואל תאבדי את התקווה שלך המון אהבה שבוע טוב הילה