שכחתי לציין...

היי הילה אני שכחתי לציין שכרגע הלכתי לעשות בדיקות דם מקיפות בשביל לראות מה קורה איתי אבל אם אין שום בעיה של ממש אני מיתכוונת להמשיך.אני נהנת לא לאכול זה כאילו משחרר אותי ממשהו.כשהשמנתי הייתי מיסתכלת על תמונות שלי כהייתי רזה ופשוט הייתי בוכה.היסתכלתי על עצמי בתמונות כאילו זה בן אדם אחר שמת.אני אפילו לא יודעת איך לתאר את זה.אני לא רוצה לעשות לעצמי נזקים של ממש אבל אם מדובר רק באנמיה או חוסר ויטמינים זה לא מה שיבהיל אותי. ניהייתי הרבה יותר רגישה ואני בוכה מכל שטות ויש לי מצבי רוח שמישתנים בשנייה אבל אני מתחילה להרגיש קצת יותר טוב ואז הדבר הכי קטן מפיל אותי . אני אגב מאוד אוהבת את אמא שלי ויש לנו קשר חם בריא ותומך מאוד.היא האהבה הכי גדולה והחברה הכי טובה בחיי.אני מאוד פתוחה איתה והיא בעצמה יזמה איתי שיחות ודיברנו אבל אני מרגישה אותו דבר .אני חייבת לציין שאני לא מקיאה.אוכל האמת לא מגרה אותי כל כך וגם אם כן אז ממש אין לי בעיה לא לאכול כמו בחג.היו כל כך הרבה עוגות ואוכל וניסיתי לאכול אבל אני לוקחת ביס ממשהו ומרגישה כאילו אני מתפוצצת ואנשים לא מבינים שאני באמת לא רוצה יותר וחושבים שאני סתם מפסיקה כדיי לא לאכול יותר מידיי.אני בסך הכל רוצה לאהוב את עצמי זה מה שאני באמת רוצה.אם יכלתי לאהוב את עצמי גם שמנה וגם רזה הייתי מאושרת אבל בינתיים צריך להסתפק בדברים שיטחיים כמו גוף.אני מבינה שמה שאני חושבת דפוק וגם מה שאני עושה אבל אנ כאילו לא יכולה להפסיק.כאילו יש לי קול בפנים שאומר לי את הדברים האלא זה כל כך מוזר. אף אחד לא באמת מבין או יכול להבין כי אף אחד לא יודע איך זה להיות למטה.כשכולם רק חושבים איך לסגור את הפה ואני לא מסוגלת לאכול יותר מ2 ביסים.אני מבולבלת ועייפה ורע לי בטירוף כבר שנים וזה רק גדל אבל אני מרגישה שאסור לי לעצור. היום למשל אכלתי חצי קוראסון בבוקר.4 חתיחות קטנות של בשר ובערב אכלתי רגל קטנה של עוף ו3 חתיכות של מלון וזה ניקרא לחגוג בסוף שבוע .אני לא מעיזה לאכול חצי מזה ביום יום ואני גם עושה כל יום ספורט בערך שעה וחצי ביום כדיי לשרוף את כל מה שאכלתי ויותר.אני עכשיו כניראה גם אלך לטיפול פסיכיאטרי כי יש לי עוד הרבה מאוד בעיות שפסיכולוג כבר לא יוכל לעזור.בכל מיקרה אני שוב מודה לך המון על הסבלנות וההקשבה תודה רבה :)

ב"ה את יודעת, זה מדהים כמה שנים סגדתי לגוף וכמה שנים פספסתי ולא היה לי כלום חוץ מזה והאמת שזה די מצער אותי כשאני חושבת על זה. נורא קשה להתעורר למשהו אחר שלא תלוי בזה, אם כל החיים את מרגילה את עצמך לחשוב שאת היא ממשות של גוף ולא משהו שהוא הרבה מעבר לזה ושתינו יודעות שזה לא תלוי בגוף. את יודעת, לא חסר סיבות להרגיש רע עם עצמנו ואני בטוחה שתמיד יהיה משהו שיסב לתשומת לבנו ויגרום לנו אולי להרגיש חוסר שביעות רצון או אי נעימות ביחס לנקודה שבה אנחנו נמצאים אבל חשוב שתביני שהכל הוא בר שינוי כי אחרת לא באמת הינו חיים. בחיים, בחוץ אנחנו נחשפים להרבה דברים, להרבה תובנות, להרבה דרכים שיכולות לטוות לנו עולם שלם ועשיר ממש שלא תלוי בגיהינום הזה. תחווי תטעי ואל תעצמי עיניים תהיי עם היד על הדופק שבעת שתרצי לצאת מזה לא יהיה מאוחר מידי לידעתך, בדיקות דם לא תמיד מעידות על מצב פיזי קטסטרופלי, לא תמיד הבדיקות השגרתיות שנותנים לעשות ממצאות את המצב, אז אל תטעי לחשוב שאת במצב טוב, כי לגוף יש שפה משלו והוא לא שוכח. שמרי עלייך יפה הרבה אהבה ליל מנוחה :-)